קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, מכובדיי השרים, כבר בפתח הדברים, לגבי הצעת החוק אומר שאני מקבל את הצעתו של שר העבודה לדון בהצעת החוק הזו בניחותא.
אומר דברים קצרים לגבי הצעת החוק. הצעת החוק הזו מבקשת להרחיב את התקופה שבה חיילים משוחררים ויוצאי מסגרות השירות הלאומי יוכלו להשתלב בעבודה מועדפת בשני ענפים: האחד ענף החקלאות והשני ענף הבנייה. נכון להיום, החיילים המשוחררים ויוצאי מסגרות השירות הלאומי יכולים לנצל את המענק לעבודה מועדפת רק במשך שנתיים. אנחנו יודעים לא אחת שצעירים אחרי השחרור בשנתיים הראשונות מטיילים, עוסקים בעניינים אחרים. הארכת התקופה, גם ביחס לכל ענפי העבודה המועדפת, אבל במיוחד בשני הענפים הללו, שמצויים במצוקה אמיתית, במיוחד אחרי 7 באוקטובר – מן הראוי להרחיב את התקופה.
ההצעה שאני הנחתי על השולחן מדברת על הוראת שעה שמרחיבה את התקופה משנתיים לחמש שנים בשני ענפים הללו, שמצויים במצוקה גדולה, ואחרי שנתיים – לבחון את השפעת הוראת השעה. מכיוון שההצעה הונחה אחרי המועד המתאים לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה, אז מראש אני מקבל בברכה את ההצעה שנדון בהצעה הזו, ואולי באמת במסגרת איזושהי ראייה יותר רחבה של התחום. אז מראש – מקבל את הצעת השר.
אבל מכיוון שעוד נותרו לי, אדוני, כמה דקות, אני, ברשותך – בכל זאת, אני לא נוהג לוותר על ההזדמנות לשוחח עם עמיתיי, אז אני מבקש לחזור לנאומו של ראש הממשלה. הרי את דבריי נשאתי לפני נאומו, ולא הצלחתי לכוון לדעת גדולים ולדעת שראש הממשלה, לשם שינוי, לא ישווה את עצמו לצ'רצ'יל אלא לדמות אחרת מההיסטוריה הבריטית. אולי הוא ויתר על ההשוואה של עצמו לצ'רצ'יל, מכיוון שהיום רוב הציבור רואה בו דומה יותר וקרוב יותר לצ'מברלין מאשר לצ'רצ'יל. אולי זו הסיבה שהוא פטר אותנו מדבריו הטרחניים על הביוגרפיה של צ'רצ'יל.
אז היום התוודענו דרך ראש הממשלה לדמות מופת בריטית אחרת, הדוכס מוולינגטון. אבל מה לעשות שכפי שאמרתי, בשעה שראש הממשלה שלנו, יש לו דפוסי התנהגות שמזכירים את בלעם, נביא אומות העולם, יש מעט מאוד מן המשותף בינו לבין אותו גיבור בריטי. למיטב ידיעתי, הדוכס מוולינגטון לא העביר מזוודות של פאונדים לאויביו, לא העלה בדעתו לממן את התעצמות צבאו של נפוליאון; זה לא נראה לו קונספט טוב איך מקדמים את הביטחון הלאומי של בריטניה. למיטב ידיעתי, הוא גם לא כתב בספר זיכרונותיו שהציעו לו להכניע את נפוליאון צבאית אבל הוא העדיף להימנע ממלחמה. הוא גם לא ניסה להגן על בריטניה על ידי חפירת גדר עם חיישנים בניגוד לעמדת הצבא.
יש גם עוד נקודה, אדוני היושב-ראש, שבה ראש הממשלה שלנו רחוק מדמותו של הדוכס מוולינגטון כמרחק לונדון מירושלים. הדוכס מוולינגטון היה אדם די קשוח וגם לא מאוד נעים, אבל דבר אחד ידעו כולם: הדוכס מוולינגטון לא משקר. היושרה שלו הייתה לשם דבר בכל האימפריה הבריטית. עכשיו תאמר לי, אדוני היושב-ראש, לפני שעה קלה עמד כאן ראש הממשלה וסיפר כיצד כל הטענות על כך שהממשלה שלו לא מטפלת בתושבי הצפון הן שקר מוחלט. מה הייתה הראיה של נתניהו? הוא מינה פרויקטור, את האלוף צ'ייני מרום. הוא רק שכח דבר אחד: באיזה תאריך מונה האלוף מרום, אתה יודע אדוני היושב-ראש? ב-22 ביוני. ב-22 ביוני. ראש ממשלה ישראל, האסטרטג הגדול, זה שמשייט בנעליו של הדוכס מוולינגטון וצ'רצ'יל גם יחד, לקח לו שבעה וחצי חודשים למנות פרויקטור לצפון. והאדם הזה, חסר היושרה, עומד כאן על הבמה ואומר לנו שאנחנו שקרנים כשאנחנו מטיחים בו את העובדה שהוא הפקיר את תושבי הצפון.
לא די בכך, אלא הוא עומד כאן ומנצל את הדוכן כדי להסית עוד פעם נגד אחרים שמעכבים לו את המינוי. אפשר לחשוב שראש הממשלה מינה את הפרויקטור ב-8 באוקטובר, כאשר נפתחה החזית בצפון. כמה טילים החריבו את בתי מטולה? כמה טילים ריסקו את הבתים בקריית שמונה, בדובב, במרגליות, בקיבוץ יפתח, במנרה, במשגב עם, בערב אל-עראמשה? כמה טילים נפלו עד שראש הממשלה שלנו התעורר למנות את האלוף צ'ייני מרום? אין גבול לשקרים, אין גבול לתחמנות, אין גבול לגנבת הדעת של הציבור הישראלי. מה אתה חושב, נתניהו, שכולם מטומטמים? שכולם לא יודעים איך אתה מנסה לעבוד עלינו בעיניים?
אבל הדבר המדאיג באמת, אדוני היושב-ראש, הדבר המדאיג ביותר הוא לא קווי האופי הרעים של נתניהו; את קווי האופי האלה אנחנו מכירים כבר מאמצע שנות התשעים, כאשר הוא הוביל ללא בושה מסע של הסתה נגד ראש ממשלה מכהן ונגד מחצית מהציבור הישראלי. את קווי האופי הרעים של האיש, את קווי האופי המושחתים של האיש, אנחנו מכירים היטב. מה שהתחדש בחודשים האחרונים זה ההבנה שראש הממשלה איבד מכשירותו לנהל את ענייניה של מדינת ישראל; שלא רק אופיו רע אלא גם יכולותיו נשחקו עד דק.
תאמרו לי, חבריי, מה דינו של ראש ממשלה שאומר בישיבת קבינט: החטופים והחטופות סובלים אבל הם לא מתים? לך תספר את זה לאחיות ממשפחת קציר מניר עוז; לך תספר את זה למשפחת סבירסקי מבארי – שיקיריהם רק סובלים, הם לא מתו בהיותם חטופים.
האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה להפקיד את גורלה בידי אדם שאיבד את כושר השיפוט שלו, את כושר קבלת ההחלטות, את כושר התגובה המהירה? אדם שמקיף את עצמו בסוללת חדלי אישים, שלא מצליחים לחבר את נקודה א' לנקודה ב'? שלא מצליחים להציג מהלך אסטרטגי אחד, אחד, בכל הזירות שבהן אנחנו מתמודדים? הדוכס מוולינגטון. איזה בדיחה עצובה, הניסיון שלך, ראש הממשלה, להשוות את עצמך אליו או אל צ'רצ'יל. אני לא אעסוק בהשוואות, אני רק אחזור על האמירה שלרוב הציבור הישראלי אין אמון ביכולת של ראש הממשלה נתניהו להוביל אותנו בימים האלה. וכשם שהדוכס מוולינגטון, למרות כל תהילת העבר שלו, הודח בסופו של יום על ידי הפרלמנט הבריטי, גם אנחנו נעשה הכול, בשם רוב הציבור, כפי שעולה בכל סקר, נעשה הכול כדי להדיח את ראש הממשלה הכושל ביותר והמסוכן ביותר בתולדות ישראל. תודה.
885 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.