קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
הכותרת שאתה יכול להוציא מהדברים שלי – היושב-ראש, מחילה – זה שגם אם חלילה לא נגיע להסכמות על הגיוס והקואליציה הזאת תתפרק, הנכון יהיה – ואני אתעקש על זה – להעביר תקציב ולפזר את הכנסת, אבל לא להשאיר מדינה בלי תקציב. זה תקציב טוב, תקציב אחראי, תקציב שסדרי העדיפויות שלו נכונים, ואנחנו נעביר אותו, זה ברור לי.
אבל עכשיו האתגר שלנו הוא לוודא שיהיה פה מסודר גם בלי שמואל. זה לא יהיה קל. וגם לג'קי אנחנו נצטרך לדאוג – – –
אני חושב, מירב, שהמתנה האמיתית שלנו לכולם לפרידה היא שאנחנו נקבל על עצמנו לשמור על הסדר בעצמנו גם כשהם לא יהיו פה.
זה מותר, זה בסדר גמור. זה בסדר. קודם כול, אני לא מטיף מוסר, אמרתי: נקבל על עצמנו, בוא, חביבי – ברח לי המשפט.
– – וזה בסדר. היום מסתובבים פה עם חולצות.
פרשת סלייס מוכרת, ידועה. אמרת נכון – קרנות בניהול עצמי. חלק מהמלצות ועדת בכר שאומצו בחקיקה, שמאפשרות למי שרוצה – הכספים שלי לא מושקעים ככה, הם מושקעים בקרן פנסיה שמנהלת אותם. מי שרוצה, יכול לנהל את הכספים שלו ולהשקיע אותם באופן עצמאי. באופן טבעי הוא גם יכול לקחת סיכונים יותר גדולים, והוא כמובן נושא בסיכון הזה. אי-אפשר לאחוז את החבל בשני קצותיו – לרצות לנהל את הכספים בעצמך ולקחת סיכונים, ואז, כשהסיכון מתממש, לבוא למדינה בטענות ולהגיד: רגע, שהמדינה תערוב לי. בעיניי לא חינוכי, לא נכון וגם לא צודק. בסוף, מה זה המדינה? המדינה זה הכסף של כולנו.
בסלייס היו כנראה גם עוקצים פליליים וכו'. אני באופן טבעי לא איכנס לזה, מכיוון שכל רשויות החוק הרלוונטיות עוסקות בזה, ונשאיר להן לעשות את העבודה. אולי היו גם תקלות, זאת אומרת חלק זה מעילות וחלק זה תקלות. הדבר המרכזי הוא שהיו סוכנים שנכנסו באמצע, ובעצם זה לא היה באמת ניהול עצמי אלא סוכן שבא ושיווק, ואותו חוסך – אותו עמית נתן סוג של ייפוי כוח לסוכן לנהל, והסתבר שהיו הרבה מאוד ניגודי עניינים – סוכנים השקיעו בקרנות, היו להם אינטרסים בעצמם.
ברגע שהאירוע הזה נודע לנו, פעלנו בו – כמובן, רשות שוק ההון פעלה בצורה אגרסיבית מאוד, עד כדי כך שבדצמבר – כידוע לך, 2023 – אני חתמתי על ניהול מנהל, איש מקצוע רציני מאוד, שמנהל גם את הקרנות הוותיקות. את מכירה את זה מ-2003 – מנהל מאוד מאוד מקצועי, שנכנס פה לעומק. המטרה היא פעם אחת לאתר את הכספים עד כמה שרק אפשר, ולדעתי אותרו כבר למעלה מ-60%. אחרי האיתור צריך גם לעבוד מאוד קשה ולתבוע, לנסות להחזיר כמה שיותר כספים. אנחנו עובדים מאוד קשה כדי שזה יצליח.
מעבר לזה, יש פעילות גם של המנהל וגם של שוק ההון אל מול הסוכנים וגם הבעלים של סלייס, כדי שהם יצטרכו גם לשים כסף מהכיס ומהבית לנסות לפצות כמה שרק אפשר. אנחנו מעריכים שחלק הארי של הסכומים יוחזר לעמיתים, לא הכול. אני אומר את זה חד-משמעית – לא הכול. יש כרגע שאלה אם אנחנו כמדינה נסייע – סוג של ערבות או משהו כזה – רק לתפקוד השוטף של המנהל, המשכורות וכו', כדי לאפשר לו לעשות את עבודתו. בעיניי, אני לא מתכונן – ככל שזה תלוי בי, בסדר – בשום צורה שהמדינה תערוב לכספים עצמם. שוב, אלה לקוחות שלקחו סיכונים.
עכשיו, תראו, ודאי שהיו כאן תקלות וודאי שברגע שזה נתפס, כמו שאמרתי, פעלנו בעניין. צעד של מינוי מנהל הוא לא צעד קטן, זה צעד מאוד מאוד אגרסיבי, שלמעשה מוציא את החברה מידי בעליה ומידי מנהליה ולוקח אותה לניהול שלנו – כמובן, הכול הכול בניהול של בית משפט. ממש בימים אלה אנחנו מאוד מאוד קרובים לאישור ההסדר גם בבית המשפט, וממשיכים לעבוד על זה. זה נכון שבאופן טבעי בקרנות הלבנות היה יותר קל מאשר בקרנות האדומות – שם ממש השקיעו במקומות שעל פי התקנון, על פי החוזרים, אסור להשקיע. עברו על החוק בצורה מאוד מאוד ברורה. כמו שאמרתי, במבט צופה פני עבר מנסים להשיב את הכספים כמה שאפשר – גם לאתר אותם, גם להשיב אותם, ולצמצם את הנזקים כמה שרק אפשר.
מבט צופה פני עתיד – זה קשור יותר לשאילתה השנייה שלך – קצת יותר חובות דיווח, אבל פה אני רוצה להגיד – את יודעת מה? אני אענה לך על זה בשאילתה הבאה.
אני כן אומר שאני מגבה, כן, אני כן אומר שבעניין הזה אני מגבה את רשות שוק ההון ואת פעילותה בעניין הזה לא ב-100% – ב-300%. בשאילתה הבאה אני אדבר טיפה על ניהול סיכונים, על מדיניות, חיזוק שוק ההון וכו' של הרשות, על רגולציה, אבל בהקשר הספציפי של סלייס, אני חושב שמטפלים מרגע שהדבר הזה התגלה, מטפלים בצורה מאוד יסודית, מאוד נחושה, מאוד עקבית, מאוד מקצועית. ואמרתי, אני מעריך שרוב הכספים יוחזרו לעמיתים – לא כולם, לא כולם. יהיו נזקים, ובסדר, מי שלקח על עצמו את הסיכון, גם יישא בתוצאות שלו. לא מקובל עליי שאנשים לוקחים סיכון ובאים למדינה שתישא בתוצאות הסיכון כשהוא מתממש.
על השאלה של האחריות של שוק ההון והרגולציה אני אענה – – –
שנייה. על האחריות ועל הרגולציה וכו' אני אענה לך בשאילתה הבאה, כי זאת מהותה.
לשאלתך, התשובה היא לא. עוד פעם, ליבי-ליבי, ליבי באמת יוצא אליהם, וזו טרגדיה. המדינה לא אמורה לפצות. עוד פעם, אני רוצה להסביר מה זה המדינה – ופה, סליחה שאני אומר, בואו לא נהיה פופוליסטים – המדינה זה אנחנו. אני צריך לקחת כסף מהכיס של אזרחי ישראל ולתת אותו לאנשים שהחליטו מראש, בידיעה, הם חתמו על זה – –
אז מה – השלב הבא: כל מי שיגנבו לו את האוטו – המדינה תפצה; כל מי שיפרצו לו לבית – המדינה תפצה? אגב, יכול להיות ששם יש למדינה אחריות יותר גדולה – – –
מאוד יכול להיות שיש למדינה אחריות עוד יותר גדולה כשמישהו פרץ אליך הביתה – איפה הייתה המשטרה? ועדיין, אנחנו לא מפצים. לא כי אני לא רוצה, עוד פעם. את יודעת מה? זה הרבה פחות – אני אפצה אנשים שפרצו להם הביתה הרבה לפני שאני אפצה על דבר כזה, כי פה אנשים לקחו סיכון בהחלטה מודעת. הרי זו המשמעות של אותה – – –
מי שבהחלטה מודעת החליט שהוא לוקח סיכון, לוקח את הכסף שלו לקרן בניהול עצמי, להשקעה במכשירים חלופיים, להשקעות אלטרנטיביות, ידע שהוא עושה את זה, הוא לקח סיכון. מה פתאום שאני אקבל עכשיו את הסיכון שלו?
רק שנייה, זו הייתה החלטה מודעת – לא לא, מה שהם הוטעו בו הוא שהם לא ניהלו באופן עצמאי את הכספים, הם נתנו לסוכן לנהל עבורם, ולסוכן היו אינטרסים כפולים.
אז זה באמת לא בסדר, ואני חושב שהסוכנים האלה צריכים לתת את הדין.
הסוכנים האלה – גם בהקשר הנזיקי – ואת זה עושה הנאמן – וגם בהקשרים הרגולטוריים שלנו יש כלים, אנחנו מנסים להוציא מהם כמה שיותר כסף שלהם כדי שהם יפצו. יש פה גם הליכים פליליים שבעיניי יצטרכו להינקט.
בוודאי שמי שמרמה הוא עבריין וצריך לשבת בכלא.
זה עדיין לא אומר שהמדינה – וכמו שאמרתי, זה לא שונה מהרבה מאוד דברים שהמדינה לא אמורה להיות זאת שמפצה.
שוב, המדינה תעשה הכול, ואני מקווה שאת רוב הכספים אנחנו נחזיר – את רוב הכספים – –
– – לא אנחנו – העבודה הקשה של המנהל עם רשות שוק ההון בפיקוח בית המשפט – נקווה שנצליח להחזיר. ואגב, צריך להגיד את האמת, הבעלים של סלייס הם משפחה אמידה מאוד, אתם יודעים את זה – יכולים וצריכים לשים כסף.
גם הנאמן דורש מהם, גם אנחנו דורשים מהם. לא רוצה כרגע להיכנס לסכומים, כי אמרתי, בסוף אלה הליכים משפטיים שמפוקחים על ידי בית משפט. אנחנו נמצה מקסימום יכולת להביא את הכספים. מה שנאתר ונצליח להחזיר, במה שנוכל להיכנס לכיס העמוק של הבעלים ושל הסוכנים, כי בסוף הם האשמים – חד-משמעית כן.
1,248 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.