אדוני היושב-ראש, תודה רבה. חבריי חברי הכנסת – –
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל לדבר על הצעת החוק שאני רוצה להציע עכשיו, הצעת חוק לייצוב מחירים בעת חירום, התשפ"ד–2024 – – –
אדוני היושב-ראש, אני מתחילה מההתחלה בשביל השטף. אני רוצה להציג כאן את הצעת החוק שלי לייצוב מחירים בעת חירום, הצעת חוק שאני מעלה או מורידה מוועדת שרים לענייני חקיקה, אדוני היושב-ראש, כבר מאז פברואר – כבר כמעט שנה, מעיצומה של המלחמה. בעצם חשבתי שמלחמה – מה שכולנו יודעים – היא כר פורה להשתוללות של מחירים, היא סוג של משבר, היא סוג של מצב שבו תשומת הלב של הממשלה והאזרחים מטבע הדברים היא לדברים אחרים, וחברות שיש להן כוח שוק יכולות לנצל את הדבר הזה ולהעלות מחירים.
זה שנה שאני מורידה ומעלה את זה מוועדות שרים לענייני חקיקה, והחלטתי שלא עוד, וזה פשר העלאת ההצעה הזאת, ואני רוצה להסביר מדוע: ביום שישי 1 בנובמבר העבירה הממשלה הצעה לתקציב המדינה לשנת 2025. כמו שכולנו יודעים, התקציב הזה כלל גזרות רבות, שהשאירו וישאירו פחות כסף פנוי לאזרחי מדינת ישראל: מעלים את מס ההכנסה שלנו, מקפיאים את מדרגות חישוב המס, את שווי נקודות הזיכוי; המע"מ עולה לכל אזרח ואזרח ומתווסף למחירים שכולנו נשלם; דמי הביטוח הלאומי יעלו – ובסוף, דרך אגב, חברים, יעלו יותר מהמתוכנן, כי בגלל שברגע האחרון החליטו להקל עם המוחלשים ולא להקפיא את הקצבאות שלהם, אמרו: אין בעיה, אבל הציבור העובד ישלם על זה בעוד עלייה בביטוח הלאומי, בעוד 1.6% יותר ממה שהיה הצורך; עובדי מדינת ישראל במגזר הציבורי – יפחיתו להם דמי הבראה, שגם זה שווה כסף; מס הבריאות צפוי לעלות, התחבורה הציבורית, כמובן עם כספים קואליציוניים ועוד ועוד ועוד.
מה זה אומר? שכשטילים עפים גם המחירים עפים והבור עולה, וזה אומר שלכולנו הכול עולה הרבה יותר כדי לכסות את עלות המלחמה, וכמובן את הכספים הקואליציוניים של הממשלה הזו. אבל הייתי מצפה לפחות שיטפלו בכסף שנשאר. נשאר לנו פחות כסף, אז בואו תטפלו במחירי המוצרים. לפחות תוודאו שלא תהיה השתוללות מחירים בחסות המלחמה. בבדיקות שנעשו אומרים שייכנסו לאוברדראפט עשירונים 4 עד 6 – 1,000 שקלים בחודש. כשמעריכים את אובדן הכסף הזה, הורים לשני ילדים שמרוויחים שכר ממוצע במשק, אחד במגזר הפרטי ואחד במגזר הציבורי, יפסידו כ-7,000 שקלים רק בשנת 2025.
אז באמת הייתי מצפה שמר כלכלה והאדון – שאנחנו חיים בנס – שר הביטחון השני ושר האוצר שלנו לפחות ידאגו שעם המעט שנשאר, לפחות המחירים יהיו סבירים. והינה אנחנו רואים, אדוני היושב-ראש, שלא כך הוא – המחירים משתוללים. רק השבוע התבשרנו שיפאורה שוב מעלה את המחירים שלה ממש בזמן הקרוב בגל – אני לא יודעת איזה מספר. ואדוני היושב-ראש, זו שנה כזאת. שסטוביץ העלתה מחירים פעמיים: מוצרי ניקוי של אג'קס, פלמוליב, קולגייט, פסטה; טרה העלתה פעמיים: חלב, יוגורטים, מעדנים; דיפלומט – פעמיים: שוקולד, מוצרי שוקולד, דגני בוקר קלוגס, חטיפים, היינץ, קפה; מוצרי ניקיון – אריאל, טייד, צבע לשיער; רולדין – פעמיים; שטראוס העלתה מחירים ארבע פעמים: מחירי חלב, יוגורטים, קוטג', חומוס, שמן, חטיפים, גמדים, דנונה, מאפים, שוקולית; נסטלה העלתה מחירים פעמיים, ועוד חברות רבות כמו תנובה, ויסוצקי, טמפו, אוסם, סידס, ליימן שליסל, שמייבאים לואקר, ועוד ועוד.
חשוב לי לומר, אדוני היושב-ראש, מדובר בחברות עם כוח שוק עוצמתי מאוד במדינת ישראל. אם אנחנו מדברים על מוצרי תמרוקים, למשל, יש חברה אחת שמחזיקה כמעט 80% ויותר מכל מותגי סכיני הגילוח בישראל, ויש לנו דוגמאות בחיתולים ועוד ועוד. ואם היינו חושבים שהחברות האלה פשוט מוכרחות להעלות את המחירים בגלל המלחמה – אז אנחנו רואים שהם ברווחי שיא: שטראוס ברווח של 160 מיליון שקלים; ברבעון השני דיפלומט מחלקת דיבידנדים; תנובה בתחילת השנה, חצי שנה אחרי שהעלתה מחירים ואמרה שאין לה ברירה, חילקה דיבידנד של 200 מיליון שקלים לבעלי המניות; וילי פוד ועוד.
כשאני שואלת את עצמי מה עשתה הממשלה, מה עשתה הממשלה הזאת – הממשלה הזאת, שעסוקה כל היום בלסכסך ובלפטר שר ביטחון, לעשות משחקי כיסאות ועוד ג'וב – עכשיו יש לנו שר חדש, נכון? שר המינהלות – ומעבירה עוד חוק נגד הזכות להיבחר, והיום עוד קריאה טרומית נגד תקשורת חופשית, ובואו נרסק את לשכת עורכי הדין, ובואו נרסק את "כאן". אבל מה עם החיים עצמם, אדוני? מה עם החיים עצמם? אז אני אספר לכם מה עשתה הממשלה מתחילת המלחמה, זה כבר תקופה ארוכה מאוד, כדי להתמודד עם השתוללות המחירים הזו באין מפריע. אני אגיד לך משהו: כלום. כלום. בשביל היושרה אני אגיד ששר הכלכלה ניסה לנקוט כל מיני אמצעים: אחד היה regulatory shaming – כן, כן, אתם שומעים נכון – לעשות שיימינג לחברות עסקיות שמטרתן להשיא רווח. הן באמת מאוד רגישות לשיימינג שלהן. אני רוצה לגלות לכם סוד: הן יותר רגישות לרווחים שלהן. הדבר הזה כידוע לא באמת עבד. הגיעו להסכמות עם הקפאות מחירים וכו' וכו', ואחרי כמה חודשים החברות המשיכו להעלות את המחיר. תיראו מופתעים.
סימון מוצרים זה בכלל נקודה כואבת, אדוני היושב-ראש, כי אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל איזשהו תהליך שהתחיל במשרד הכלכלה גרם לכל רשתות השיווק פשוט להפסיק לסמן מחירים. כלומר, לא רק שאתם לא עושים כלום, אתם מקשים על הצרכנים לבוא ולראות מה קורה, לממש את הזכות שלהם לפחות להצביע ברגליים ולנסות לקדם מוצרים זולים יותר.
הייתה עוד יוזמה, של סימון מוצרים במדבקות שחורות, ובסוף – אני לא אלאה אתכם – מין איזה ביוש מדפי. אנחנו בכלל כנראה במין איזה אירוע פסיכולוגי. זה כמובן לא עבד.
אני מדברת אל שר הכלכלה, אל שר האוצר ואל ראש הממשלה.
אז רק נעצור לי.
נזכיר, אדוני, עוד שני אמצעים: הייתה תוכנית של קואליציה של רשתות של השר, ותאמינו או לא, גם הייתה קבוצת ווטסאפ, השר הכניס הרבה מאוד מהחברות לקבוצות ווטסאפ כדי לרתום את הקמעונאים הגדולים לסירוב קולקטיבי להעלאות המחירים.
תראו, אני חייבת להגיד משהו גם מהניסיון שלי: חברות שיש להן כוח שוק ביד ומעלות מחירים כי הן יכולות, פשוט יעשו את זה, אלא אם כן הן יראו ממשלה מתפקדת שאומרת להם: אתם לא יכולים.
עכשיו, מאין יגיע עזרנו? יושב-ראש ועדת הכלכלה בכנסת דוד ביטן בא ממקום טוב, עם הלב הרחב, ואמר: אני אטפל בזה. אנחנו לא מקבלים הצעת חוק ממשלתית, הממשלה לא משתלטת על זה – אני אעשה הצעת חוק. תאמינו או לא, עבר חוק שנקרא חוק פיקוח על מחירים לפי חוק הגנת הצרכן וכו', אבל כשאני אספר לכם איך נראה המנגנון של החוק הזה – תנו לי להגיד לכם מראש: אתם תתפלצו. אז עכשיו בואו אני אספר לכם איזה חוק יש עכשיו, כדי שאם בזמן חירום רוצים למנוע השתוללות מחירים, זה מה שאפשר לעשות, אוקיי?
אז קודם כול, בעצם שר צריך להיות משוכנע שיש חשש ממשי שעוסקים ינצלו מצב להעלות מחירים. שר הכלכלה צריך להתייעץ עם שר האוצר, ואז הוא צריך לעשות process של איסור השפעה בלתי הוגנת במצב חירום: שבעה ימים, תקופה של התייעצות של 75 ימים, אחרי זה הוא צריך ללכת לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ועוד ועוד. אחרי זה, לא די בזה, אחרי ההכרזה לא קרה כלום; צריך ללכת לפקיד שנקרא הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן, צריך לגייס את ההסכמה גם של הממונה על התקציבים במשרד האוצר, ששניהם ביניהם יגיעו להסכמה ויקבעו רשימה בכלל על מה יתחילו לטפל בעליות המחירים. שר הכלכלה לא מעורב בכלל ברשימה. אם שני הממונים רבים ביניהם ולא מסכימים, זה הולך לפקיד שלישי – שצריך למנות אותו – שהוא נקרא נציג ציבור שממונה על ידי שר האוצר. עוד מינוי, עוד זמן, עוד חודש, עוד חודשיים. ומה עם המחירים בינתיים? משתוללים. אחרי זה שר האוצר, בהתייעצות עם שר החקלאות, רשאים להורות לממונים לכלול ירק כזה או אחר.
זה לא נגמר בזה. הממונה על הגנת הצרכן, בהתייעצות עם ועדת מחירים המורכבת מארבעה חברים – עובדי האוצר, עובדי משרד – יכולים להעלות מחיר בשני מוצרים מסוג שונה. יקבעו נוהל ואמת מידה. כלומר, עכשיו צריך להתחיל תהליך של נוהל, של אמת מידה. אלוהים יעזור לנו.
ועכשיו, תיראו מופתעים, שר הכלכלה לא קבע הכרזה עד לרגע זה, ובעצם לא נעשה כלום. עם כל ההערכה והכבוד שיש לי ליושב-ראש ועדת הכלכלה, אני חושבת שהחוק הזה צריך להיות מתוקן, וצריך להגיד ביושר שגם שר הכלכלה עצמו היה רוצה תיקון.
מנגנון קיים, שמירה על הצרכן. ככה פשוט. אז החלטתי להפסיק לחכות מאז חודש פברואר. אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק את הביזיון הזה שאזרחי ישראל נכנסים לסופרים ופשוט לא מאמינים למחירים שהם רואים לנגד עיניהם. ופה אני רק אציין את ההסכמה, היושב-ראש – –
– – שבעצם פניתי ודיברתי על כך גם עם שר הכלכלה והצוות שלו, שבאמת היו קשובים, וגם עם יושב-ראש ועדת הכלכלה, ובעצם אני מסכימה, אדוני היושב-ראש, לא להעלות את הצעת החוק הזו להצבעה היום, אלא אני אמתין שבועיים, ננסה לעבוד ביחד, ואולי פשוט לקחת את המנגנון הפשוט הזה ולהציע הצעה שתתקן את החוק שעבר, שהוא פשוט לא יעיל, לא ריאלי, והוא פשוט מסורבל מכדי להגן על אזרחי ישראל. תודה רבה.
1,370 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.