חוץ מלהוריי, אני מודה למינהלת תקומה, שעבדה בצורה נכונה, גם לשר ולראשי הקואליציה והאופוזיציה, שאפשרו להגיע לרגע הזה – אומנם, צריך לומר ביושר, באיחור של תשעה חודשים, לדעתי. תשאלו עכשיו את אדרי את מה דעתו – הוא רצה שזה יהיה פה בפברואר או מרץ.
הגענו לפה, ונברך את הרגע. ההצמדה מבחינתי היא באמת לוודא שתקלות אחרות שהיו יכולות להגיע בדרך היו יכולות להימנע אילו באו. אני שמח שאני מוצמד והחוק מובל בדרך המלך. אנחנו נוודא שהוא מתקדם מהר.
אני רק רוצה לחדד את העקרונות. פרט לסמכויות המינהלת, וזה חשוב ביותר – אותה מינהלת שב-14 באוקטובר התייצבתי אצל אדרי במקומו, והוא התחיל לעבוד – זה אכן יגדיר סוף-סוף את תחום העוטף, ובתוספת החלטת ממשלה, שהיא חסרה. השר אלקין הזכיר, אבל בלי החלטת ממשלה מדויקת שתחדד כיצד אנחנו מסייעים לעוטף של העוטף – אופקים, נתיבות, מרחבים, היישובים העורפיים של המועצות האזוריות – לא נוכל לשחרר את הכספים הכלואים; והגדרת החבל כאזור במיקוד.
אני אשמח מאוד אם זה ישתחרר.
אני מקווה שהמשמעות היא שהתקציבים הרלוונטיים יוכלו – אבל צריך להגדיר מה נשאר. הרי החלטת הממשלה אמר שמשהו מהתקציב הזה יועבר – – –
אם יש הגדרה, אז אשמח להכיר אותה, וזה מצוין. הגדרת החבל כאזור במיקוד לאומי היא משמעותית ביותר: משרדים, רשויות ממלכתיות, רמ"י. כל רשות יכולה – חייבת, לא רק יכולה – לבצע את משימתה, ובכך תבוא גאולה קטנה אחרי האסון הגדול. כל תוספת – אני מכין כבר לקראת אי-קבלת תוספות על החוק הזה בדיונים ולקראת שנייה-שלישית. צריכים להעביר את זה כמו שהוא, ולאחר מכן נעשה את השינויים. אני מבקש לתמוך ולהעביר לדיון לקראת קריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה. תודה רבה.
259 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.