קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי הנכבדים, אני עומדת כאן מתוך מחויבות עמוקה לזכויותיהם של ילדים שהוצאו מביתם ומצאו את עצמם במסגרות חוץ-ביתיות, ילדים שנעקרו מסביבתם המוכרת, פעמים רבות בנסיבות מורכבות וכואבות, ונדרשים להתמודד עם אתגרים עצומים בדרך לחיים טובים יותר.
הצעת החוק שאני מביאה היום בפניכם, הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – הזכות לחינוך לילדים בהשמה חוץ-ביתית), התשפ"ד–2024, מבקשת לקדם שינוי פשוט אך מהותי, תיקון אשר יבטיח כי כל ילד, ללא קשר למסגרת חוץ-הביתית שבה הוא שוהה, אם משפחת אומנה, אם פנימייה או מסגרת לינה אחרת, יוכל לממש את זכותו הבסיסית לחינוך ללא אפליה וללא עיכובים מיותרים.
כיום ילדים שהוצאו מביתם נתקלים בקשיים רבים במציאת מוסד חינוכי מתאים במקום מגוריהם החדש או במקום המסגרת שבה הם שוהים. העברה מיידית למסגרת חוץ-ביתית אינה מלווה תמיד בתהליך מוסדר של שיבוץ חינוכי, ולעיתים הם נותרים חודשים ארוכים ללא מסגרת חינוכית, ללא מענה פדגוגי וללא מעטפת חברתית תומכת, דבר המוסיף לפגיעה בהם.
סעיף 15 לחוק האומנה לילדים, התשע"ו–2016, מבטיח לילדים באומנה את הזכות לחינוך, אך הוא אינו כולל את כלל הילדים במסגרות חוץ-הביתיות האחרות. משמעות הדבר היא שהילדים השוהים בפנימיות או במסגרות הלינה האחרות לא תמיד מקבלים את אותו יחס הוגן בכל הנוגע לרישום ולשיבוץ במוסד חינוכי. תאמינו לי, אני מכירה את זה היטב, אני מכירה ילדים שפשוט נמצאים בתוך המסגרת חוץ-הביתית ללא מסגרת חינוכית ראויה.
הצעת החוק שלי מתקנת את העיוות הזה. היא מוסיפה באופן מפורש למסגרת החוקית את הזכות לחינוך – זכות כל כך בסיסית – גם לילדים השוהים בהשמה חוץ-ביתית שאיננה אומנה, ומבטיחה כי אף ילד לא ייוותר מאחור. הצורך בתיקון הזה הוא ברור מאליו. ילדים אלו אינם שונים בצורכיהם מכל ילד אחר, ואדייק, אדייק ואומר שהם צריכים יותר, אולי אפילו הרבה הרבה הרבה יותר. החיים התאכזרו אליהם, והם צריכים בסיס איתן וכלים לחיים, ובעיקר חוסן, חוסן שיאפשר להם לחלום ולהצליח. כדי שזה יקרה הם צריכים חינוך. הם צריכים להיות חלק ולהרגיש חלק מחברת הילדים הכללית, להיות בתוך מערכת החינוך ולהרגיש שייכות ומשמעות. הילדים הללו חווים שבר וניתוק מהבית, אך אסור שהדבר הזה יגזור עליהם גם ניתוק מהחברה וממערכת החינוך. חינוך איננו רק זכות בסיסית; הוא קרקע יציבה, הוא תקווה, הוא המפתח לשיקום, להתקדמות ולחיים עצמאיים טובים יותר.
חשוב לציין כי הצעת החוק הזו אינה יוזמה חדשה לחלוטין. בעבר הלא-רחוק הונחו על שולחן הכנסת הצעות חוק דומות על ידי חברי הכנסת משה טור פז ואימאן ח'טיב יאסין, והן זכו לתמיכה רחבה. כעת – הינה, חברתי פה – אני מבקשת להפוך את הצעות החוק הללו לחוק מחייב שימנע מקרים נוספים של ילדים מחוץ למסגרת החינוכית בשל נתק ביורוקרטי.
כבוד היושב-ראש, המסר שלי הוא חד וברור: אין להשלים עם מצב שבו ילדים מרקע מורכב או מוחלש נופלים בין הכיסאות. מדינת ישראל מחויבת להבטיח חינוך לכל ילדיה, במיוחד לאלה הזקוקים לכך יותר מכול. אני קוראת למשרד הרווחה להביא במהרה הצעת חוק ממשלתית הנוגעת להשמה חוץ-ביתית, ועד אז אני קוראת לכל חבריי, לכל חברי הבית הזה מכל הסיעות, לתמוך בהצעת החוק החשובה הזו ולשלוח מסר ברור לילדי ישראל: אנחנו כאן למענכם. אנחנו דואגים לכם. אנחנו לא ננוח עד שזכויותיכם יובטחו במלואן. תודה רבה.
488 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.