אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רק הערה קטנה. לא תכננתי לעלות אבל שמעתי פה את הדוברים. ישבתי על כס היושב-ראש, אתה יודע, ואני לא יכול תמיד להגיב, אבל שמעתי כאלה שאומרים – תשמע, אני מכבד את זה; אזרחים נהרגים בכל מקום. יש גם מוסלמים שעושים צבא, דרך אגב, ונהרגים בדואים, לפעמים נוצרים, חבר'ה שנאמנים למדינה גם. אני רואה את כולם כאזרחי המדינה שנפגעים. מה שלא מקובל זה שפתאום – תמיד כשמישהו נפגע באיזשהו כפר, אתה יודע, חברי הכנסת הערבים פה, הם אומרים שמי שאשם זאת הממשלה. אין האשמה פה בכלל על חיזבאללה שירה את הטיל. הטיל פגע באזרחים חפים מפשע, נכון. גם כשזה פוגע ביהודים זה צריך לכאוב לכולם. כשפוגע במישהו – לא לחשוב אם זה פגע ביהודי או פגע בערבי ואז פתאום יש לי יותר עניין. אם זה פגע, קודם כול חיזבאללה הם האשמים, ואף אחד פה לא מודה.
חיזבאללה צדיקים. הטיל נפל, אתה יודע, משמיים, אלוהים הוריד איזה משהו והמדינה לא הֵגֵנה. כן, צריך לעשות מיגון בצפון. סוף כל סוף אני בונה ממ"ד, כן? הגיע הזמן, אחרי הרבה זמן שאני בעצמי בלי מיגון. אני אומר לכם דבר אחד: האשמים הראשונים זה מחבלים. 7 באוקטובר זה חמאס. אין מה להתבלבל. כללי המשחק השתנו. איימן עודה פתאום אומר – פתאום הם נהיו דמוקרטים ונאורים ורוצים שלום. לא.
הרצח הזה, 7 באוקטובר – כללי המשחק השתנו. יש פה צ'יזבטים של אחמד טיבי, שמספר לנו על החוק הבין-לאומי. חברי עודד פורר שואל, את מי כבשנו? כי לפי החוק הבין-לאומי, אתה חייב לכבוש. הכלל אומר שכובש נחשב זה שכבש ישות ריבונית, כלומר מדינה. לא הייתה שום מדינה. ב-1947 פנו הירדנים לאו"ם בבקשה להכליל את יהודה והשומרון כחלק מהשטחים שלהם, והם סורבו. לכן מדינת ישראל לא כובשת. עם ישראל חזר לאדמתו ולמולדתו, ברוך השם, וכך נמשיך. תודה רבה. נתחזק. בשורות טובות לעם ישראל.
288 מילים של ניסים ואטורי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.