אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת רביבו, אני מברך אותך, ובוודאי ובוודאי אני רוצה גם לציין את העבודה שלך כיושב-ראש הוועדה. לו זה היה תלוי בך, הבעיה של מחסור בעובדים הייתה נפתרת במדינת ישראל. לצערי, הממשלה לא תמיד מקשיבה, גם לדיוני הוועדה.
ההצעה – שאני בוודאי בטוח שתעבור ותתקבל כאן בכנסת הזאת – באה לעשות כמה דברים חשובים: קודם כול, למנוע זיופים, כי מה שקורה היום, במיוחד בשנתיים וחצי מאז שפרצה מלחמת אוקראינה – יש לא מעט אנשים שעל פי החלטה של רשות האוכלוסין נמצאים כאן במעמד של סוג של פליטים, אבל מועסקים, וזה בסדר, כי משרד הפנים ורשות האוכלוסין מאפשרת לעשות את זה. לא על אלה אני מדבר. אני מדבר על אנשים שהסתננו למדינה, והם מציגים אישורים כאילו יש להם אישור לעבוד. זה לא בסדר, וככה לא צריך להיות.
אני אתן לך עוד הצעה. תוך כדי שדיברת, אני חושב שלפני הקריאה הראשונה, אולי השנייה והשלישית, נוכל להוסיף לחוק עוד דבר קטן – כמו שאתה רוצה להגן על המעסיקים, בוא נגן גם על העובדים האלה, עובדים זרים, שמעסיק לא יוכל להתחמק – – –
אני אומר, בואו נגן גם על עובדים זרים שמגיעים למדינה כחוק, שהמעסיק לא יוכל להתנער מהם ולהגיד: לא ידעתי בכלל שהוא מועסק אצלי. לצערי, יש גם מקרים כאלה. ולכן הפנייה הזאת, לא רק שהיא תהיה חובה, כלומר נחייב את המעסיק לפנות לממשק הזה של רשות האוכלוסין, אלא שהפנייה הזאת גם תירשם, כך שאם לעובד זר יהיו טענות כלפי המעסיק, אנחנו כמדינה, כרשות האוכלוסין, נוכל לבוא ולרשום את זה ולהגיד: אדוני, אתה לא יכול להתחמק מהאחריות שלך, כי לצערי – ואני אומר את זה בצער רב – יש גם מקרים של פגיעה בעובדים זרים ובזכויות שלהם, במיוחד כמו שסיפרת בנושא של הסיעוד, בנושא של בנייה וגם בענפים אחרים, ששם ישראל חייבת, חייבת עובדים זרים.
אחרי 7 באוקטובר יש פה אירוע. יש פה אירוע. אנחנו חייבים לשנות דיסקט בראש, להבין שיש לא מעט מדינות שמעוניינות לשלוח עובדים למדינה שלנו, ולכן לא צריך לפחד – הם לא מסתננים, הם לא יגדלו פה משפחות. הם יבואו, יעבדו, הזכויות שלהם יישמרו, והם יחזרו בשלום לארץ המוצא שלהם. כך צריך להיות. והחוק הזה, אני מקווה מאוד שהוא יהיה הראשון בסדרת חוקים שנוכל להעביר בבית הזה, בלי קשר לקואליציה–אופוזיציה ובוודאי בלי קשר לימין–שמאל, ונוכל לשמור על העובדים, לשמור על המעסיקים וגם לשמור על המדינה. אני כמובן קורא לחבריי להצביע בעד החוקים. תודה רבה.
381 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.