קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לחבר הכנסת בליאק על השאלה. השאלה כמה זמן תימשך המלחמה, אם היא תימשך אל תוך 2025 או לא, שחיקת המעמד הבין-לאומי, כן או לא – אני מזכיר לכולם את תוצאות הבחירות בארצות הברית, זה כנראה קצת משפיע. זה פחות אירוע כלכלי, ואני פחות – אני מאוד מעריך, אגב, ומכבד את כלכלני P&S. אני חושב שבדוח הקודם שלהם היו הרבה מאוד דברים טובים ונכונים שנכון היה ללמוד. אבל בכל מה שנוגע לעצות על ניהול המלחמה, על איך לממש את הישגיה ואיך להביא לניצחון אחרי עשרות שנים שבהן המילה הזאת לא עלתה על דל לשוננו, נדמה לי שמאז יום הכיפורים – כן, אנחנו רוצים לנצח. אנחנו מוכיחים בשנה הזאת – שזה בעיניי השינוי הדרמטי שקורה בה – שאפשר לנצח את הטרור, אפשר לנצח את האויבים, אפשר להכריע אותם, ולא צריך כל הזמן מסבב לסבב לסבב לסבב לסבב. ואמרתי אין-ספור פעמים, קודם כול – ואני אומר את זה בכובעי כשר אוצר, אני גם חבר ממשלה וחבר קבינט, אבל קודם כל כשר אוצר – הדבר הנכון ביותר לכלכלה הוא להמשיך את המלחמה הזאת עד למימוש מלוא מטרותיה, והניצחון, הניצחון, בעזרת השם, יביא ביטחון, והביטחון יביא צמיחה כלכלית מאוד מאוד גדולה הרבה מאוד שנים קדימה. אז זה נכון לביטחון ולקיום שלנו וזה נכון לכלכלה.
עכשיו, כמו שאמרתי, השאלה היא אם המלחמה בלבנון מול חיזבאללה תימשך או לא תימשך – אני לא רוצה להיכנס לזה בסיטואציה הזאת. יש לי את ההערכות שלי, אולי גם את הידיעות שלי. יש ודאי את התרחישים שאנחנו מניחים כשאנחנו בונים את התקציב. אבל כפי שאמרתי, זה אירוע כלכלי ברמת המקרו שלו, אבל זה לא אירוע מיקרו-כלכלי.
עכשיו תראה, חבר הכנסת בליאק, המלחמה הזאת היא אירוע כלכלי מז'ורי. אתה יודע את זה, אני יודע את זה, אני אומר את זה מעל כל במה. מלחמה עולה הרבה מאוד כסף. אנחנו נצטרך לממן מרכיבים מסוימים מההוצאות של הפרמננטית הרבה מאוד שנים קדימה – ריביות וגמלאות.
ויי, למה יש כזה הד? מטפלים בזה?
אנחנו נשלם מרכיבים מסוימים מעלויותיה הרבה מאוד שנים.
אפשר להמשיך? טוב. אני חוזר, האירוע הזה הוא אירוע כלכלי מז'ורי. המלחמה הזאת היא מלחמה ארוכה, יקרה, עולה הרבה מאוד כסף, משפיעה גם על הצמיחה, משפיעה על ההשקעות, והשקעות כמובן מביאות צמיחה בהמשך, ובעיקר – אירוע פיסקלי שעולה הרבה מאוד כסף. חלק מן המרכיבים הם הוצאות חד-פעמיות של מימון המלחמה; חלק מן המרכיבים האלה הם כמובן הוצאות פרמננטיות, ריבית על הגיוסים של עלות המלחמה, קצבאות, גמלאות, תקציב הביטחון יצטרך לגדול, עלויות הפיתוח המחודש גם של הצפון, גם של הדרום. זה משהו שנפגוש אותו לפחות בחמש השנים הקרובות ואולי יותר, והוא חשוב כחלק מהניצחון והחוסן הלאומי והמורל הלאומי שלנו. לכן, אני כשר אוצר מחויב לנהל את המערכה הזאת בהרבה מאוד אחריות. מצד אחד, לדעת איפה להרחיב – אמרתי קודם, כרגע הכלכלה תומכת את המלחמה. מלחמה זה בחזית ובעורף. אני חושב שמעטפת המילואימניקים, המפונים והניצולים, וכפי שאמרתי קודם, השיקום והפיתוח המחודש – אני חושב שפה צריך לנקוט מדיניות מרחיבה גם ביחס לעסקים בכל רחבי הארץ. חבל לי שוועדת הכספים לא אישרה מתווה פיצויים מאוד מאוד מרחיב שהבאנו לכל יישובי הצפון. אני חושב שזה נכון. זה נכון לכלכלה, זה נכון לחוסן הלאומי וזה נכון גם למלחמה, אחר כך, בחזית, אבל לדעת נכון איפה להרחיב ואיפה לצמצם, איפה להתכנס.
אז אתה יודע שהנחתי על השולחן תקציב 2025 שכולל צעדי התכנסות פרמננטיים של כמעט 2% תוצר, 40 מיליארד שקל. אני לא חושב שיש מישהו שעשה את זה אי פעם מאז קום המדינה. לקחתי על עצמי גם צעדים לא פופולריים. הם אושרו בממשלה. חבריי גילו אחריות רבה. אני מקווה שגם פה הבית הזה יגלה אחריות, ובחודשיים ומשהו הקרובים יעביר את זה יחד עם שורה של השקעות ושל רפורמות שזורעות את הזרעים למעבר מאוד מהיר ממלחמה לצמיחה כבר בשנת 2025.
אני, חבר הכנסת בליאק, כן מעריך שאנחנו נראה כבר חלק מן התיקון ב-2025. אנחנו כרגע צופים 4.3%–4.5% – יש כמה תחזיות, שלנו, של בנק ישראל – צמיחה לשנת 2025. יכול להיות שגם יהיה יותר. אגב, יש לא מעט תחזיות שמעריכות שנהיה במקום גבוה יותר. אני תמיד מעדיף להניח הנחות עבודה שמרניות, לנהוג בריסון ולהיות מופתע לטובה. בהנחה שאני גם אזכה להעביר בבית הזה את תקציב 2026 – הלוואי שהוא כבר יהיה – נוכל להרחיב ולהחזיר לאזרחים חלק מהדברים שאנחנו לוקחים.
כללו של דבר, אני חושב שאנחנו מנהלים את האתגר הכלכלי בשנה האחרונה בצורה נכונה, מקצועית וטובה. לא אמרתי את המובן מאליו. יש וקטורים מפתיעים לטובה בצורה פנטסטית. השקל והבורסה והייטק, והכנסות המדינה ממיסים, וגם שוק התעסוקה, וקחו את נתוני הלמ"ס שהתפרסמו בתחילת השבוע לרבעון השלישי של השנה, 3.8% צמיחה במונחים שנתיים. נכון, אנחנו לא נסיים כך את השנה, ועדיין אני חושב שאלו נתונים טובים. יש גם פרמטרים פחות טובים שהם פונקציה של המלחמה, זה מאוד ברור. יש אירוע כזה – אמרתי, נדמה לי אפילו כאן על הדוכן, כשהצגתי כאן את החקיקה ביום שני: האינפלציה שמטרידה אותי מאוד, עליית המחירים – אנחנו יודעים להסביר אותה בצד ההיצע. חברות בין-לאומיות לא טסות בגלל המלחמה. אל על היא שחקן יחיד, אז היא מעלה מחירים. זה לא בסדר, אבל כך זה עובד בכלכלה. בעזרת השם, אחרי הניצחון יחזרו כולם לטוס לכאן, תחזור התחרות והמחירים ירדו. כך בעגבניות וכך בהרבה מאוד דברים אחרים. המלחמה תסתיים בניצחון, והמצב הביטחוני ישתפר דרמטית, ושרשראות האספקה יחזרו כסדרן, התחרות תחזור – –
– – והפריון יעלה והמחירים ירדו. כפי שאמרתי, אני חושב שאנחנו כממשלה מנהלים את המדיניות בצורה הכי אחראית שאנחנו יכולים כדי לשמור על האמון. כמו שאמרתי, מתווה פיצויים לעסקים – אז העסקים שומרים כך את הראש מעל המים, ומאוד מהר הדבר הזה חוזר לצמיחה ולתיקון כפי שהיה אחרי הקורונה.
טוב. חבר הכנסת בליאק, המלחמה טובה לכלכלה בראיית מקרו. ראינו את התפוצצות הקונספציה של עשרות שנות ההכלה. לא רצינו לשלם את מחירה של המלחמה, מרחנו שכבה עבה מאוד של פודרה מעל איומים, שכנענו את עצמנו שהכול דבש – יש ביטחון, ואפשר לשגשג, וצמיחה – וחטפנו את סטירת הלחי של 7 באוקטובר ואת 250 מיליארד השקלים שהדבר הזה עולה לנו.
כן, לנצח את האויבים. יש רגעים שבהם צריך להדק את החגורה, וכמו שאמרתי, שהכלכלה תשרת את הביטחון ואת המלחמה כדי לנצח, כדי להביא להרבה מאוד שנים של ביטחון אמיתי, לא באיזו אשליה פיקטיבית של תחושת ביטחון, כפי שאמרתי, כשמפלצות של טרור מתעצמות לך מעבר לגבול, גם בעזה וגם מול חיזבאללה. הדבר הכי גרוע לכלכלה – הוא הכי גרוע לקיום ולביטחון – כניעה, תבוסה, גדרות, נסיגות ולעצור באמצע. זה נורא ואיום לביטחון ולקיום ולחיים ולשלום של הילדים והנכדים שלנו, אבל אני מדבר עכשיו רק כלכלית.
הדבר הכי גרוע לכלכלה זה להוריד לטמיון את כל ההשקעה והמחירים האדירים ויכולת העמידה העצומה שעם ישראל גילה בשנה הזאת; למחוק עכשיו את הכול, להפוך את זה לעוד סבב, רק כי אנחנו רוצים לסיים מהר, ולא מוכנים להתאזר בעוד קצת סבלנות, לשלם עוד קצת מחירים, ואז התוצאה תהיה שנקבל את זה בעוד כמה שנים עוד פעם.
ולכן אנחנו נלך, בעזרת השם, עד הסוף, ונכריע את האויבים שלנו, ונביא ביטחון אמיתי – – –
די, מירב, נו, באמת, לא מתאים לי. אדוני היושב-ראש, אני לא מתכוון להתנצח.
אתם יודעים מה? הייתי אתמול בניחום אבלים אצל משפחתו של עברי דיקשטיין, השם ייקום דמו, לוחם גולני שנפל בעלי. אביו אלוף משנה.
כן. אבל צופיה, אשתו, אימא של עברי, היא ביקשה ממני דבר אחד, ואני אעביר את המסר הזה בשמה. סיפרו שם הרבה על עברי ועל המסירות שלו וההקרבה שלו והאהבה שלו והאחדות שהייתה כל כך חשובה לו בעם ישראל. אתם זוכרים? אבא שלו גם הקריא בלוויה את מה שהוא כתב בתקופת המשבר החברתי שחווינו לפני המלחמה, תקופת הרפורמה. היא אמרה לי: תשמע, אני מבקשת ממך על עצמך ותעביר את המסר גם הלאה: אנחנו מסתכלים עליכם מלמטה. זה בסדר שיש דעות שונות. תתווכחו, תחלקו, זה בסדר. סכינים מתחדדות אחת אל מול חברתה, שאף אחד לא יוותר על דעתו. אבל תנו לנו לכבד אתכם, שנוכל להסתכל עליכם מלמטה למעלה ולהיות גאים בפוליטיקאים וחברי כנסת ושרים שמכבדים את העם וראויים לו. אנחנו צריכים להיות ראויים לנופלים.
אני עונה לך. אני רק ביקשתי רגע שהשיח יהיה – ולכן, מירב, אני לא רוצה את ההתנצחות הזאת.
אני מוכן – שאלות ותשובות. אני לא מוכן לצעקות, אני לא מוכן להתפרצויות.
אני רוצה לכבד את העם הנפלא שלנו ואת הנופלים, ולהיות ראויים להם.
אבל רשמתי את כל מה שאמרת. ולדי, למה אתה כל כך ציני ומזלזל?
שאלת: האם אני חושב שהמלחמה טובה לכלכלה? תשובתי: כן. אולי כאן ועכשיו – לא אולי – יש לה מחירים בכלכלה, אבל יש רגע שבו צריך לשלם את המחירים כדי לקבל אחר כך ביטחון. והביטחון, בעזרת השם, יביא עשרות שנות צמיחה, ולכן זה טוב לכלכלה. הדבר הכי רע לכלכלה זה לעצור באמצע, להוריד לטמיון את כל המחירים שכבר שילמנו בדמים מרובים, תרתי משמע, ולפגוש את זה עוד פעם בעוד כמה שנים. ככה עשינו יותר מדי שנים, וזה מה שאנחנו משנים קודם כול בשנה הזאת. אני כשר אוצר אומר לראש הממשלה: אל תסתכל אחורה. אני מחזיק את הכלכלה, היא מחזיקה, זה עובד; תעשה מה שצריך כדי למגר את האויבים ולהחזיר את הביטחון. זה – 1.
2. אני גם מאוד מצר על הצביעות שלך, ולדי, כי אתה שאלת אותי קודם מה אני עושה כדי לגלות אחריות ולשמור על האמון אל מול סוכנויות דירוג ואל מול שווקים, ואז אתה אומר: גזרות, גזרות, גזרות. זאת אומרת, אם אני אביא צעדי התכנסות, אז אתה תגיד "גזרות" ותהפוך אותי לרשע; אם אני לא אביא, אתה תהפוך אותי לשר אוצר מופקר וחסר אחריות – וסוכנויות הדירוג.
אז כן, אני מקבל גם החלטות לא פופולריות, ואני מביא צעדי התכנסות, ואני אומר לעם ישראל: כולנו ניכנס תחת האלונקה, כמו שאנחנו נכנסים תחת האלונקה – – –
רגע, חכה. לא הפרעתי לך בשאלה מאוד ארוכה. נתת פה נאום, לא שאלת שאלה. לא הפרעתי לך.
וכמו שכולנו תחת האלונקה במלחמה הזאת בחזית ובמילואים, וכולנו תחת האלונקה בכלכלה – וכשבחרתי את הצעדים אמרתי את זה, ואני אומר את זה גם בעתיד. היו לי חמישה מבחנים, חמישה פרמטרים: 1. מבחני עלות–תועלת לכלכלה; 2. פיזור רוחבי על כל האוכלוסייה, כמובן, עם איזשהו ציר עולה. ככל שאתה מטפס בעשירונים אתה נושא יותר בנטל. אי-אפשר לצפות מעשירון תחתון ועשירון עליון לשאת אותו דבר בנטל, אבל כולם; 3. כמה שיותר קל או כמה שפחות קשה לחוות את זה, לכן הלכנו על הקפאות – לא מרגישים הורדה בנטו; 4. שזה הדיר, שאפשר להחזיר את זה אחורה, כדי שבעזרת השם כשהמצב ישתפר והמציאות תהיה יותר טובה מהתחזיות, נוכל לשחזר את זה; 5. שאני גם יודע להצליח להעביר את זה בבית הזה. זאת אומנות של פוליטיקאי, להיות מספיק פרגמטי ולהעביר תוכניות טובות שמצליחות. והצלחנו, ברוך השם. ארבעה תקציבים כבר העברתי – אני לא מכיר שר אוצר שהעביר בשנה ארבעה תקציבים – ונעביר תקציב חמישי. הוא אחראי והוא מרוסן, אין בו גזרות. יש בו בהחלט – עם ישראל כולו תחת האלונקה של המאמץ הכלכלי, שהוא חלק בלתי נפרד מהמאמץ של המלחמה הזאת, עד הניצחון.
לגבי הפיצויים, אני מוביל מדיניות מאוד מאוד מרחיבה, ואתה יודע את זה. זה פי שלושה מהקורונה. חילקנו למעלה מ-16 מיליארד, נדמה לי, עד עכשיו, פיצויים על נזקים עקיפים לעסקים בכל הארץ, ואנחנו מטפלים בלמעלה מ-680,000 תביעות של בעלי עסקים. בסך הכול זה עובד מצוין. 95% מהעסקים מקבלים מקדמות בזמן, מקבלים תשלומים בזמן. באופן טבעי זה עובד מצוין. זה עובד מצוין.
תכף אני אתן לך את הפרמטרים שלי. עכשיו, אני יודע שיש 5% יותר מורכבים. תראה, בין אפס ל-100 בחקיקה, בתקנות, במערכות מחשוב, לטפל בהיקפים כאלה של תביעות – יש באופן טבעי בערך 5% עסקים יותר מורכבים בצמיחה ובסוגים מסוימים – –
– – שיותר קשה לטפל בהם. לפעמים הם גם נופלים בין הכיסאות בביורוקרטיה. זה לא מעט במספרים, 5% מתוך 680,000, אבל 95% דופק כמו שעון. איך אני יודע? א. כי בסך הכול יש שקט; ב. כי אני מסתובב בכל הארץ ומנהל את המערכת הזאת ועושה עליה דיוני סטטוס. גייסנו מאות עובדים מתנדבים בתוך משרד האוצר, נוסף על תפקידם, שמהווים את המערך הזה; אגב, גם תחת אש, גם לנזקים הישירים, גם לנזקים העקיפים. צריך להוקיר, להוריד את הכובע על העבודה שהם עושים; ג. כי אני רואה את הכלכלה. אני רואה שהכנסות המדינה ממיסים גבוהות בלמעלה מ-25 מיליארד שקל מהתחזיות שהיו לנו בפברואר, אני רואה כלכלה עובדת, שוק עובד, נתונים מצוינים.
אני לא טוען שאין בשוליים אנשים שנפגעים ונופלים בין הכיסאות – –
– – ואנחנו לא מצליחים לתת להם מענה עד הסוף. זה שוליים. אגב, אותו הדבר אצל המילואימניקים – 300,000 מילואימניקים, 99% מהם מטופלים פיקס. יש 1% – זה הרבה מאוד אנשים, זה 3,000 איש – שמסתבכים. אז פה היה איזה סיפור עם הביטוח הלאומי והקפיאו, ופה מישהו שלא ידענו. אנחנו מטפלים, מנסים לפתור ולתת מעטפת לכל מילואימניק. כל אחד הוא עולם ומלואו. אבל 99% זה 297,000 מילואימניקים שהמעטפת שנתנו להם – מאוד גדולה, מאוד רחבה, כולל עצמאים – עובדת פיקס, כולל נשות המילואימניקים, כולל ירידת השכר של הנשים, שמקבלות דרך הקרן במשרד הביטחון. זה מיליארדים על מיליארדים על מיליארדים.
גם לכיפת ברזל יש פספוסים, אז יש לנו פספוסים לפעמים, ואנחנו כל הזמן לומדים ומשתפרים ומנסים לעשות את זה יותר טוב. גם המתווה שהבאנו אתמול לצפון, אתה יודע את זה מצוין, חלק גדול מהמקומות מקבלים מסלול מחזורי מלא, חלק גדול מקבלים הוצאות מזכות. צריך לזכור שלעסקים קטנים ובינוניים המסלול של הוצאות מזכות הוא יותר טוב, הוא ייתן להם יותר כסף מאשר מסלול מחזורי מלא. לעסקים גדולים זה קצת יותר מורכב. אני מאוד בעד להרחיב כמה שיותר. אתה יודע מצוין שבסוף אני עובד אצל משפטנים בעניין הזה, ולכל דבר אני צריך קריטריונים ופרמטרים. אני אמרתי לגפני, אמרתי גם אתמול, שלומית, היועצת של הוועדה, כל מתווה שהיא תעשה לקריית שמואל, לקריית חיים, אני מאוד מאוד תומך בזה. אנחנו עבדנו מאוד קשה. יוראי מצלאוי, המשנה למנכ"ל – צריך להוקיר אותו בעניין הזה. זאת עבודת נמלים מול פיקוד העורף, מול פיקוד צפון – –
– – להביא את הנתונים, את הסטטיסטיקות, את הכול, ואחר כך לתקף את זה משפטית. כי בסוף, אין מה לעשות, אני לא יכול לחלק כסף לחברים שלי. כל דבר אני צריך להעמיד בקריטריונים, ואתה יודע את זה. ואמרתי לכם כחברי ועדה, כל מתווה שאתם תדעו לתקף משפטית בסדר, שמרחיב עוד יותר – אני בעד להרחיב כמה שיותר.
אבל אני יודע למה אני הצלחתי להגיע עם משרד המשפטים, וגם פה, אל תגלגלו עיניים, אתם יודעים מצוין שאני לא יודע לפרסם תקנות אם אין לי בסוף חותמת של משרד המשפטים על העניין הזה. בסוף הכול צריך להיות על בסיס פרמטרים וקריטריונים שהם פונקציה של הנתונים העובדתיים שפיקוד העורף נותן לנו. אנחנו הופכים עולמות ומותחים את החבל כמה שרק אפשר. נראה אתכם, תביאו, תשכנעו, ששלומית תבנה, ששגית תבנה מתווה אחר. אני מוריד את הכובע מול הדבר הזה. אמרתי את זה מראש. אני חותם על כל דבר שאתם תגבשו כוועדה.
ואני אומר שוב, בניגוד לניסיונות לייצר פה איזו תבהלה, בסך הכול זה עובד מצוין, והמספרים מדברים בעד עצמם. הכלכלה עובדת, המכונה הזאת עובדת, והציבור מרגיש שאנחנו נותנים לו חגורת ביטחון מאוד מאוד מאוד מרחיבה. שוב, לא בכל דבר מצליחים לגעת בשוליים – יש לנו תיירות, יש לנו אולמות אירועים. אנחנו מנסים לתפור חליפות כמה שיותר, ובסך הכול מצליחים.
חבר הכנסת דוידסון, קודם כול אני רוצה לבשר לך – אמרתי לך את זה גם אתמול – שהשר מיקי זוהר ואני הגענו להסכמות, חתמנו על סיכום תקציבי. אני מודה שאני מבין קטן מאוד בספורט. אני חושב שמיקי מבין מצוין, השר זוהר, והוא מרוצה. הוא בא ואמר לי תודה, והוא חושב שהסיכום שהגענו אליו נותן מענה לעולם הספורט במדינת ישראל, זה כשלעצמו. לכן אני מציע שלגבי הפרטים תשב מולו. אבל הגענו אל עמק השווה, והדברים החשובים נמשכים.
אני כן רוצה לומר לך אמירה עקרונית, שוב, בלי להקל ראש, ואני מאוד מעריך את ההתגייסות שלך לסוגיה הזאת, לא מאתמול. איך אומרים, זה בליבך ובדמך. אבל תשים לב למה שאמרת פה, ורק תבין את תמונת הראי של הדבר הזה. אמרת: תשמע, זה הדבר הכי חשוב, אל תפגע בו. עכשיו, צריך להבין, לכל אחד מאיתנו יש את הדבר הכי חשוב לו. מה הבעיה שלי כשר אוצר? כל אחד אומר לי: תקשיב, חייבים לקצץ, חייבים להתכנס, חייבים לשמור על האמון, סוכנויות הדירוג, אבל אל תקצץ במה שחשוב לי, תקצץ במה שחשוב לצד השני או למישהו אחר. דווקא ספורט הוא לא עניין של ימין–שמאל. חלק מן הדברים זה כן עניין של השקפת עולם. אחד אומר: תקשיב, תקצץ בישיבות ובהתנחלויות; אחד אומר: תקצץ בתאגיד ובתיאטרון הבימה. ואני באתי כשר אוצר ואמרתי: תראו, אני חושב שבמלחמה – יש לי תפיסות עולם, ואני גם – אתה יודע, בסוף דמוקרטיה זה קואליציה–אופוזיציה – באנו לממש ערכים ותפיסות עולם, ותקציב זה כלי פנטסטי למימוש סדרי עדיפויות של ערכים. אני חשבתי שבמלחמה אני צריך לנסות להיות כמה שיותר רוחבי במובן הזה שאני שר אוצר של כולם, והמלחמה היא לא הזמן – על גבי הצרכים הכלכליים – להיכנס עכשיו לוויכוחים של ימין–שמאל וכו'. אני עושה את זה רוחבי, שיתפזר כמה שיותר על כולם; לא רוחבי במובן של טיפש, כל אחד מנסה, אבל ברמת התכנים. אני לא יכול לקבל אמירה שאומרת: הספורט הכי חשוב, אל תיגע בו. אז במה כן? אז במשהו אחר.
אז שר החינוך אומר: אל תיגע בחינוך; הוא צודק. שר הרווחה אומר: אל תיגע ברווחה; הוא צודק. שר הביטחון אומר: אל תיגע בביטחון; הוא צודק. שר הספורט אומר: אל תיגע בתרבות ובספורט; הוא צודק. בסדר? שר הפנים אומר: אל תיגע בשלטון המקומי; הוא צודק. כולם צודקים, ובסוף צריך להביא כסף מאיפשהו. ולכן, אין מה לעשות. כל הנושאים חשובים. אני בכלל חושב שהרוב המוחלט של תקציב המדינה – הרכב ההוצאה הציבורית שלנו הוא טוב. אנחנו עם תקציב מוטה צמיחה ותשתיות ברובו המוחלט. יש 0.5% בשוליים כסף לא טוב, נקרא לו. זה חלק מהחיים. תמיד היה, תמיד יהיה. רובו הוא טוב, ולכן כל קיצוץ הוא קיצוץ כואב, קשה, בבשר החי. בדרך כלל. אנחנו מנסים להתייעל בשירות הציבורי, מנסים להכניס דיגיטציה, מנסים – – –
תכף נדבר על הון שחור, קריטי באירוע הזה; אגב, יכול לפתור לנו לדעתי את רוב הבעיות שלנו, לממן את המלחמה הזאת ועוד הרבה מאוד שנים קדימה. אז הספורט חשוב. הגענו להסכמה. ואני רק אומר לך, כמו שהוא חשוב לך, להרבה מאוד – הינה, תכף אני אענה לחברת הכנסת. היא הכי צודקת בעולם, הכי צודקת בעולם, אבל בסוף יש איזשהו טרייד-אוף, אנחנו צריכים להתכנס למסגרות פיסקליות.
הצבנו יעד לשמור, לייצב את יחס החוב לתוצר.
את תקבלי תשובה שאת אוהבת לשמוע, פנינה, רגע. את תקבלי תשובה שאת אוהבת לשמוע, שנייה. רק נתתי את זה לחבר הכנסת דוידסון, כדי להסיר רגע אחד את המתח. בסוף אנחנו מתנהלים בתוך איזושהי שמיכה קצרה.
קיבלנו החלטה עם הנגיד, אני חושב שהיא נכונה, בדיוק כדי לשמור על האמון – שאנחנו מייצבים את יחס החוב לתוצר ב-2025 ולא רוצים לבדר אותו עוד יותר. זה מכתיב לנו יעד גירעון מסוים, ובתוכו צריך להתנהל. אנחנו מקצצים בדברים קשים וכואבים.
חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, קודם כול אני רוצה להגיד לך תודה, ואני רוצה להביע את הערכתי הגדולה לעיסוק שלך, גם יחד עם אופיר כץ, בסוגיה הזאת. באמת סוגיה – אני חושב שהיא גם לאומית והיא נוגעת לחוסן, אבל היא גם סוגיה חברתית ומוסרית וערכית וציונית באמת.
יהודית, באמת. כל הדברים האלה הם יהודיים, היהדות מכילה את הכול. על זה קודם כול תודה. הרי את לא מרפה ואל תרפי, וזה מצוין. אנחנו גם מתקדמים מאוד למתווה, אני מקווה – אגב, אני מאוד מסכים איתך שמעבר לכל מיני גמלאות וכו', היכולת לתת איזושהי רשת ביטחון יותר גדולה ממה שיש היום, לפחות לתקופה ראשונה שמעמידה על הרגליים, שמאפשרת שנייה איכשהו, אחרי שהתהום הזאת נפערה והקרקע נשמטה מתחת לרגליים, מאפשרת שנייה רגע לסדר את המחשבות, את המשפחה, את החיים. אני מסכים איתך. אני לא רוצה עכשיו – על הדקויות. אנחנו שם, אנחנו נפתור את זה בתקופה הקרובה, מבינים את החשיבות, אז התשובה היא כן.
בצד זאת, אני שוב גם פה שם את המורכבות, כי הרי יש את האלמנות, ויש את היתומים, ויש את ההורים, ויש את האחים, וכולם צודקים, וכולם באים עם לב שותת, וכולם הקריבו את כל היקר להם.
רגע, אני רק מתווך לך את המורכבות שלי. את לקחת סוגיה מסוימת, הכי צודקת בעולם, את מסתכלת דרך הפריזמה הזאת; יש עוד כמה. שוב, יש פה חברי כנסת שהגישו עוד כל מיני חוקים, שבסוף מצטברים לעלויות עצומות. אין עלות מוגזמת בעניין הזה. מי שהקריבו את היקר להם מכול, כל מה שניתן להם – אבל מה לעשות? כמו שאמרתי, בסוף יש מגבלות, וצריך להתכנס אליהן. זה אירוע מאוד מורכב, כי לא נוח לי להיות זה שנכנס בתוך השכול וקובע מה יותר חשוב, מה פחות חשוב, למי מגיע – זה לא מונח נכון – יותר או פחות.
פנינה, אבל עניתי, אמרתי שאת צודקת, ובעניין הזה אנחנו מאוד קרובים לאיזשהו סיכום. אל תשכחי שבסוף זה לא חונה אצלי, בסוף יש צה"ל ומשרד הביטחון, ואני צריך להגיע איתם להסכמה. ולהם יש מחשבות אחרות.
הם מסכימים, אבל הם רוצים בנוסף גם דברים אחרים. זאת לא חוכמה להסכים לכול, לכול. הם מסכימים לכול. כל עוד אנחנו משלמים את זה הם מסכימים לכול. לכן אמרתי שזה קצת יותר מורכב. ואגב, שוב, כיוון שזה הנושא זה גם מאוד מאוד רגיש, בצדק. אז אנחנו מנסים לנווט פה, בתוך – איך אומרים? לא היית רוצה להחליף אותי במורכבות הזאת.
פנינה, אנחנו נסכם: הסוגיה הספציפית הזאת של רשת הביטחון לאלמנות לתקופה הקרובה – אני מסכים לה, מבין אותה, היא חשובה, ונפתור אותה הכי מהר שאפשר.
ותודה לך על ההשקעה. כמו שאמרתי לאופיר, אתם שותפים לאירוע הזה.
3,402 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.