הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – כללים לעניין שיעורי ריבית ללקוחות), התשפ"ג–2023

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני שמחה שעכשיו אתה יושב פה, כי בהצעת החוק הקודמת, שהסרנו מסדר-היום, בנושא חינוך פיננסי, הסכמת איתי מאוד. אני מקווה שתתחבר גם להצעת החוק הזאת ולחשיבות שלה. גם הצעת החוק הזו שלי כרגע מדברת על נושא שקשור ליוקר המחיה. הממשלה הזאת נבחרה הרבה על הטיקט של יוקר המחיה. מר כלכלה הוא ראש הממשלה. אבל לא רק שהציבור העובד והמשלם במדינת ישראל סובל מהרבה מאוד גזרות, אלא גם הכסף המועט שנשאר לו אחרי תקציב הגזרות שעובר, לא נושא ערך מספיק, ולא רק בסופרמרקט.

אדוני היושב-ראש, הכספים של הציבור שלנו שוכבים בבנקים. בבנקים לא מקבלים את התמורה הנאותה. הצעת החוק הזו שלי מתגלגלת כבר מעל שנה בכנסת והלוך חזור. חשוב לי להגיד מי חתום איתי על הצעת החוק הזו: יו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן, יו"ר ועדת הכספים משה גפני, אוהד טל ממפלגת הציונות הדתית, והאחרון – אבל ממש לא האחרון – וחביב, חבר הכנסת ינון אזולאי, חברי לוועדת הכספים, שהנושא הזה חשוב ויקר לליבו.

ומה הצעת החוק הזו אומרת? הצעת החוק הזו מבקשת בעדינות ובמקצועיות להטיל על נגיד בנק ישראל את החובה, כן, לשקול אם יש כללים שהוא צריך לקבוע לבנקים במדינת ישראל כדי שאלה יואילו בטובם לא לקפח את משקי הבנקים שמפקידים את הפרוטות שלהם אצלם – –

– – בימים שבהם הבנקים מקבלים על הכסף הזה ריביות שיא כל לילה, כל לילה, אבל מה, חולקים את הכסף שהם מרוויחים מהכסף של הלקוחות שלהם – לא חולקים אותו ביושר, אלא עושים על גבם הרבה מאוד כסף. ולמה אני מתכוונת? אני רוצה להסביר את הנתונים.

אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים בתקופה חריגה. עוד מאז הקורונה, באופן הדרגתי, הריבית במשק היא גבוהה מאוד, גבוהה מאוד – 4%, 4.5%. מה שקורה זה שהנהנים הראשונים מזה הם הבנקים, כי באוטומט הדבר הזה מקפיץ מצד אחד את ריביות המשכנתה, מקפיץ באופן אוטומטי את ריביות החובה כשהציבור נכנס למינוס, אבל מהצד השני, כשהציבור מפקיד, כשכסף שלו נמצא או בעו"ש או נסגר בפיקדון – הבנקים לא מגלגלים לציבור, למשקי הבית, את אותו מקסימום ריבית שהוא יכול לגלגל להם כתוצאה נגזרת מהעלאת הריבית במשק. יותר מזה, הבנקים עצמם לא עשו שום דבר עסקי יוצא דופן כדי ליהנות מפערי הריבית האלה. זהו אירוע מקרו-כלכלי שהתחיל מאינפלציה אחרי הקורונה והמשיך בגלל הדירוגים והמלחמה. הבנקים פשוט נהנים פה כבר מפרק זמן של כמעט שלוש שנים של ריביות שיא, והם בעצם עושים כסף על גב הציבור בשל הפרשי הריבית האלה.

עכשיו אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, על היקפי הכסף שאנחנו מדברים עליהם. בכסף – כמה בחשבונות ופיקדונות שוכבים בבנקים? אתה יודע?

לא, אבל כולל החשבונות – 2.12 טריליון שקלים שוכבים בבנקים. כמה מזה שוכבים בחשבונות עובר ושב בלי פיקדון בכלל? תנחש.

ספטמבר 2024 – 496 מיליארד שקלים.

כמה כסף יש בבנקים של פיקדונות לזמן קצוב? נכון לספטמבר 2024, 877 מיליארד שקלים. עכשיו, אם אנחנו ניקח – יש לקוחות סוג א' ויש לקוחות סוג ב'. הלקוחות סוג ב' הם הציבור הרחב, הם נקראים משקי הבית בישראל. משקי הבית, על פיקדונות בזמן קצוב בממוצע מקבלים 3.1% ריבית, נכון להיום. תחשוב על הפער הזה. מי מרוויח את הפער הזה? מי שמרוויח את הפער הזה הוא הבנקים. ובוא נדבר על הכספים שסתם שוכבים בחשבונות העובר ושב, 496 מיליארד שקלים, שום דבר – כל ערב הבנקים עושים על זה כסף רק בגין שערי הריבית, כי הם מפקידים את הכסף הזה בבנק ישראל ומקבלים בגינו ריבית.

עכשיו, מה אני רוצה לומר לך? זה שאתה יודע שהנושא הזה לא מטופל – כולנו יודעים. אבל אני רוצה לספר לך שבמהלך השנה הזאת התייצבה רשות התחרות, בספטמבר 2023 – תחשוב, זה מעל שנה – והציגה לוועדת הכספים כבר בנתוני 2023 שהבנקים עשו על גב ציבור משקי הבית בישראל – רק בריביות הכניסו 4 מיליארד שקלים לרווחים שלהם. אתה מאמין? מבדיקת הרשות – אני מצטטת – עולה כי אילו הבנקים היו משלמים למשקי הבית את הריבית שמשלמים ללקוחות הבנקאות הפרטית המסחריים, היה מדובר ב-4 מיליארד שקלים נוספים שהיו מגיעים לידי הציבור. על פי ממצאי הבדיקה, המערכת הבנקאית בתחרות נמוכה. פיקדונות של משקי בית ועסקים זעירים וקטנים הם רק 64% מהפיקדונות, אבל הם מכניסים 77% מההכנסות של הבנקים מהריביות.

ומה שהם אומרים, נכון לשנת 2024, כבר לפני שנה, אדוני היושב-ראש, הבנקים הרוויחו על גב משקי הבית 4 מיליארד שקל בריבית שהם פשוט קיפחו את משקי הבית ואת העסקים הקטנים, שהם לקוחות יותר מוחלשים, עם פחות כוח מיקוח. פשוט, תסלחו לי, בעברית – דפקו אותם בריבית. עכשיו תחשוב כמה כסף הם עוד עשו מאז – זה היה בספטמבר 2023, ספטמבר 2024 כבר עבר, והינה אנחנו ב-2025. אם זה מה שהיה אז, אז זה בטח כבר כפול ברווחים.

ומה עושה הממשלה? אתה יודע שבוועדת הכספים הבנקים נותנים מס בגין המלחמה, חד-פעמי לשנתיים. כמה המס שהבנקים נותנים לקופת המדינה בשנתיים בגין המלחמה, חד-פעמי? 2.5 מיליארד שקלים, 2025-2024 – מה שנקרא, אפילו לא הפיצוחים ממה שהם הרוויחו מהציבור על הפיקדונות.

מה אומרת הצעת החוק שלי? הצעת החוק שלי – – –

טלי, את לא היית מסתפקת בה.

אבל תקשיבי להצעת החוק שלי. תקשיבי להצעת החוק שלי.

הצעת החוק שלי אומרת לנגיד בנק ישראל – –

– – שהוא הרגולטור המקצועי של הבנקים – אני לא נכנסת – –

– – והוא הבן אדם שאני סומכת עליו שצריך ואמור לאזן בין היציבות של המערכת הזו – –

– – לבין – איך נקרא לזה – חזירות של המערכת הזו. כי יש לו שני כובעים: כובע אחד הוא לשמור על האיתנות של המערכת הבנקאית במדינת ישראל, ואנחנו חלילה וחס לא רוצים לפגוע בזה. אבל יש לו כובע אחר – כובע צרכני, לדאוג ללקוחות הבנקים, שלא יקפחו אותם. והצעת החוק שלי באה ברחל בתך הקטנה, ממש בדחילו ורחימו, מוסיפה סמכות לנגיד ואומרת לו: נגיד בנק ישראל – – –

– – אתה רשאי – – –

היא בעצם מוסיפה לו סמכות. היא אומרת לנגיד בנק ישראל ברחל בתך הקטנה: אתה צריך להפעיל שיקול דעת ולהיות עם העין על הסוגיה הזאת. תראי מה כתוב: הנגיד רשאי לקבוע, אחרי ההתייעצות עם הוועדה המייעצת, כללים לעניין שיעורי הריביות המשולמות על ידי התאגידים. הכללים האלה יכולים להיקבע רק על סוגי לקוחות מסוימים או רק בתנאי שוק מסוימים.

שנייה, אני רוצה לסיים. עכשיו, מה אני אומרת לו, לנגיד – אני אפילו לא מכריחה אותו. אני אומרת לו: אתה רשאי, תשקול. האם זאת תקופה שבאופן חריג אתה צריך להגיד לבנקים – למשל, אני אתן לך דוגמה: כל בנק שיעלה את הריביות ללקוחות האישיים שלו בפרק זמן קיצוני, אני אתן לו איזשהו תמריץ, אני אחשוב על תמריץ. אני יכול לקבוע להם פה יעדים, אני יכול להפעיל פה את סמכותי החוקית – לפי שיקול דעתו.

עכשיו, אמרו לי ביטן, גפני וינון אזולאי: הצעת החוק שלך היא עדינה מדי.

את לא אומרת לו מה לעשות. יש לנו כאן הצעת חוק אחרת – – –

אני לא.

טלי, מה שאת אומרת לא גורע. המדינה גבתה מס מהבנקים בגין המלחמה לשנתיים – אני מסיימת – אבל זה כלל יסוד. שנייה.

אני רק אענה לך. אבל אני רוצה רק – – –

אני אסיים.

את יכולה אחרי זה.

הדבר הזה דווקא נכתב בצורה עדינה, בגלל הרקע שלי כרגולטורית. הוא הרגולטור המקצועי. כמו כן הוברר בפנינו בכנסת ובדוחות ממשלה שהנושא הזה איננו מטופל כראוי, וזו הדרך שלי לומר לנגיד: נגיד יקר, אתה הרגולטור. אתה רשאי, אתה לא חייב, אבל אתה חייב גם לבוא לוועדת כלכלה להגיד מה בדקת, מה שקלת ומה החלטת לעשות. יש כאן סוגיה מאוד יסודית, שנוגעת ליוקר המחיה, דווקא של צעירים, של משקי בית, של עסקים קטנים. מדובר כאן בסכומי עתק.

ואני אסיים בזה שאני אגיד לפרוטוקול את הסיכום עם יו"ר הקואליציה, עם אופיר, שבעצם אני לא אעלה את זה להצבעה ולתשובת שר. הסיכום הוא לדחות את זה רק בחודש ימים, כלומר לקצר את ההחלטה של ועדת שרים לענייני חקיקה לשלושה חודשים. אם תהיה אפשרות להעלות את זה אפילו קודם, בהסכמה, ביחד עם ינון אזולאי ועם עוד חוקים תואמים, אז נעשה את זה בתיאום עם אופיר. כן, כן, חודש.

וכמובן, זה בתיאום עם אופיר כץ. תודה רבה.