קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפני שאני מתחילה בדבריי לפנות למשפחות שיושבות כאן ביציע, שאהובי ליבן, הילדים שלהן, הבנות שלהן, האחים שלהן, האבות שלהן, הסבים והסבתות שלהן, נמצאים כבר עשרה חודשים בידיים של מפלצות, נמצאים תחת עינויים ועדיין הממשלה הזו לא מצאה את הדרך, בעשרה חודשים, להחזיר אותם הביתה. מדינה שלמה עומדת ומצדיעה לכן על הכוח, על הנחישות, על העוצמה, על הכוחות שאתם נותנים לנו, על ההתמדה ועל זה שאתם לא מוותרים. אתם מראים לנו את הדרך. אני רואה אתכם יום-יום פה בוועדות, בכיכרות, בראיונות. אין לי מושג מאיפה אתם שואבים את הכוחות האדירים האלה. אתם מודל ודוגמה והשראה לכולנו כאן. מי ייתן ונבחרי הציבור ילמדו ולא במעט מהכוחות, מהאהבה, מההתמדה שאתם מעניקים לכולם. תודה לכן. מי ייתן שישובו באופן מיידי, כמה שיותר מהר, הביתה, לחיק המשפחות האהובות שלהם.
וכן, הדבר הזה בידיים שלכם, בידיים של הקואליציה. הנושא הזה קשור יד ביד בעניין הביטחוני; בעצם בעובדה שהממשלה הנוכחית פשוט איבדה את הביטחון ואת ההרתעה ובאמת את הכבוד הלאומי של מדינת ישראל. פעם אחר פעם אתם מחליטים החלטות שגויות, אתם יודעים שזה החלטות שגויות. אתם פה יושבים במליאה ומדברים על ההחלטות השגויות, אתם מגיעים לוועדות ואומרים מה צריך לעשות, ובסוף, זה מגיע לידיים שלכם – האם להצביע היום בעד החוק או נגד החוק, כדי לקדם את מה שאני חושב שנכון למדינת ישראל, לביטחון, לכבוד הלאומי.
אני אומרת: הכבוד הלאומי שלנו קשור גם קשר ישיר לחטופים. אם אנחנו לא נשיב אותם הביתה, לא יהיה כבוד לאומי, לא יהיה ניצחון אמיתי. אתם עוד דיברתם בתחילת המערכה, כשהיה הסכם, ואמרתם: לא, רק כוח צבאי ישיב את כולם, את כולם, אנחנו הולכים על כולם. איפה הכוח הצבאי הזה היה שישה חודשים? מה עשיתם? אתם ידעתם שעצימות התמרון ירדה; אתם יודעים שמושכים כוחות; אתם יודעים שמוציאים כוחות צה"ל משכונות מסוימות. איפה אתם הייתם? איפה הייתם אתם, שדרשתם את הכוח הצבאי הזה? איפה הייתם? למה לא דרשתם את זה ואמרתם שלא תגיעו להצביע אלא אם כן יהיה שינוי מהותי? ידעתם שאתם פשוט גוזרים את דינם לשישה חודשים על כלום, על כלום; על הפסקת אש שקטה, שבסוף לא הצליחה להביא את אותם בני משפחה שנמצאים במרתפי העינויים של החמאס. אתם ידעתם את זה. זה עליכם.
והינה, אם אתם ממשיכים לדבר על ביטחון, ואני יודעת שאתה מדבר פה, חבר הכנסת סולומון, בכל פעם שיש דיון, ועוד חברי כנסת נוספים כאן. יש לנו הרתעה בצפון? אנחנו יושבים כאן ובעצם המצאתם – אתם, אתם המצאתם ונתתם לזה לקרות – מונח חדש: הגנה התקפית. עכשיו, נכון, אני מג"בניקית, מודה, אוקיי, לא אשת צה"ל, לא קצינה. אתה מבין אולי קצת יותר ממני. מה זה המושג הגנה התקפית? מה זה? זה פשוט להפקיר תושבים לגורלם. זו המשמעות של זה. זה מה שהיה ב-7 באוקטובר בעוטף, וזה מה שקורה כבר עשרה חודשים בגליל. הגנה התקפית. זאת בדיחה רעה על חשבון מדינת ישראל, זה עולה לנו בחיי אדם. אין דבר כזה הגנה התקפית. או שאנחנו מגינים או שאנחנו תוקפים. יושבים כאן ומחכים לאיזו מתקפה איראנית או מתקפה של חיזבאללה, עם אפס מעשים – איפה אתם? איפה אתם? חיילים מאבדים את חייהם, שבויים נרצחים בשבי על ידי חמאס. איפה אתם, תתעוררו?
אבל נראה שזה גם לא מעניין פה כל כך. כל אחד עסוק בעניינים שלו, בדברים שלו. ובינתיים אנחנו מאבדים את החטופים; אנחנו מאבדים את הגליל; אנחנו גם מאבדים את מה שקורה כאן בפנים, בתוך מדינת ישראל. אגב, 400 מטר מהעיר שלי כפר סבא מסתובבים חמושים, בסרטונים, מטול כרם, עם טילי כתף. מה המרחק? עולים איזו גבעה והתרחיש של 7 באוקטובר קורה בלב המדינה. אל תגידו אחר כך: לא ידענו, לא היו אזהרות, לא התכוננו. זה זמן ההכנה שלכם. איפה אתם?
מה יותר חשוב? חבר הכנסת אייכלר היום בבוקר מקיים דיון על מעונות. כן, חשוב, יודעים מה? חשוב. אבל יותר חשוב כרגע הביטחון שלנו, יותר חשובים כרגע החטופים, יותר חשובות נשות המילואימניקים. אתם יודעים מה, מתלוננים חדשות לבקרים – הגזרה הזו, גזרת השמד הזו. למה אתם לא מטפלים במקור הבעיה? מקור הבעיה הוא חוק הגיוס, חוק גיוס שכולנו יכולים להסכים עליו, אפשר, אבל מנקודת מוצא שבה חברי כנסת חרדים אומרים: ייהרג ובל יעבור, אנחנו לא מתגייסים – אין פה דיון, אין פה חקיקה בהסכמה, וזה עולה לנו בחיי אדם. מה לעשות? אף אחד לא רוצה למשוך אותם מעולם התורה, אבל חסר כוח אדם. צה"ל אומר שחסר כוח אדם. אתם יודעים את זה. אנשים נהרגים בשביל זה – בגלל זה. חיילים מאבדים את חייהם כי אין לנו מספיק כוח אדם. אנשים שחוקים. ומה? אתם מדברים על המעונות, במקום לשבת מסביב לשולחן ולהגיע לפתרון מוסכם.
הגיע הזמן שתתעוררו, כזו קואליציה רופסת, כושלת, חסרת אחריות, חסרת ניסיון, חסרת יכולת, הגרועה בהיסטוריה של מדינת ישראל. ומה? מפילים את האחריות על כולם, על כל העולם ואחותו, חוץ מכם. עכשיו אני אומרת לכם בכנות: אתם לא יודעים לנהל את האירוע, אין לכם את הכלים לנהל את האירוע, אתם לא יודעים איך לעשות את זה – פנו את המקום שלכם למישהו אחר, שיודע לעשות את זה. פנו אותו. קבלו החלטה, החלטה ערכית: או שתעמדו מאחורי המילים שלכם עם האצבע שלכם או שתפנו את הכיסא שלכם. ברברנים ואנשים שיודעים לדבר מפה ועד להודעה חדשה. תיכנסו לכל מונית במדינת ישראל, יש שם נהג שיודע להצביע יותר טוב מכם על כל הבעיות של מדינת ישראל, הוא גם יכול לדבר על כל הפתרונות. מה ההבדל בינינו לבין הציבור, שמכיר את הבעיות, שמדבר על הבעיות, שמדבר על הפתרונות? אנחנו מוכנים לשלם מחירים כדי לגרום לזה לקרות. אף אחד, אבל אף אחד, בקואליציה הכנועה, הרופסת, הכושלת הזו לא מסוגל לעשות את זה.
אז אם אתה לא מסוגלים לקחת אחריות – אחריות אמיתית – ולשלם מחירים על מה שאתם מאמינים בו עם האצבע שלכם – להגיד שאתם לא מצביעים עד שאתם מבצעים את מה שאתם אומרים יום-יום כאן במליאה – לכו הביתה. לכו הביתה. יש טובים מכם שיכולים לדבר ולברבר את עצמם לדעת. עם ישראל צריך נבחרי ציבור שיודעים לעשות; שמוכנים לשלם מחירים. אם יש משהו שהוכחתם בעשרה חודשים הוא שזה לא אתם. תתביישו לכם.
946 מילים של שרן מרים השכל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.