אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ניפוק תכשיר מרשם אלקטרוני או ידני בתנאי הסדר בכל בתי המרקחת), בתכליתה היא הצעת חוק חברתית-כלכלית. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, כשבדרך כלל מעלים פה חוק, באמת באים ומברכים. ובמקרה הזה אני מוטרד, קודם כול, מהפרקטיקה: זה עובר בוועדת שרים לענייני חקיקה, ואז מבקשים ממך להחזיר אותה לפני הקריאה השנייה והשלישית, והם בעצם הופכים להיות הסוהרים של החקיקה הזאת.
לקח לנו כמה דיונים, כמה דחיות בוועדת שרים, כתוצאה מהפעלת לחץ של קופות החולים על משרד הבריאות. עכשיו משרד הבריאות ומשרד האוצר קצת הסכימו להתיר לנו להגיע לכנסת. אני רגע מתנתק ממה שכתבנו, ואני מנסה להגיד את הדבר הבא.
נכון. אבל אני אומר: הפרקטיקה הזאת, שמאשרים לנו את החוק בתנאים שמתאימים להם – הרי גם כשזה מגיע בפעם השנייה לדיון אצלם, הם לא מזמינים אותנו להציג את עמדתנו. הם יושבים שם ומחליטים, ובאמת יש להם השפעה ישירה על עבודתו של חבר הכנסת. וזה קורה גם בחוקים אחרים.
בוא, אני באמת אמרתי שאני רוצה רגע להתנתק מהניירת המסודרת, ולהגיד בעל פה את הדברים הבאים, החשובים: בחוק בריאות ממלכתי מחויבות הקופות לספק את התרופות במחיר מסובסד לכל החברים שלהן. ברגע שהקופות קובעות הסדר חלקי עם חלק מבתי מרקחת, נוצר מצב אמיתי, מציאותי בשטח, שברגע הזה יש הרבה מאוד חברי קופות שהולכים לקופות, שהולכות לבתי מרקחת שאינם בהסדר מול הקופות, ואז הם משלמים את המחיר המלא של התרופה. ואז הם לא ממלאים אחרי החוק. הקופות כמובן אומרות: אנחנו מאפשרות לחברי הקופה לקבל את התרופות האלה במחיר מסובסד, אם תלכו לפה ולפה ולפה. אבל אם לא תלכו לפה ולפה, אתם תשלמו מחיר שהוא גבוה, והוא מחיר לא מסובסד.
אני גם אמרתי מראש שאני בחוק הזה, אדוני היושב-ראש, מתעסק באמת במשהו מאוד מאוד צר וקטן, וזה רק לאפשר לכל בית מרקחת שיש לו רישיון של רוקח לתת את התרופות לחברים. ואני לא נכנס לסבסוד, גובה הסבסוד, עלות התרופות. אמרתי להם שאני מצמצם את עצמי, גוזר על עצמי ממש איפוק, ואני מבקש רק את זה. היום בהצעת החוק, אם הם יקיימו אותה – ולא נשאר הרבה, זה ממש מספר מאוד קטן של בתי מרקחת פרטיים – אנחנו נגיע למצב שבו באמת כל החברים מקבלים את התרופות במחיר מסובסד.
אני רוצה להגיד את הדבר הבא, ברגע שהם לא מקיימים את החוק והם בוחרים עם איזה בית עסק לעבוד, הם פוגעים במתחרים שלהם באותו מתחם, באותה שכונה, באותו רחוב. כי ברגע שאת התרופות אפשר לקבל בבית מרקחת אחד, ואלה עסקים מאוד קטנים, בעצם פוגעים בעסק האחר; כי הוא לא מוכר רק תרופות, הוא מוכר את כל מוצרי הפארמה. אני אומר שהדבר הזה צריך להיות מתוקן כי יש לו השלכות כלכליות משמעותיות גם לגבי אותם עסקים קטנים, שבעצם מפלים אותם לרעה, וזה רק על פי שיקול דעת של הקופה.
החוק הזה בעצם יאפשר לקיים את החוק. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, התחלתי עם משרד עורכי דין להכין כבר עתירה לבג"ץ, כי החוק הזה נדחה ונדחה ונדחה בוועדת שרים על מנת להורות למשרדים, לאוצר ולמשרד הבריאות, לקיים את החוק כפי שעולה ממנו. אני רוצה להיות אופטימי – אני אומר את זה בנוכחות שר הבריאות בוסו, שבאמת הלך בסופו של דבר לקראתנו, ואישרו את זה בוועדת שרים – אני רוצה להיות אופטימי שלא יקימו לנו מחסומים במהלך הדרך. תודה רבה, חברים.
524 מילים של שלום דנינו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.