קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
חבריי חברי הכנסת, כשאני הבנתי – עוד לפני תשע שנים, כשנכנסתי לכנסת – שאונר"א היא למעשה אבן היסוד של הסכסוך הערבי כאן בארץ ישראל, הבנתי כבר אז שנדרש שינוי. אנחנו צריכים להבין שהחוק הזה לא היה נולד אילו משרד הביטחון ומשרד החוץ היו ממלאים את תפקידם ומביאים החלטת ממשלה שלמעשה תנתק את היחסים עם אונר"א; מהלך פשוט, אבל לצערי בנוף הפוליטי הנוכחי נדרשת חקיקה על מנת שתכפה זאת עליהם. אני רוצה קודם להודות לחברי הכנסת שדחפו וסייעו בגיבוש הצעת החוק הזו, על הדחיפה שלהם מול אותם אנשים ואותם משרדים, שלצערי פעם אחר פעם דוחפים כדי לא להביא את הדבר הנדרש הזה.
אני רוצה להסביר לכם למה אונר"א היא למעשה אבן היסוד בסכסוך הערבי כאן בארץ ישראל. זה למעשה מנציח את הסכסוך ולא מאפשר אף פתרון אחר, מנציח את מעמד הפליטות. לעומת כל פליט אחר בעולם, אונר"א מעניקה את מעמד הפליטות בירושה. זאת אומרת שהנכד או הנין או הנכד של הנכד של הנכד של אותו פליט מ-1948 עדיין זכאי למעמד של פליטות. ולמה הם כל כך רוצים את מעמד הפליטות הזה, למה הם כל כך רוצים אותו? כי זה עסק מאוד מאוד רווחי. כל אחד בעולם היה רוצה שיממנו לו את הדירה ואת מערכת הבריאות ואת מערכת החינוך ואת ניקיון הרחוב כך שלא יצטרך לשלם ארנונה. אין אדם אחד בעולם שלא היה רוצה להיות חלק מהעסק הרווחי הזה. מערכת החינוך שלהם היא מערכת חינוך שמחנכת את ילדיהם לאסלאם רדיקלי, לרצח יהודים ולגזענות. לכן המעגל הזה של אונר"א, שמייצר פעם אחר פעם אחר פעם את הרדיקליזציה של אותם פלסטינים, זה הדבר שיושב – הוא אבן היסוד בסכסוך, ועד שלא נפתור את זה, לא יהיה כאן עתיד שונה.
אבל צריך להבין שההתחלה של זה היא לא בקהילה הבין-לאומית, אלא זה מתחיל בצה"ל ובמשרד החוץ. אם לא תתקבל החלטה, על ידי החוק הזה אנחנו נכפה עליהם את אותו ניתוק של היחסים. אני חייבת לומר לכם שגם כאשר יש לנו היום ראיות נרחבות לפשעים נגד האנושות של אנשים שמועסקים על ידי אונר"א, עדיין משרד הביטחון לא מספק את אותן ראיות למערכת הבין-לאומית, בטח לא לאותם בני משפחות שרוצים לתבוע את אונר"א בבית המשפט. הדבר הזה הוא פשוט בושה, וזה חלק מהקונספציה. הקונספציה מתחילה כאן בישראל, והיא מתחילה באונר"א, כאילו אין ארגון אחר שיכול להחליף אותו. אנחנו צריכים לצאת מהתודעה הזו. אנחנו צריכים להבין שחייבים למצוא ארגון מקביל, חייבים למצוא אפשרות אחרת. אחרת, העתיד שלנו פשוט יהיה מעגל שחוזר על עצמו. גם בקהילה הבין-לאומית אנחנו חייבים לומר את זה באופן ברור ומוחלט, ולא רק על ידי הכנסת אלא על ידי אותם משרדים, משרד החוץ ומשרד הביטחון. הם יבינו את זה.
ודבר אחרון, בבקשה, אני חייבת לומר שכשאני נחשפת לכך שהיום חיילים שלנו מסכנים את חייהם כדי לאבטח את הסיוע ההומניטרי של אונר"א, שמגיע לחמאס; שאנחנו מאבדים חיי אדם כדי לאבטח את הסיוע ההומניטרי של אונר"א, ואונר"א מעבירה אותו לחמאס – אין בושה ואין פשע יותר גדול מזה. אנחנו לא יכולים לסכן את חיי החיילים שלנו כדי לאבטח את הסיוע ההומניטרי הזה. זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת. תודה רבה.
483 מילים של שרן מרים השכל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.