קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני ראש הממשלה, בשבוע שעבר פורסמו התכתבויות פנימיות של הלשכה שלך שבהן אתם מורים במפורש לפעילים במכונת הרעל שלכם לתקוף את משפחת פרקש, משפחה שכולה. שלחתם אנשים להפגין מחוץ לבית שלהם, וביקשתם מפורשות שיצעקו, שיקללו אותם, כדי שיכאב להם עוד; לא כאב להם מספיק. הכול מתועד, ראש הממשלה, והאנשים שלך הם מילאו את ההוראות, הלכו וצעקו לאימא של תם, זיכרונו לברכה, טייס שנפל במלחמת לבנון השנייה. שים לב מה הם צעקו, האנשים שלך: "יש אלוהים בשמיים והוא שילם לה. אני מאחל לה עוד אחד כזה". תקפתם אנשים שהבן שלהם נפל על הגנת הארץ.
אחרי שכלבי השמירה שלך, כלבי התקיפה שלך, גידפו וקיללו – כי אתה הרי לא מלכלך את הידיים – הוצאת גינוי רפה, מתוזמן ומתואם. כמה ציניות, אלוהים, כמה ציניות. מעניין אותי לדעת אם ברגע הזה שישבת מול המצלמה וגינית את הדברים, האם הרגשת צביעות כלשהי? כי אתה הרי מגנה דבר שהלשכה שלך הזמינה. זה מוזר, לא?
אני אומרת: אולי תתנצל. אולי תנצל את הבמה הזו כדי להתנצל פה, בכנסת ישראל. תתנצל בפני משפחת פרקש, שבנם נפל. אל תגיד: לא ידעתי; אל תגיד: זו אשתי. את הטיעונים האלה שמענו כבר מספיק בחקירות שלך ובמשפט הפלילי שלך. אלה גם אותם תירוצים ששמענו מייד אחרי הטבח ב-7 באוקטובר. אותם תירוצים. אנחנו רוצים ראש ממשלה שדווקא כן יודע משהו.
אנחנו רוצים ראש ממשלה שדווקא כן יודע משהו.
אתה לא מתבייש לא לגנות תקיפה של משפחה שכולה?
תתביישו לכם. שר בממשלת ישראל, תתבייש.
אתם צריכים להתנצל בפני משפחת פרקש עכשיו.
ראש הממשלה, קרעת אותנו מבפנים. קרעת אותנו. בשם ההישרדות הפוליטית שלך, בשם מנעמי השלטון, חצית כל קו אדום. כל עוד זה משרת אותך, אתה מוכן לתקוף את כולם – –
– – את הרמטכ"ל, את ראש השב"כ, את משפחות החטופים, אפילו משפחה שכולה. פה נתפסתם על חם – הכול מתועד. אני לא יודעת בכמה אנשים אומללים עוד התעללתם. במי עוד התעמרתם ככה כשזה לא מתועד?
תכף אתה תנאם פה, מייד אחריי, את נאום התגובה שלך. תתנצל, תבקש סליחה ממשפחת פרקש. זה המעט שאתה יכול לעשות.
326 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.