יש פה שר? שאני אפנה אליו.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת. "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמֹר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבֹאו אל הארץ אשר אני נֹתן לכם ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמֹר כרמך ואספת את תבואתה. ובשנה השביעִת שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמֹר. את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצֹר שנת שבתון יהיה לארץ. והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך. ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכֹל". שנת השמיטה היא מצוות יסוד במצוות העם היהודי בכלל ובארץ ישראל בפרט. זו המצווה שעליה אנו מצווים בעת הגעתנו לארץ עוד בתקופת המסע של עם ישראל לארצו, ומאז, בכל גלות וגלות חלמנו על הגעה לארץ ישראל וקיום המצוות התלויות בארץ. אני באופן אישי חלמתי יחד עם משפחתי על ארץ ישראל. נולדתי וגדלתי באתיופיה. עסקנו, כמו רבים מבני הקהילה, בחקלאות בארץ זרה, נוכרייה, באדמת אתיופיה. זכינו להגיע לארץ, וזכיתי להקים את כפר ביתא ישראל בקריית גת, העוסק בחקלאות על פי מסורת יהודי אתיופיה באדמת ארץ ישראל.
ישנו פולמוס מפורסם על קיום השמיטה בשנת השמיטה תרמ"ט, אדוני היושב-ראש. אז היו קיימות בארץ ישראל כמה מושבות שתושביהן התפרנסו מחקלאות: ראשון לציון, ראש פינה, זיכרון יעקב, יסוד המעלה ומזכרת בתיה. מזכרת בתיה הוקמה כארבע שנים לפני השמיטה הראשונה. בשנת תרמ"ט עדיין הייתה המושבה בחיתוליה. העצים החלו זה עתה להניב פירות. הפסקה של שנה שלמה בעיבוד האדמה עלולה הייתה לחסל את סיכוייה של המושבה להתפתח. מצד שני, לאחר מאות שנים של גלות, כשסוף-סוף חזרנו לעבד את אדמת ארץ הקודש, לא רצו המתיישבים להחמיץ את ההזדמנות לשמור את מצוות השמיטה. עם התקרב שנת השמיטה, החלו דיונים על אפשרות קיומה של מצוות השמיטה במושבות. מאז ועד היום סוגיית שמירת השמיטה מורכבת במדינת ישראל, ועלינו לטפל בה במהרה.
היום, אדוני היושב-ראש, אני עומד בפניכם ברגע של חיבור עמוק בין מסורתנו העתיקה לבין המחויבות שלנו לתמוך באלו המקדישים את חייהם לעשייה החיונית ביותר, והיא החקלאות בארץ הקודש. חקלאי ישראל הם אלו הניצבים בחזית הייצור המקומי, מטפחים את אדמתנו ומספקים מזון לכל בית במדינה. עבור ציבור החקלאים השומרים את מצוות השמיטה משימתם זו הופכת לאתגר כפול. הם בוחרים, מתוך אמונה דתית עמוקה, להניח את כלי עבודתם אחת לשבע שנים, ולתת לאדמה את המנוחה שהיא זכאית לה. מצוות השמיטה היא מצווה ייחודית לעם היהודי, המחברת אותנו לערכים של צדק, אחריות חברתית ושמירה על משאבי הטבע. היא מלווה גם במחירים כלכליים כבדים, ולעיתים קרובות מביאה עימה קשיים כלכליים לחקלאים הנאמנים למורשתם.
אני נמנה עם הציבור הדתי-לאומי. לב-ליבה של הציונות הדתית הוא תורה ועבודה, ואין לך עבודה גדולה מעבודת יישוב הארץ באמצעות עבודת האדמה והחקלאות. מה שאנחנו מתחילים פה היום הוא תהליך תקדימי. מדינת ישראל, כממלכת עם ישראל בארצו, תיתן הכרה ממלכתית בעבודת הקרקע ובהתיישבות באמצעות החקיקה שאנו מקדמים היום. בפעולת החוק הזו יש אמירה משמעותית: ממלכת ישראל, מדינת ישראל, מאפשרת את יישוב הארץ מחד וקיום תורה ומצוות מאידך. מדינת ישראל מכירה בשביתה בשנת השמיטה, ותעבוד במשך שש שנים כדי לאפשר את זה. יש פה אמירה אמונית ואחראית מדהימה: החקלאים יפרישו באמונה ומדינת ישראל תפריש באחריות.
אני רוצה לספר קצת על תהליך ומקור החוק. את החוק הזה יזמו ומקדמים כבר שנים ארוכות מכון התורה והארץ, מכון מדהים, שמהווה את הסמל לחקלאות מתחדשת בארץ ישראל. המכון הזה פעל ופועל במשך שנים לקידום החקלאות בארץ ישראל, אבל לא רק מהצד החקלאי שלה, אלא גם מהצד הביטחוני. המכון והחקלאים שבו החלו בהתיישבות בגוש קטיף – כידוע לנו, חקלאות ייחודית של ירקות ללא תולעים, של גידול במצע מנותק, של הפרחת השממה בחולות ים. אבל היה עוד משהו מיוחד בחקלאות הזו. זו הייתה חקלאות ביטחונית. הם נאבקו בטרור ושילמו מחירים כבדים, פונו בהתנתקות הנוראית מחבל עזה, וגם אז לא נפלה רוחם – הם חידשו את החקלאות בחבל קטיף, באשכול, בבני נצרים ובעוטף עזה. עד היום, מכון התורה והארץ, שנמצא היום בחולות ניצן, פועל לחידוש החקלאות הישראלית החדשה בישראל. בין האנשים שקידמו את החוק בעבר ומסייעים גם כיום נמנים הרב יגאל קמינצקי, אליעזר ברט, השר לשעבר אורי אריאל ושר האוצר יושב-ראש מפלגתי השר בצלאל סמוטריץ'.
אני מביא בפניכם היום את ההצעה לפתוח קרן השתלמות ייחודית לחקלאים השומרים את מצוות השמיטה. קרן זו נועדה להקל עליהם, לתמוך באורח חייהם המיוחד ולתת להם כלים להתמודדות כלכלית עם האתגר שבלעצור את העבודה החקלאית למשך שנה שלמה. חבריי היקרים, מדינת ישראל נוסדה על ערכים של צדק, חמלה ושותפות. ערכים אלו נדרשים במיוחד כלפי החקלאים שלנו, שבזכותם האדמה הזו, ברוך השם, פורחת ומניבה פירות מתוקים לכל חבלי ארץ ישראל. אני קורא לכולכם לתמוך בהצעת החוק. בואו נהפוך אותו לחוק שמחזק לא רק את החקלאים, אלא גם את הרוח המוסרית של כולנו, כעם יהודי בארץ ישראל, כעם מוסרי, שנותן לא רק לתוכו פנימה אלא לכל העולם כולו – רוחה של הציונות הדתית, רוחה של העבודה הציונית ביותר, יישוב הארץ, רוחה של שמירת התורה וקיום המצוות, רוח אידיאלית שהיא כל כך כל כך חשובה. אני מבקש מכל החברים שנמצאים כאן לתמוך בהצעת החוק, כדי שבאמת, בעזרת השם, במהרה בשמיטה הקרובה, כל אלה שמקדשים את התורה, כל אלה ששומרים את המצוות התלויות בארץ, יוכלו בנחת, יוכלו ביתר קלות, לצלוח את השנה השביעית, לתת לאדמה לנוח, לתת למצוות התלויות בארץ להתקיים אחרי אלפיים וחמש מאות שנות גלות בכל המקומות.
אני חושב שההצעה הזו היא הצעה חשובה. אני מביא אותה כגמד על גבי ענק. לפניי ניסו לא מעט אנשים, שמניתי את חלקם כאן, אבל אני סמוך ובטוח שדווקא בממשלה הזאת הצעת החוק הזאת תעבור. ניצור את קרן החקלאים, ניצור מצב של ביטחון לחקלאים, ובכך נביא מזור לחקלאים ושלמות לעם ישראל. אני מבקש שהדיונים כאן יהיו, בעזרת השם, בוועדת הכלכלה, כדי שנוכל, בעזרת השם, להניע את זה כמה שיותר מהר, להביא את זה להצעת חוק, ושיעבור כאן בקריאה שנייה ושלישית, בעזרת השם. תודה רבה.
921 מילים של משה סולומון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.