אתם צודקים, זה לא מספיק רק כתמרוץ, ואנחנו צריכים להגדיל את מעגל המשרתים. בסדר, נדבר גם על זה.
אני מקבל בברכה את חברי הקהילה מארגנטינה, שעשו מעשה ענק, לדעתי, ומכניסים ספר תורה לזכרו של החייל הבודד אילן כהן, השם ייקום דמו. ברוכים הבאים לארץ הקודש ויישר כוח. תמסרו את תנחומינו ואת ברכתנו למשפחה. תודה רבה.
תודה רבה לכם. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל קמה מתוך מלחמה. עוד לפני הכרזת העצמאות, וביתר שאת אחריה, עמדנו בפני מתקפה מצד שבעה צבאות ערב שקמו עלינו לכלותינו. מאז ועד היום אויבינו עוד לא השלימו עם המציאות של הקיום שלנו כאן, ואנחנו נאלצים פעם אחר פעם לעמוד על נפשנו ולהילחם.
אנחנו מייחלים לשלום, אבל גם מבינים שהדרך לשם עוברת בנכונות להילחם ולנצח. מי שנושאים על כתפיהם את המשימה הקדושה הזאת הם חיילי צבא ההגנה לישראל, מיטב בנינו ובנותינו, שמתגייסים לשרת את העם ולהגן על המולדת בשירות סדיר ומילואים, בתפקידים קרביים ועורפיים, באוויר, ביבשה ובים. אלה האנשים שמדינת ישראל חייבת להם את קיומה ואת ביטחונה; כפי שניסח נתן אלתרמן, הם מגש הכסף שעליו ניתנה לנו – וניתנת לנו – מדינת היהודים.
בימים אלה, כשאנחנו עומדים בפני אתגרים חסרי תקדים, משרתי המילואים ובני המשפחות שלהם נקראים למערכה שאין דומה לה. מזה חודשים ארוכים אבות ואימהות, בנים ובנות, עוזבים את בתיהם, את משפחותיהם, את מקומות העבודה שלהם, ומתייצבים בגאווה להגן על הבית המשותף של כולנו. מאחורי כל לוחם בחזית עומדת משפחה שלמה הנושאת בנטל – נשים שמתעוררות להתמודדות יום-יומית של הורות יחידנית, נאבקות לשמור על שגרת חיים עבור הילדים, מחזיקות במקביל משרה מלאה, ובלילה נרדמות עם הדאגה והגעגוע. זו מערכה שקטה ויום-יומית של מאות אלפי משפחות במדינת ישראל. במו עיניי ראיתי בעלת חנות שנאלצה לסגור את העסק כי בעלה במילואים והיא לבד עם שלושה ילדים. פגשתי סטודנט מצטיין שהקפיא את הלימודים בעקבות שירות המילואים. שמעתי על מהנדסת שוויתרה על קידום בעבודה, כי המציאות החדשה לא מאפשרת לה להשקיע את השעות הנדרשות.
את המציאות הזאת אנחנו חייבים לשנות. מי שבחרו לשרת – – –
הם מדברים על הנושא, המורה. הם מדברים על הנושא.
מי שבחרו לשרת, ומשרתי המילואים בראשם, צריכים לעמוד בראש סדר העדיפויות הלאומי. לא פחות חשוב – עלינו גם להגדיל את מספר המשרתים. אנחנו חייבים לצרף ולהכניס כמה שיותר אוכלוסיות למעגל השירות; כן, גם את אחינו החרדים, אבל לא רק אותם. כולנו יודעים שיש לא מעט אוכלוסיות שלא נמצאות היום בתוך הדבר הזה.
חשוב לי לומר: אנחנו לא נגד אף אחד. אנחנו לא נגד אף אחד. אנחנו אוהבים את אחינו מכל המגזרים – אוהבים את אחינו החרדים, אוהבים את אחינו מכל המגזרים. אנחנו מעריכים את לימוד התורה, אנחנו פשוט צריכים את כולם איתנו. וכמו שגם הוכיחו לנו כל כך הרבה נופלים במלחמה הזאת, אין סתירה בין לימוד תורה לבין שירות בצבא.
חבריי, החוק שנביא לפניכם מציע מנגנון המשקף את הערך האמיתי של השירות והמחיר שמשלמות המשפחות. לראשונה אנחנו מציעים מסגרת שמכירה במלוא המשמעות של התרומה למדינה ומתגמלת אותה בהתאם. ראשית, היא מעניקה הטבות כלכליות משמעותיות למשרתי המילואים ומעניקה פטורים מתשלום אגרות שונות. בנוסף – וזו נקודה משמעותית בחוק הזה – לראשונה בספר החוקים תהיה הגדרה של "משרת מילואים חריג" – אנשים שנתנו מספר ימי מילואים גבוה במיוחד בתוך שנה. הם יזכו להטבות משמעותיות יותר, ובהן פטור מתשלום ארנונה, הנחה בחשבונות חשמל, מים וביוב, השתתפות בתשלומי קייטנות, שכר דירה ועוד. מבנה ההטבות הזה נועד, לצד התמרוץ למשרתים עצמם, גם לתמרץ את המדינה ואת הצבא לפעול אקטיבית כדי לפזר את נטל המילואים בצורה רחבה יותר. המצב הקיים היום, שבו סוחטים את אותו לימון עוד ועוד ועוד, אינו מתקבל על הדעת, ולא יוכל להמשיך לאורך זמן. חייבים להביא לימונים נוספים. ברגע שהמערכת תדע, והצבא, אדוני היושב-ראש – ברגע שהצבא ידע שמשרת מילואים עולה לו יותר כסף, אז הוא יהיה חייב להרחיב את השירות ולפנות למעגלים נוספים שכיום אינם משרתים.
אני חושב שבהצעת החוק הזאת יש קריאה היסטורית ואותנטית לכלל אזרחי ישראל מכל המגזרים ומכל הקהילות לחזק את השותפות ולהיות חלק מהמערכה הלאומית. אני מאמין שכשהמדינה תכיר במלוא המשמעות של שירות המילואים הן למשרת והן למשפחות, הן ברמה הערכית והן ברמה המעשית, תיווצר מציאות חדשה, מציאות שבה השירות למען המדינה זוכה ליוקרה הראויה והאחריות הלאומית מתחלקת בצורה רחבה והוגנת יותר. חבריי, באמת, זהו צו השעה. הרחבת מעגל השותפים למאמץ הלאומי היא המפתח לחוסננו החברתי והביטחוני. ערבות הדדית ושותפות של כלל חלקי החברה הן לא מותרות, הן באמת צורך קיומי.
אני מבקש להודות לחברות פורום נשות המילואימניקים, ובמיוחד לעו"ד רותם אבידר צאליק, שהגיעה אליי לפני כמה חודשים ללשכה עם הבקשה לקדם הצעת חוק כזאת ועבדנו ביחד. היא באמת השקיעה אין-סוף שעות עבודה בגיבוש ההצעה ובניסוח הצעת החוק הזו. אני מודה לה ולכל חברותיה מעומק הלב. אני רוצה גם להודות לוועדת השרים לחקיקה, שהסבה את תשומת ליבי לכך שסעיף 3 בהצעת החוק שלי, בצורה שבה הוא מנוסח כרגע, עלול לפגוע גם במוסדות שאולי לא התכוונו לפגוע בהם, כגון מכינות קדם-צבאיות ומדרשות לבנות. הסעיף הזה ירֵד מהצעת החוק, ינוסח מחדש ויתוקן בוועדה.
מכובדיי, המבחן האמיתי של החברה הישראלית אינו רק בשדה הקרב; הוא נמצא ביכולת שלנו לבנות חברה שבה האחריות הלאומית היא נחלת הכלל. המבחן הוא ביכולת שלנו להביט בעיניהם של משרתי המילואים ומשפחותיהם ולומר להם: אנחנו מעריכים את מסירותכם, ומתוך ההערכה העמוקה הזאת אנחנו גם פועלים באמת כדי לייצר שינוי. תודה רבה.
796 מילים של אוהד טל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.