תודה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני עומדת כאן היום על מנת לקדם הצעת חוק חשובה מאין כמותה, הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון – תגמולים לכבאים ועובדים). לכל לוחם אש בישראל מגיע את התיקון בחוק – גיבורים שמסכנים את חייהם למען הצלת אזרחי ישראל. בעוד המדינה מכירה בזכויותיהם של נכי וחללי צה"ל, המשטרה ושירותי בתי הסוהר כנפגעי מערכות הביטחון, כבאי ישראל, אלה שעומדים באש ובהריסות כאשר הם נשלחים לאירועים מטעם המדינה על מנת להגן על חיי אדם, רכוש וסביבה, עדיין לא זוכים להכרה זו. מטרת החוק להכיר בכך שגם הכבאים ועובדי הרשות לכבאות והצלה אשר נפגעו במהלך שירותם, בטח כאשר אנחנו מדברים על אירועים ביטחוניים, יוכרו כנכי או כחללי מערכות הביטחון. זהו תיקון מתבקש לאלה הנמצאים בתוך האש.
אדוני היושב-ראש – עליזה, זה מאוד מפריע. חברים.
זהו תיקון מתבקש לאלה שנמצאים בתוך האש. ההכרה הזאת היא לא רק סמלית אלא מספקת הגנה סוציאלית ראויה ותגמולים למשפחותיהם.
חבר הכנסת בוארון מפריע.
תודה. אמרתי שזה לא רק הכרה סמלית, זה גם מספק הגנה סוציאלית ראויה, אדוני היושב בראש, למשפחות – כמובן, גם את התגמולים הנדרשים. המשפחות נאלצות להמשיך בחייהן, אחרי השבר הגדול והאובדן הכבד.
חשוב להבין, שלוחמי האש מבצעים עבודה שאין שנייה לה, ואת זה כולנו מבינים, ושלא חלילה מישהו יחווה. זו עבודה מסוכנת, תובענית ומאתגרת מאוד מבחינה פיזית ונפשית. אלו האנשים שמדי יום ולילה מתמודדים עם מצבים קשים ובלתי צפויים: הם מתייצבים בשטח במקומות שלרובנו אין אפילו את האומץ להיכנס אליהם, הם נלחמים באש הבוערת, נכנסים למבנים קורסים, נחשפים לעשן רעיל ולחומרים מסוכנים, כל זאת למען הצלת חיים. תפקידם של לוחמי האש כולל הרבה יותר מאשר כיבוי שרפות. הם הראשונים להגיע למקרי חירום מכל הסוגים – תאונות דרכים קשות, חילוצים מסוכנים, שיטפונות, דליפות גז ועוד. וקודם הזכרתי אירועי טרור – גם שם הם מתייצבים.
מדובר בעבודת צוות מורכבת ואינטנסיבית, שבה כל שנייה קובעת וכל החלטה יכולה להיות הבדל בין חיים למוות. הם מתמודדים עם מראות קשים של אנשים במצבי מצוקה, ולעיתים אף מאבדים חברים לעבודה במהלך פעולות החילוץ. ההשפעה על חייהם האישיים היא עצומה, וכמו אצל חיילים ושוטרים, להבדיל, כמובן, בסוג העבודה, רבים מהם סובלים מהשלכות פיזיות ונפשיות מתמשכות כתוצאה מהעומס הנפשי והפיזי של תפקידם.
כולנו זוכרים את האירועים הקשים של ה-7 באוקטובר, כאשר חמישה לוחמי אש קיפחו את חייהם בעקבות מתקפת הטרור הארורה. אני רוצה להזכיר את השמות: רס"ר גיל טסה, זכרו לברכה, מפקד צוות בתחנת אשקלון; סגן טפסר שלום צבן, זכרו לברכה, מפקד תחנה בקריית גת; סמל יבגני גלסקי, זכרו לברכה, לוחם אש בתחנת נתיבות; רס"מ אריק יהודה מרציאנו, זכרו לברכה, מפקד צוות בתחנת אשקלון; רס"ר רועי משה, זכרו לברכה, סגן מפקד צוות בתחנת באר שבע. יהי זכרם ברוך. האירוע הזה ממחיש לנו את הסיכון והאומץ היום-יומיים של הכבאים. נשותיהם ובני משפחותיהם של לוחמי האש הם אלה שנותרים מאחור, וזקוקים לתמיכה, להכרה ולביטחון כלכלי, ובתיקון הזה אנחנו מעניקים להם את זה.
אז יש מי שבבית הזה יחשבו שצריך לעשות תיקונים כאלה ואחרים, אבל לצערי במשך יותר משנה החוק הזה תקוע, והוא אינו מדבר אפילו על זכויות של מי שיצאו לפעילות כבאות תוך כדי מאבק באש כשטרוריסטים נאלחים, בני עוולה, תקפו את עמנו.
הצעות חוק דומות הוגשו בעבר על ידי חברי כנסת מכל קצוות הבית, כגון חבר הכנסת צביקה פוגל, חברת הכנסת מירב בן ארי, חברת הכנסת נעמה לזימי וחבר הכנסת עודד פורר. הצעת חוק אחת גם עברה – הצעת חוק שדיברה על קבורה רשמית – אבל היא אינה מספיקה. נצטרך לדון על זה. אנחנו מדברים על הצעה בקריאה הטרומית, כשכולנו מכירים בבית הזה את תהליכי החקיקה, ולכן יהיה ניתן לדון בתוך הוועדה איך אנחנו מכירים באלה שיצאו, בטח, כמו שאמרתי, לפעילות של טרור, סיכנו את נפשם שכם לשכם עם חיילים או משטרה ולא מוכרים כחללי מערכות ביטחון ישראל.
אני קוראת לכולכם לתמוך בהצעה זו לא רק למען לוחמי האש עצמם – בוודאי קודם למען משפחתם – אבל אנחנו צריכים להוקיר ולהעריך את פועלם, להבין את המורכבות של תפקידם והחיונית שלהם בשטח. אני גם אומר שכבר במלחמה בתוך עזה היה ברור שצריך יחידות מיוחדות לוחמות באש שילכו לצד החיילים הגיבורים שלנו ויעשו את עבודת הקודש.
לכן אני רוצה לדעת מה תשובת השר, כדי להבין איפה אנחנו עומדים. אנחנו – במשך חודשים, אני יכולה לומר לך, אדוני היושב-ראש, היו לי שיחות גם עם השר לביטחון לאומי וגם עם שר הביטחון היוצא. הדבר הזה לא התקדם בשל שלל סיבות, אחת מהן היא גם העובדה שלארגון יש ועד. האמת היא, אני חושבת שצריך להגיע לפתרונות. זה לא רלוונטי, בשביל זה יש את הוועדות בכנסת. צריך להעביר את זה, לעשות את התיקון, למסגר את זה נכון, ולבוא ולומר למשפחות: אנחנו רואים אתכן. תודה רבה.
לא חייבים, לא נכון. אני הייתי סגנית יו"ר הכנסת, לא חייבים, אני רוצה לשמוע את התשובה, לא נכון – – – על הקרח.
755 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.