קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת בוארון, קודם כול, אנחנו מודעים לחומרת האיום. הסברתי קודם את התרכזות הזירות ביהודה ושומרון. כמובן, שחרור מחבלים, ומאות מחבלים, לפי הסטטיסטיקות בעבר מעלה את המסוכנות, ונדרשים צעדים כדי לצמצם את המסוכנות הזאת ככל שניתן.
מצב כיתות הכוננות והיערכות צה"ל ביישובי ישראל וביהודה ושומרון הוא נושא שמעסיק את כולנו. ביטחון האזרחים הוא מעל הכול. בעקבות שחרור המחבלים במסגרת העסקה האחרונה אנחנו נדרשים לחזק את מערך הביטחון המקומי ולשפר את היערכות כיתות הכוננות והיישובים, וכך אנחנו עושים.
מבצע חומת ברזל במחנה הפליטים ג'נין מסמל שינוי מהותי בתפיסת הביטחון של צה"ל ביהודה ושומרון. המבצע מתמקד בפעולה עצימה לחיסול מחבלים ולפירוק תשתיות הטרור במחנה, תוך מניעת חזרתיות של פעילות הטרור עם סיום המבצע. אני רואה את זה גם כלקח מפעילות שהייתה לאחרונה בעזה ובמקומות אחרים – צריך לנקות מקום ולא לאפשר לטרור לחזור אליו. זו ההנחיה שניתנה לצה"ל וזו הדרך שבה הוא פועל.
הייתי אתמול בבור – לראות את ההתקדמות, לדייק את ההנחיות, את המדיניות. זו הדרך שבה אנחנו פועלים. קודם כול לתקוף את המוקדים של הטרור במחנות הפליטים, ששם מרוכז עיקר הטרור. ראינו את הרשות הפלסטינית. אתם יודעים, פעם, בזמן הקדום באפריקה עשו את המלחמות שכל שבט רוקד על ההר, ומי שרוקד יותר חזק – ניצח. כאילו נלחמים. אז הרשות, בסדר, היא פעלה. אבל בסוף אנחנו נכנסים, ואנחנו מייד מחסלים את הטרור שם, בג'נין, במחנה הפליטים. והיום צה"ל פועל בעוצמה, בכל הכלים ובכל האמצעים, וההנחיה היא למנוע חזרתיות. כלומר, לנקוט את כל הדברים כדי שהטרור לא יצמח כמו הדשא.
ביקרתי בשטח. אני מסייר בשטח, אני שומע את החיילים, את המג"דים, אחרי זה את המח"טים, את מפקדי האוגדות, ואני לומד מהם. הם אומרים: אנחנו עושים, אבל זה חוזר. אנחנו לא מוכנים שזה יחזור. כן, גם בעזה אנחנו נפעל אחרת כשנצטרך, אבל כאן – ודאי. ולכן אנחנו משנים את הדרך, עם כל הפעילות העצימה שצה"ל עושה למעלה משנה ביהודה ושומרון עם תוצאות מדהימות. אלמלא זה – אוי ואבוי, כמה רמת האיום כאן הייתה עולה בכל מדינת ישראל. אבל – לדייק את הדבר הזה ולעשות שינוי במדיניות מהבחינה הזאת.
כמובן שהכוחות מתוגברים כדי שהפעולה בג'נין לא תהיה יחידה. היא תהיה בכל המקומות – לרדוף את הטרור ולא רק להתגונן מפניו. כמובן, כיתות הכוננות, אמצעי ההגנה, גם ביישובי העוטף וגם בצפון וגם במזרח וגם בכל מדינת ישראל, דבר ראשון במעלה. בכל מקום שצה"ל אחראי, הנחיתי לעשות את הכול שהכיתות יהיו מצוידות, מאומנות ומסוגלות. כי ראינו, ראינו באסון הנורא ב-7 באוקטובר, עם כל האמצעים הדלים שהיו להם, כמה הלחימה המדהימה של גיבורי כיתות הכוננות הצילה וכמה מנעה מארגון המרצחים חמאס לממש עוד מעבר למה שהוא הצליח לממש באותו היום.
ביקש ממני יו"ר הקואליציה לא להאריך. זה לבד שווה דיון של שעה. אנחנו לא נקיים אותו כאן.
אני אתחיל מהסוף להתחלה, זה בסדר?
טוב, מירב, בכל זאת אני אענה – קודם כול, קיבלתי את הפנייה שלכן. חשבתי שהיא נכונה, ופניתי לצה"ל והנחיתי אותו לטפל בעניין הזה. היו הרבה החלטות בעניין. זה לא נשמע הגיוני, ולא נראה נכון לקיים.
ואני מצפה מצה"ל לתגובה על הפנייה שלכן, על ההנחיה שלי. ונעדכן. אני חושב שזו לא מציאות שצריכה להתקיים. היא לא נכונה.
אני אומר, הפנייה שלכן נראתה לי נכונה, ולכן אני הוריתי לצה"ל לטפל בעניין, ואני מחכה לתגובה, לראות שהדבר בוצע, שמשנים את זה.
עכשיו, לגבי חבר הכנסת בוארון, ג'נין תחילה זה המודל, והוא יבוצע בכל מקום ביהודה ושומרון שיהיה ויש צורך לטפל בו – ויש מקומות, והפעילות תתבצע. אני אומר מעבר לזה, אני חייב לשבח את פעילות צה"ל והשב"כ והמשטרה, כל הכוחות שפועלים באופן רציף ומשמעותי כנגד מוקדי הטרור ביהודה ושומרון מ-7 באוקטובר ועד היום, כולל, ועושים מלאכה נאמנה.
אבל חשבתי שצריך לשנות כאן ולעלות מדרגה, לטפל בעוצמה, כדי לא לאפשר לאותם מוקדים לחזור. כי מחנה הפליטים ג'נין זה מקור הכוונה, קידום ודחיפת טרור בכל המרחב. וככה יש לנו בעוד מקומות, וכולם יטופלו. היה חלק שני לשאלה, או שעניתי? לא זוכר.
הזכרת לי. לא זכרתי, עכשיו הוא הזכיר לי. אני אומר את זה בצורה ברורה. מי שאחראי ויישאר אחראי לביטחון היישובים והמתיישבים, יישובי יהודה ושומרון, קו התפר, זה צה"ל ורק צה"ל, כמובן, בשיתוף פעולה עם השב"כ, המשטרה וכו'. רק אנחנו אחראים, ורק אנחנו נהיה אחראים. כמו שאנחנו מראים עכשיו במחנה הפליטים ג'נין. לכן העמדה היא ברורה והמדיניות היא ברורה: אנחנו אחראים ואנחנו נעשה.
לגבי – יש לנו יומיים רצופים – –
– – של, איך נאמר? אני לא יודע איך להגדיר אותם. הוא נושא נאומים פוליטיים, זה גם טוב, הרי ככה מתקדמים, לא? בדמוקרטיה המפלגתית שלכם – – –
אני בטוח שבדמוקרטיה המפלגתית שלהם הנאומים האלה יעזרו לו להיבחר במקומות יותר גבוהים – אופס, שכחתי, אין דמוקרטיה. מילא. טוב, אולי המנהיג ישתכנע כתוצאה מהנאומים. אז עדיף לכוון את זה אישית אליו, למה לדבר עליהם?
בכל מקרה, עוד פעם, אני רוצה להגיד, כאשר לפני כמה ימים היו כל מיני פניות וכו', אמרתי: כהונת הרמטכ"ל – עוד לפני שהוא הודיע – לא קשורה להיבטים פוליטיים ולא תהיה קשורה להיבטים פוליטיים.
עכשיו, זה לא סוד, הייתה לי דרישה בנושא התחקירים, אחרי שלמדתי את הדברים, וראיתי עיכובים, ואני פוגש המון משפחות, לא רק של חטופים, גם של חללים, גם של תצפיתניות וחללי גולני, וכולם רוצים תשובות, מידע, מידע.
אפילו, צריך להבין, מידע – כשאין תחקירים אין מידע למשפחות, אין מידע לציבור ואין מידע לצה"ל להפיק לקחים ואין מידע עבורי, לדעת איך אני יכול לאשר מינויים. איך אני יכול לאשר מינויים בכירים, כשיכול להיות שהאנשים האלה היו מעורבים? ולכן בסופו של דבר הוחלט להאיץ. תחמתי את זה – עד סוף החודש.
זה היה הדבר המרכזי, אגב. זה היה הדבר המרכזי. החלטת הרמטכ"ל היא לקחת אחריות, להתפטר. זה כבודו ורצונו.
זה כבודו ורצונו. איש לא ייקח ממנו את מה שהוא עשה עד 7 באוקטובר; איש לא ייקח ממנו את מה שהוא עשה עם אחרים, עם הרבה גיבורים, אחרי 7 באוקטובר. איש לא יוכל שלא – והוא עצמו גם אמר, לא איש, הוא עצמו גם לוקח אחריות. הוא לוקח אחריות על מה שהוא עשה או לא עשה ב-7 באוקטובר.
אני אומר עוד פעם, זה לא קשור למערכת אחרת – –
– – שאפשר לנהל בה ויכוחים. זה בסדר גמור – המערכת המדינית, הפוליטית.
זה צבא. זה צבא, זה ביטחון, יש לו כללים.
עכשיו, במערכה הציבורית זכותך להגיד כל דבר, ומישהו אחר יגיד דבר אחר.
הוויכוח הציבורי הוא לגיטימי. אני רק אומר לך, מאחר שאני כבר התחלתי לקבל תחקירים, גם שנים אחורה, אני לא הייתי מציע – ואני לא רוצה לפתוח את הוויכוח הזה, כי אני מ-7 באוקטובר לא תוקף אף אחד בתוך מדינת ישראל.
תקפתי בחוץ – את ארדואן, נשיא ברזיל, מזכ"ל האו"ם, על אנטישמיות, דברים כאלה. אבל אני אומר: כאשר הדברים ייבדקו, יתברר שזאת לא תמונה חד-ערכית מבחינת מי היה מעורב, באיזה זמן, מי היה בעמדת הנהגה כשהדברים נרקמו, כשהדברים קרו. אבל הדברים האלה ייבדקו בסופו של דבר. זה לא קשור בכלל למערכת הצבאית.
המערכת הזאת היא מערכת – ועובדה, הרמטכ"ל עצמו – אף אחד לא כפה עליו את הדברים. הוא הציג את המסקנה, אולי בשעה של רגיעה יחסית.
1,130 מילים של ישראל כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.