הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

מכובדי נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו מיכל, יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה, המשנה לנשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית ורעייתו רבקה, השרים והשרות, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, חברות וחברי הכנסת, אחיי ואחיותיי למשפחת השכול, קרובי החטופים והחטופות, שעומדים בלא הרף לנגד עינינו, מכובדיי כולם, אנחנו בעיצומה של מלחמת התקומה. בשמחת תורה ב-7 באוקטובר לפני שנה ספגנו מהלומה קשה, אבל קמנו על רגלינו. לא נשברנו, לא התפרקנו, ולא רק שלא נכנענו – השבנו לתוקפינו מלחמה עוצמתית, מלחמה שמשנה את פני המזרח התיכון. מאז ועד היום, לצד הכאב הנורא, שהוא נחלת העם כולו, אנו מגינים בעוז רוח ובנחישות עילאית על תקומת ישראל.

מי שתקף אותנו הביא על עצמו אסון חסר תקדים. יש במלחמה העכשווית קו של דמיון למלחמת העצמאות. אז עמדנו מול שבע מדינות ערב, והיום אנו עומדים מול שבע חזיתות טרור. אבל אני חייב להדגיש: היום אנחנו עומדים בפני אתגר שונה לחלוטין, מול אויב אלים ותוקפן שמאיים לא רק עלינו, הוא מאיים על המזרח התיכון כולו; הוא מאיים על העולם כולו. כוונות הזדון שלו, להרוג, להשמיד, לאבד, נחשפו בשנה האחרונה במלוא אכזריותן. ציר הרשע הקנאי בהובלת איראן מאיים להשמיד את מדינתנו ומאיים ללכוד ברשתו מדינות נוספות. הוא שואף להשתלט בכוח הזרוע על אזורנו, ומכאן לאיים קודם כול על המערב; לא רק על המערב – קודם כול על המערב. איראן חותרת לפתח מאגר של פצצות גרעין שמכוונות להשמידנו, מצוידות בטילים ארוכי טווח, טילים בין-יבשתיים שאיראן מתכוונת לפתח. היא תוכל לאיים על העולם כולו בכל נקודה שבו. איראן בונה תעשייה של טילים בליסטיים מסוכנים. היא מציידת את גרורותיה בנשק קטלני. אנחנו כאן, במדינת ישראל – אנחנו המחסום האמיתי בדרכה של איראן, ואנחנו מסכלים את כוונות הזדון שלה, כי לשיטתה של איראן, אם ישראל תיפול, מדינות רבות ייפלו יחד איתה. המזרח התיכון כולו ייפול לידיה. אבל אנחנו לא נופלים ואנחנו לא ניפול. אנחנו ננצח, והעולם כולו יהיה מקום טוב יותר, מקום בטוח יותר. הניצחון שלנו לא יהיה רק עבורנו – הוא יהיה עבור האנושות כולה.

חברות וחברי כנסת, במלחמת התקומה יש לנו דרך ויש לנו מטרות ברורות. בתחילת המלחמה הגדרתי את יעדיה העיקריים של המערכה, ואנו פועלים בעקביות להגשימן: חיסול היכולות השלטוניות והצבאיות של חמאס ברצועת עזה; השבת כל חטופינו היקרים הביתה. השבנו רבים, למעלה ממחצית. לצערי, אני יכול להגיד יותר ממחצית החיים, כי לא את כולם השבנו, ואנחנו נשיב את כולם, החיים והחללים.

לא נרפה. גם ברגעים אלה, בימים אלה, אנחנו מחפשים את הדרכים, אנחנו מפעילים את האמצעים. אנחנו נחזיר את כולם הביתה בלי יוצא מן הכלל. ועוד קבענו סיכול של כל איום עתידי מעזה לישראל והחזרת תושבינו בדרום ובצפון בבטחה לבתיהם. זהו הניצחון המוחלט, לא כסיסמה מן השפה ולחוץ, לא כדברי רהב שאין להם כיסוי. בדיוק להפך, הניצחון המוחלט הוא תוכנית עבודה סדורה ועקבית שאנו מגשימים שלב אחר שלב.

באנו חשבון עם רבי-המרצחים שהיו אחראים למתקפת הטרור עלינו ב-7 באוקטובר וגם לאחר מכן: עארורי, דף, סנוואר, נסראללה ועוד רבים רבים אחרים; חיסלנו עשרות אלפי מחבלים, פירקנו את גדודי החמאס, השמדנו אין-ספור תשתיות טרור, ריסקנו עד עפר את בסיסי האויב וגם מתחת לעפר; הנחתנו על אויבינו שורה ארוכה של מכות מחץ בזירות קרובות ורחוקות; אנו גודעים בשיטתיות את זרועות הטרור של התמנון האיראני. רוב הזמן אנו פוגעים בראש התמנון.

בשבת האחרונה תקפנו באופן ממוקד עשרות מטרות צבאיות ברחבי איראן. הוכחנו, ולא בפעם הראשונה, שידה הארוכה של ישראל תגיע לכל מקום שממנו תצא הקריאה להשמיד את ישראל. פגענו קשות במערכות ההגנה של איראן וביכולתה לייצר טילים שמכוונים כלפינו. אני מבקש להדגיש: אלה לא היו מחרטות שתקפנו; אלה לא מעבדות נפץ קטנות כפי שאתם מכירים מיהודה ושומרון או מרצועת עזה. אלה מפעלי מוות תעשייתי, בהיקף תעשייתי, ופגענו בהם פגיעה של ממש.

אני מודה לבעלות בריתנו, ובראשן ארצות הברית, על שיתוף הפעולה המתמשך. אנחנו מקיימים שיח רציף עם ידידינו האמריקנים, אבל את ההחלטות הגורליות שנוגעות לביטחוננו, לרבות בחירת המטרות והיעדים, אנו מקבלים בעצמנו, לפי האינטרסים והשיקולים שלנו, שאולי גם יפורטו בעתיד.

אחרי כל הישג שלנו, איך אפשר לא, אני שומע מלשעברים באולפנים: טוב, הבנו את המטרות המיידיות של המלחמה, אבל מה האסטרטגיה שלכם? מה האסטרטגיה? אז אם עד עכשיו זה לא ברור להם, אומר מה האסטרטגיה שלנו במילים פשוטות: האסטרטגיה ארוכת הטווח שלנו, שאני מקווה שתושג בזמן יותר קרוב, היא לפרק את ציר הרשע, לגדוע את זרועותיו בדרום ובצפון, לגבות מחיר כבד מאיראן וגרורותיה ולמנוע מאיראן נשק גרעיני. לא ויתרתי ולא נוותר על השגת יעד מרכזי זה. עצירת הגרעין האיראני היא בראש מעייננו, ומטעמים מובנים אינני יכול לשתף אתכם בכל תוכניותינו ופעולותינו בנדון.

אני מבקש להגדיר: אנחנו בעיצומו של שינוי היסטורי. השינוי הזה, יש בו שני שלבים: השלב הראשון היה כשאיראן החליפה את העולם הערבי. במשך עשרות שנים העולם הערבי, הפאן-ערביות איימה להשמיד את מדינת ישראל. בהדרגה, כשהדפנו אותם, מניצחון לניצחון, ירדו מדינות ערב אחת אחר השנייה: עשינו שלום עם מצרים, עשינו שלום עם ירדן ואחר כך עשינו שלום עם ארבע מדינות ערב בהסכמי אברהם. אבל מי שהחליף את העולם הערבי זה איראן – איראן, שהחליטה לפתח אימפריה משלה שבה אין מקום למדינת ישראל.

ממה מורכב האיום האיראני על מדינת ישראל? הוא מורכב משלושה דברים: הוא מורכב מציר הרשע, מלפיתת החנק והאש של הפרוקסי, שלוחותיה של איראן, הציר; הוא מורכב מהטילים הבליסטיים; הוא מורכב מהניסיון לפתח נשק גרעיני. התפנית האסטרטגית שכבר חוללנו, כבר חוללנו, ברורה לכול. ביצענו תקיפה נרחבת באיראן, והפרוקסי – השלוחים שהיו אמורים להגן על איראן, בשביל זה הם הקימו אותם, האיראנים – איבדו יכולת משמעותית לבוא לעזרתה. וכבר תיארתי את הפגיעה שעשינו ביכולת הבליסטית של איראן.

איננו שוכחים ולו לרגע אחד שכל זה מושג בזכות גבורתם והקרבתם של בנינו ובנותינו היקרים, חיילי וחיילות צה"ל ומפקדיהם, השוטרים והשוטרות ומפקדיהם, לוחמי השב"כ והמוסד ומפקדיהם, כלל המשרתים והמשרתות בכוחות הביטחון. איזו רוח. איזו עוצמה. איזה דור. איזה עורף. איזה עם. איזה עם. קורי העכביש, הוא אמר? אז הוא אמר. הוא כבר לא אומר.

כבן למשפחה שכולה אני יודע מה עובר על המשפחות שאיבדו את יקיריהן. האובדן מרסק את הלב ותחושת מחנק מציפה את הגרון. העצב והגעגוע, אין להם סוף. יחד עם רעייתי שרה אני רואה בעיניים דומעות את התמונות מן ההלוויות. אנו מקשיבים להספדים, מקשיבים לא רק באוזניים אלא בלב. אנו פוגשים את משפחות החללים, וכל מפגש כזה פוער פצעים עמוקים בנשמה. אלא שגם שם, בעומק תהומות הכאב, הרוח של ההורים, של האחים והאחיות, של הסבים והסבתות, של בנות ובני הזוג, הילדים שהתייתמו באחת, הרוח הזאת מתגלית פעם אחר כעשויה ללא חת. זוהי רוח שיונקת מן ההיסטוריה שלנו, מן האמונה שלנו, מן המורשת שלנו, זוהי רוח שמחדדת את משמעות מאבקנו, וזוהי רוח שתובעת מאיתנו להמשיך קדימה כדי להבטיח את תקומתנו.

את הרוח הזאת אני רואה עכשיו ביציע. לצד רעייתי שרה אני רואה את ללי דרעי ואת אילנה בוסקילה. הבן של ללי, סעדיה יעקב, נפל בעזה יחד עם הבן של אורן סמדג'ה, שקרא כאן לפני דקות אחדות את התפילה לשלומם של חיילי צה"ל. הבת של אילנה, עמית בוסקילה, בת יחידה, נלקחה מאיתנו באכזריות במסיבת הנובה. הרוח של האימהות הללו, הגיבורות הללו, הרוח הזאת מייצגת את הטוב שבנו ואת העוצמה שבנו.

אני מבקש לומר לכם ולכל המשפחות השכולות: בנינו ובנותינו המופלאים לא נפלו לשווא. בזכות גבורתם והקרבתם יתאפשר עתידנו. מורשתם היא נצח ישראל. החברה הישראלית לא מקורי עכביש היא עשויה; היא קורצה מגידי פלדה. אויבנו פשוט לא האמינו שישראל תעמוד במלחמה של שבע חזיתות במשך שנה שלמה, ובוודאי שהם לא דמיינו שנשיג את ההישגים שהשגנו.

בימי טרום המדינה כתב המשורר אורי צבי גרינברג – כדאי להקשיב: "מותר לבכות ולקרוע, אך הבכי והקרע לשווא / – אם לא ייהפך זה הבכי לראם הברזל בקרניו". את היגון אנו הופכים למגן וחרב, את האסון אנו הופכים לתקומה. יש לנו חוב נצחי כלפי הנופלים. השגת הניצחון היא ביסוס כוחה של מדינתנו לעד.

חברי הכנסת, ביום שאחרי חמאס לא ישלוט יותר בעזה, וחיזבאללה לא ישב יותר על גבולנו הצפוני. אנו עסוקים בימים אלו בגיבוש התוכניות לייצוב שתי החזיתות הללו. אבל היום שאחרי כולל עוד דבר חשוב מאין כמותו. אני שואף להמשיך בתהליך שהובלתי לפני כמה שנים, עם החתימה על הסכמי אברהם ההיסטוריים, ולהשיג שלום עם מדינות ערביות נוספות. בהסכמי אברהם השגנו ארבעה הסכמי שלום – ואני מדגיש: שלום תמורת שלום, שלום מתוך עוצמה – עם מדינות חשובות במזרח התיכון. המדינות הללו ומדינות נוספות רואות היטב את המכות שאנחנו מנחיתים על מי שתוקף אותנו, ציר הרשע האיראני. הן מתרשמות מן הנחישות והתעוזה שלנו. הן שואפות כמונו למזרח תיכון יציב, בטוח, משגשג.

אני רוצה לצטט באוזניכם את מה שכתב לאחרונה העיתונאי אמג'ד טאהא מאיחוד האמירויות. הוא פנה למרצחי חמאס, והינה דבריו: העזתם לפגוע בעם חכם ואמיץ, ביצעתם רצח עם, חטפתם את ילדיהם וחיללתם את נשותיהם. חשבתם שהם ייפלו, אבל הם קמו שוב. עכשיו הם ישלחו אתכם אלף שנים אחורה. הם יביסו אתכם. הם יחתמו את גורלכם ואת גורלו של כל מי שיעז לפגוע בילדיהם. זוהי אומה שהעולם מכבד. הפרשן האמירתי מסיים את דבריו בהתייחסות חדה וברורה לתוצאות מלחמתנו: זהו ניצחון למזרח התיכון על הקיצוניות והקנאות, ניצחון לא רק עבור ישראל אלא לכל מי שמתנגד לטרור.

ידידיי, זהו עתידו של המזרח התיכון לאחר שתמוגר הזרוע הרצחנית של איראן ושלוחותיה הרצחניות. האור ינצח את החושך. הטוב יגבר על הרע. קדושת החיים תכריע את סגידת המוות. עקרון ברזל באזורנו יקבל אישוש נוסף: החזקים שורדים. עם החזקים כורתים בריתות. עם החזקים עושים שלום.

אני מבקש לומר לכם, חברי הכנסת: ישראל היא מדינה חזקה מאי פעם, והיא תהיה חזקה עוד יותר. נשקיע בהתעצמות. נחזק את הלכידות הפנימית. זה תלוי בעיקר בנו, ביושבים בבית הזה. נשקם את הכלכלה, שתחזור לפרוח עם בוא הניצחון. נבנה מחדש את אזורי ארצנו שנפגעו במלחמה – הקיבוצים, המושבים וערי צפון הנגב המערבי. נהפוך אותם לחבלי מולדת תוססים, שוקקי חיים, גדולים שבעתיים. שדות פורחים הפכו לשדות קרב ושדות הקרב יהפכו מחדש לשדות פורחים, לעיירות פורחות, ליישובים פורחים, לקיבוצים פורחים. כדבר הנביא ירמיהו, "ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לִבי ובכל נפשי". ניצחנו במלחמת העצמאות, וחברי הכנסת, בעזרת השם ננצח במלחמת התקומה.

בהתאם לסעיף 40(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, ובהמשך להודעות שנמסרו לממשלה ולוועדת המשנה לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אני מבקש להודיעכם: במהלך חודש ספטמבר התקבלו החלטות בוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי על נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות, מכוח הסמכות שניתנה לה בסעיפים 40(א) ו-40(א1) לחוק-יסוד: הממשלה, העלולות להוביל למלחמה בלבנון או מול איראן. ההחלטות התקבלו בוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי לאחר ששוכנעתי שהכרחי לקבלן בוועדה זו, בשל טעמים של ביטחון המדינה, לרבות טעמי הסודיות הכרוכים בהן.