שיא בהרוגים בתאונות דרכים בחברה הערבית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה לך, חבר הכנסת אחמד טיבי. אתה הודית בתחילת דבריך – ויפה מצידך – ליושב-ראש שאישר, ואני, במקביל, רוצה להודות לך על כך שאתה מעלה את הנושא הזה. כולם יודעים שיש מכסה לשאילתות דחופות ואתה, בפעם השנייה כבר, מנצל את זה – וגם מרשים לך – לנושא תאונות הדרכים, מתוך כאב ודאגה גדולה מאוד. אני מכיר את זה, ואני רוצה להגיד לך שהנושא הזה שאתה מעלה בא לידי ביטוי, אף שיש נושאים אחרים ושאילתות דחופות, ולפעמים נושאים תקשורתיים שנמצאים על סדר-היום. לצערנו היום תאונות הדרכים לא נמצאות במרכז ההתעניינות כשיש הרוגים ומלחמה, ויש לזה השפעה.

בכל אופן, אני רוצה להגיד לך בעניין הזה שהנתונים האלה, לצערנו, הם נתונים נכונים, גם כואבים וגם מצערים מאוד. כפי שאתה אמרת, מתחילת השנה ועד היום נהרגו 88 – אצלי; אולי, חס וחלילה, אתה אמרת 89 – בני אדם בחברה הערבית בתאונות דרכים. אני שאלתי וביקשתי לדעת מה המאפיינים של העלייה הדרמטית הזאת. העלייה מתאפיינת בדרכים בין-עירוניות ובצעירים. אתן לך שני נתונים שנתנו לי הבוקר, ממש קודם, מהרלב"ד: ב-2023, עד התאריך הזה – אנחנו מדברים עד 16 ביולי – נהרגו 11 צעירים; השנה, ב-2024 – 34. אנחנו מדברים על עלייה של למעלה מ-200%. זה צעירים. במקביל גם אגיד לך בנושא של הבין-עירוני: בדרכים הבין-עירוניות, בשונה – הרי יש הרבה מאפיינים, איך זה יכול להיות? יכולים להיות הולכי רגל, מעברי חציה, תאונות חצר; יש הרבה דברים שהם – אולי תאונות חצר לא נחשבות בכלל ולא נספרות בכלל בנושא של תאונות דרכים, עד כמה שידוע לי. בכל אופן, ב-2023 נהרגו בדרכים בין-עירוניות 28 אנשים; ב-2024 – 64. גם זו כבר עלייה של למעלה מ-100%. שני אלה אומרים שהמאפיינים של העלייה הם דרכים בין-עירוניות וצעירים.

עכשיו, לא קשור לנושא הזה. אין ספק שיש אכיפה מועטה – בהכרזה. אתה גם מכיר את זה משאילתה אחרת שהייתה לך, ובסוף לא עולה היום, שהמשטרה באה ואמרה שאין אכיפה בכבישים. אנחנו יודעים שאכיפה היא חלק מהמלחמה בתאונות הדרכים. תכף אגיע לשאלה השנייה שבתוך השאילתה, אבל אני רוצה להגיד, בכל אופן – תן לי ממש בקצרה, לא אאריך – כמה שורות על הפעילות שהרשות למלחמה בתאונות הדרכים עושה באופן ממוקד בחברה הערבית, במטרה להפחית את מספר הנפגעים מהחברה הערבית.

בהתאם לניתוח הנתונים אנו פועלים להפחתת היפגעות בתאונות דרכים תוך יצירת שיתופי פעולה משמעותיים עם אנשי דת, ראשי ערים, מובילי דעת קהל. אנו מתגברים פעולות חינוך, הסברה בקהילה ובבתי הספר, בדגש על נערים צעירים וילדים. ברלב"ד פועל מערך הסברה ייעודי המבצע באופן ממוקד ובהתאם לבעיות הייחודיות ולמאפיינים התרבותיים. בין השאר הופקו קמפיינים נרחבים בנושא נהגים צעירים – אתה יודע, כל הדברים שאני אומר לך הוכנו לפני הנתון הזה – היפגעות ילדים, שימוש בחגורות ובמושבי בטיחות, אופנועים, מהירות נסיעה ועוד.

עכשיו אענה לך על השאלה השנייה, לגבי תקנה 550 ברשות הערבית. בהתאם להחלטת ממשלה, הרלב"ד מקצה 27% מתקציבה לפעילות בחברה הערבית, ואמורה להיות מתוקצבת לתגבור פעילות מהרשות לפיתוח החברתי-כלכלי של החברה הערבית בסכום של כ-60 מיליון שקלים לתקופה של חמש שנים; זה היה 75 מיליון שקלים, אבל לאור הקיצוצים זה הגיע ל-60. זה אומר שאנחנו צריכים לתת 11, 12 מיליון שקלים בשנה. ביררתי אתמול – לשכתי – לא רק בתשובות, אצל שישה אנשים, שישה גופים במשרד התחבורה – ביררתי ברלב"ד, ביררתי באוצר, ביררתי גם ברשות הערבית איפה זה עומד, ואצל מנכ"ל משרד התחבורה. מה שמתברר הוא שמתוך המנה הזאת ניתנו לפני כשנה וחצי 11 או 12 מיליונים, ומאז אנחנו – אין תקציב נוסף, כך שיוצא שהשנה עדיין התקציב לא הגיע.

התקציב עבר כרגע מהמשרד לשוויון חברתי, מהרשות הערבית, לאוצר. זה מחכה לפנייה תקציבית מהאוצר לוועדת הכספים כדי שזה יוכל לעבור לרלב"ד. ככל שאנחנו נדע, חבר הכנסת טיבי, נדע לזרז את ההחלטה הזאת. זה נמצא שם; מר דניאל שוורץ מטפל בזה כדי לזרז. כחבר ועדת כספים ותיק ומוערך אין לי ספק שתוכל גם לעזור. הפנייה התקציבית הזאת לא צריכה להיות תלויה בכל הפניות התקציביות של משרד התחבורה. אין לזה צורך חוקי ולא צורך מעשי ולא הגיוני. זה יכול לבוא בפני עצמו, חשוב שזה יבוא בפני עצמו, וחשוב שזה יגיע כמה שיותר מהר לוועדת הכספים, וממילא לאוצר, ואז נוכל באמת לעשות הרבה דברים שהם הכרחיים כדי לצמצם את תאונות הדרכים.

אני לא ראיתי את זה בשאילתה שלך. השאילתה שלך לא מתייחסת לקיצוץ. אתה מדבר על זה עכשיו, אבל אני כן יכול להגיד לך שהקיצוץ מתייחס – לפי מה שנאמר לי, הקיצוץ הכללי ירד מ-75 מיליונים, זה היה הסכום שהיה אמור להיות כתוכנית חומש. הכללי קוצץ – – –

כיום מדובר על 60 מיליון בתוכנית. עד עכשיו מה-60 מיליון ניתנו בסך הכול רק כ-11 או 12 מיליונים. יש כבר עכשיו בצנרת, בצנרת עכשיו מדובר על אותו סכום, שזה גם 11 או 12 מיליונים. קיבלתי את הסכום הזה – פעם מישהו אמר לי 11 ופעם אמרו לי 12. לא דייקתי, אבל זה הסכום שאנחנו מדברים עליו, פחות או יותר.

אני רוצה להגיד שקיצוצים – כן צריך לציין, ואני רוצה לציין: אני עומד גם בראשות הרשות החרדית לפיתוח כלכלי-חברתי. בעצם למדתי את זה, למדנו את הדברים מהרשות בחברה הערבית. אפילו לקחנו, חבר הכנסת אחמד טיבי, את המנהל שהיה ברשות לחברה הערבית מר רועי אסף – לקחתי אותו כדי לנהל את הרשות החרדית.

אני רוצה לציין לשבח את הממשלה הזאת שלא קיצצו בתקציב הזה, דהיינו הרשות הערבית לא קוצצה. אני לא אומר תוספות או לא, אבל היא לא קוצצה גם בקדנציה הזאת והתקציבים שהיו שם נשארו – בשונה ממה כשאני הייתי, כשהייתה ממשלת לפיד ובנט ולא היו תקציבים ייעודיים לרשות החרדית מכיוון שהחרדים לא היו בקואליציה – כך שאני חושב שזה לברכה, התקציבים שיש.

אתה ודאי גם יודע שהתקציבים שנמצאים בתוך הרשות הערבית משמשים לדברים טובים. קיצוצים, סחבת, ועדות שצריכים לאשר – כל זה מאפיין הרבה תקציבים, וזה מאפיין גם את התקציב הזה. אין ספק שהדבר הזה היה צריך לבוא לידי ביטוי הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק, מכיוון שהתקציבים האלה נותנים מענה לצרכים ייחודיים. לא צריכים להתעלם מכך שיש מגזרים – זה מאפיין שני מגזרים גדולים: המגזר החרדי והמגזר הערבי, שיש בהם מאפיינים תרבותיים שונים והסברתיים שונים. הם צריכים את זה בכלים, בתוכן, בדרך, בנגישות הנכונה. זו אוכלוסייה ענקית שיש בה, נקרא לזה, חסמים או חוסר מודעות במגוון הדברים, ולכן אנחנו רואים את זה כמאוד מאפיין גם ברשות הערבית.

לקחתי, אדוני היושב-ראש, שמעתי – באו אליי אנשים: אתה בא עם צרכים מיוחדים למגזר החרדי; דע לך שהמשרדים הממשלתיים עובדים על סטנדרט. אין לכולם. מי שצריך את זה בצורה מיוחדת, לא נדע לתת את זה, מכיוון שכשלא מכינים מראש, כשאתם לא נמצאים בתוכנית העבודה, אתם גם לא יכולים לקבל את זה. ככל שאתם מכינים את זה קודם, וככל שיש מודעות וככל שהמשרדים מאפיינים – אני חושב שזה נתן תנופה גדולה מאוד, המאפיינים, ואין כמו הדוגמה הזאת של תאונות הדרכים. מה שנכון הוא שהמאפיינים בציבור הכללי – לא בטוח, ואנחנו רואים את זה גם באופן מיוחד, שאלה אותם מאפיינים שנמצאים במגזר האחר. אין ספק שבמגזר הערבי והרשויות המקומיות – אתה ער לזה ואני שומע את זה הרבה: התשתיות, התשתיות, התשתיות. כמה כיכרות שנקראות "כיכרות אחמד טיבי" נמצאות בכל מיני מקומות? בגלל שאתה פעלת בעשר אצבעות, כך עוד זכור לי מלפני שנים, פעלת בעשר אצבעות כדי שזה יהיה ושיבצעו את זה. בסטנדרט יש תמיד דברים דחופים יותר וחשובים יותר. לא יודעים את זה. זה גם בהסברה וגם במאפיינים.

הינה, הדוגמה שאני הבאתי, וזה נתון שגם אותי זעזע – בכמה: יש 200% יותר צעירים שנהרגו בתאריך הזה, עד 16 ביולי, בין 2023 ל-2024. הנתון השני, שהוא מראה הרבה, זה דרכים בין-עירוניות. זה אומר שיש כאן משהו שמאוד מאפיין עכשיו. זה מצב נתון, ויכול להיות שהמלחמה באמת תרמה לזה, יכול להיות שהמלחמה גרמה לכך, ויש לזה השלכות של הזנחות של דברים אחרים.

ראש הממשלה ודאי יגיד את זה פה, ואני שומע את זה ממנו הרבה, שמדינת ישראל נמצאת מול שבע חזיתות. הוא מונה חזיתות שמדינת ישראל נמצאת בהן. יש עוד חזית אחת, וזו החזית של המלחמה בתאונות הדרכים. היא חזית לא פשוטה, שלא קטנה ולא התמעטה אלא התגברה. אנחנו נמצאים במצב שבו בכל יום יש הרוג אחד בממוצע לפחות; כבר עברנו את זה. זה מה שנקרא: יש "הותר לפרסום" ויש עוד משהו שנמצא על סדר-היום, וצריך לעשות הרבה דברים והרבה פעולות כדי שנדע להילחם בו.

נכון, אין מלחמה אחת בתאונות דרכים. מה שמאפיין תאונות דרכים והרוגים הוא שזה כל פעם משתנה. כשיש אכיפה חזקה, זה נכון שרואים ירידה דרמטית, אבל כשהאכיפה נמצאת בבין-עירוני, אתה רואה שיש דברים אחרים בתוך העירוני; כשאתה רואה שלוקחים תקציבים ממקום אחר אז התשתיות לא פועלות, ואז אתה רואה שיש מאפיינים אחרים. אין ספק שזה דבר – ולא כולם אוהבים שאני אומר את זה – שבו הגורם האנושי הוא מאפיין ברור. ברור שהוא נמצא בתוך תאונות הדרכים, בשיקולי הדעת. אני לא הייתי צריך את הנתון הזה. אני אולי בוחן את זה. אני לא חושב שכשהיושב-ראש נוסע הוא רואה את זה. אבל אתה בוחן דברים אחרים. אני בוחן את ההתנהגות.

אם זה כך, יכול להיות שאתה כן עובר ואתה רואה את ההתנהגות האחרת. אתה רואה שהיום בכבישים אנחנו נמצאים במקום אחר, אנחנו נמצאים בתקופה אחרת, ואי-אפשר להזניח את זה. כי לראות כל הרוג זה עולם ומלואו, משפחות שלמות שנהרסות. אנחנו רואים דברים שלא היו צריכים להיות.

בסדר. אם הייתי יודע, הייתי – – –

מה זה? לכאן אי-אפשר להכניס אוכל. מקסימום אני יכול להרים אותך.

כיושב-ראש ועדה של בטיחות בדרכים בוועדת הכלכלה, והמודעות הגדולה שלך – וכפי שכולנו יודעים, אני למדתי ממך מהי התייחסות גם, נניח, לדברים אחרים שעל סדר-היום – שבאופן קבוע אתה מעלה את נושא תאונות הדרכים, מתוך ניסיון אישי, אפשר להגיד שאתה באמת משקף את עבודת הכנסת, חברי הכנסת, בנושא תאונות הדרכים. כל זמן שהיושב-ראש ייתן לי, אני יכול להגיד לך – זו אפילו בדיוק הנקודה שלי. אני גם מציע שתקיים על זה דיון ותבקש לדעת מה הם המאפיינים. אבל אני קיבלתי, לא מניתי את זה בגלל סדר-היום הארוך שיש כאן.

הרלב"ד בנתה תוכנית עבודה לכל יישוב בחברה הערבית על פי מאפייני ההיפגעות באותו יישוב; לקחו ברזולוציות של יישוב. יש הסברה ייעודית בכלל אמצעי התקשורת בחברה הערבית בהסברה בערבית, בשפה, במאפיינים ובתוכן המתאים. יש פעילות הסברה והדרכה בקהילה בדגש על מועדים בשנה, כגון על רמדאן, שכנראה מתאפיין ביותר תאונות דרכים. תיאום פעולות האכיפה עם המשטרה בתוך היישובים, שאנחנו יודעים שהיום זה לוקה בחסר בכלל הארץ וגם שם – יש פעילות שהיא ייעודית לילדים וגם לאימהות באופן מפורט. ציינו לי את זה גם בעל פה, שיש פעילות לאימהות. רואים בזה מאפיין מאוד מאוד חשוב. יש הפעלת מרכזי הדרכה לבטיחות בדרכים; הקמת כיתת הדרכה בבתי ספר ללימוד זהירות בדרכים; פיתוח תוכניות לימודים דיגיטליות בנושאי חגירה, חציה ומקומות משחק, תוך הפעלת מעגלי המשפחה והקהילה.

יש עוד: פיתוח ושידור מסעות הסברה בנושאים: ילד עד גיל תשע לא חוצה כביש לבד; שימוש בחגורות; התקני ריסון; הסחות דעת בנהיגה – שאנחנו יודעים שזה אחד הדברים החמורים, וזה לא נספר. אני לא יודע אם היית כשאמרתי את זה. כל אלה שנהרגים – הילדים שנשכחים ברכב – לא נספרים בתוך תאונות הדרכים, הם נספרים כטרגדיה בפני עצמה, כשזה בעצם הרכב, אבל זה אביזרים ברכב או שכל מיני הסחות דעת הם חלק מהמאפיין. כמובן שיש קידום תשתיות, שזה דבר שאתה גם יודע. אלה מקצת הדברים, ואני גם לא אומר את הכול. אלה היעדים.

עכשיו, מדובר על כך שיש בצנרת עוד 11 או 12 מיליון שקל שהם ייחודיים למגזר הערבי בתקנה – בהחלטה 550. אם אנחנו נצליח לזרז את זה, זה ייעשה – זה מה שאמרו לי אתמול ברלב"ד. ודיברתי עם מירב רפאלי באופן אישי אתמול בלילה, היא אומרת: אנחנו נעשה את זה ככול שזה – נאפיין את זה וזה מייד יצא לביצוע. נקווה.

תודה, חבר הכנסת טופורובסקי.

תודה רבה. אתה באמת מציין משהו חשוב. יש תוכנית מיוחדת לצעירים. אני לא מכיר אותה כל כך טוב, אבל חבר הכנסת חמד עמאר, כשהוא היה במשרד התחבורה, גם העלה את הנושא הזה. אני חושב שהוא היה אחד מהחברים שאמרו לעשות חינוך הסברתי בתאונות דרכים באמצעות אימוני כדורגל. עושים אימוני כדורגל – שזה דבר שהצעירים מאוד אוהבים אותו – ודרך אימוני הכדורגל, בזמן הזה יש תוכנית מיוחדת – והיא גם כתובה לי כאן עכשיו – שהיא אמורה לתת את האפקטיביות בהסברה. אתה יודע, ילד גם לא רוצה, נער לא רוצה שיחנכו אותו, אבל כשאתה נותן את זה בדרך הנכונה – בדרך אגב או בדרך ישירה – יכול לצאת מזה הרבה וזה מועיל הרבה.

אתה הזכרת את החברה החרדית. החברה החרדית, ריבוי תאונות דרכים לא מאפיין אותה, דהיינו דווקא הם נמצאים באוכלוסייה שיש בה פחות תאונות דרכים, אבל כן יש בה משהו: ההיפגעות של הילדים בתוך החברה החרדית יותר גבוהה, גם באופן יחסי, מאשר בחברה הכללית. היפגעות ילדים. יש יותר נפגעים ילדים בחברה החרדית בתאונות דרכים מאשר בחברה הכללית, אף שבסך הכול, מבחינת היפגעות בתאונות דרכים, הנתון הזה בחברה החברתית הוא פחות.

היום קיבלתי מיהודי שאין לו שום תפקיד במגזר הזה, הוא גר בירושלים, והוא שולח לי גם היום סרטון מדוע בעיר מסוימת – אני לא רוצה להגיד עליה לשון הרע – אין סימונים של מעבר חציה.

אני בעצמי, לפני שבועיים – עיריית ירושלים ביצעה באזור המע"ר החרדי צביעה של מסלולים ומעברי חציה שהיו מחוקים. והיה להם ברחוב – אני נוהג בכל יום שישי להיות בגאולה, להיות באזור הזה, כדי לשמוע מאנשים. הוא אמר לי: תראה, מחוק לגמרי. זה לא חצי מחוק. אתה לא רואה בכלל שיש מעבר חציה. אני רוצה לציין שתוך שבועיים הם עשו את זה. זה משהו אחר – אתה יודע איפה לעבור, אנשים עוברים שם. שמתי לב. אין ספק שהתשתיות – – –

באופן כללי, אין ריבוי של תאונות דרכים. אולי פחות רכבים.

אספר לך עוד סוד, ויכול להיות שאתה מכיר אותו: בחברה החרדית, לרוב הצעירים החרדים אין רישיונות נהיגה. אדוני היושב-ראש, עד גיל – רוב הצעירים והצעירות החרדים, אין להם רישיון.

תלמידי הישיבה, בחורי הישיבה, חל עליהם איסור ללמוד נהיגה. זה חלק מתנאי סף לקבלה או להישארות במוסד. אני חושב שמעטים הם הצעירים שיש להם רישיון נהיגה. זה דבר שכולנו – כולנו היינו צעירים, כולנו ידענו שאנחנו היום נוהגים אחרת. זה מאפיין צעירים, זה מאפיין חוסר מודעות ועוד מאפיינים. זה קיים בכל החברה. הדבר הזה קיים בכל העולם. לכן, הדגש צריך להיות על אותם צעירים.

דברים משתנים בכנסת: מבקשה – – –

קודם כול, תודה רבה לך, חברת הכנסת שטרית. אני חושב שאת מעלה מסר טוב, את פה לנהגי המוניות, ואני חושב שבהחלט יש מה לייצג אותם. מטבע הדברים, אסביר את ההבדל בין חברות האוטובוסים וחברות התחבורה הציבורית לבין נהגי המוניות. מבחינה מבנית אין להם איתנו חוזים; יש לנו רגולציה מול נהגי המוניות, אבל אין מערכת סבסוד מסודרת. אתה נוסע עם רב-קו? אתם מקבלים סבסוד? יש התחשבנות? אין התחשבנות עם נהגי המוניות. יש רגולציה שעושים עם נהגי מוניות, מה אתה צריך ולא צריך לעשות.

קודם כול, את העלית דבר נכון. ביום שני שעבר הייתי בקריית שמונה, ועשינו את הדרך והיינו צריכים לחבור לאנשים, והיה קשה מאוד בלי ה-Waze. זה באמת גורם. נסענו, עקפנו, דרך גדולה מאוד ודרך הרבה יותר ארוכה בגלל ה-Waze. חוסר הפעלת Waze זה גם גורם, כשהתרגלנו לכך – ואני אולי קצת בדור שעוד קיים, כך שהתווכחתי עם הנהג. אמרתי לו: למה מכאן אתה נוסע? והוא אמר: אבל את זה אמרו לי, ה-Waze אמר לי, פועל או לא פועל. זה באמת גורם. את צודקת שהאי-הפעלה גורמת לנהגי המוניות הוצאות ואולי גם לאזרחים, בגלל שלא נוסעים בדרך הנכונה, בדרך הקצרה ובדרך המהירה.

אבל במובנה, מה שאמרתי לך, ההבדל הוא שלפעמים יש רצון ואין את הדרך. עם נהגי חברות התחבורה הציבורית יש לנו חוזים. החוזים מדברים על זמן, מדברים על קילומטר – התשלום הוא לפי קילומטרים, וכל מיני תבחינים שיש. כשאתה אומר שאני צריך לעשות עוד, באופן מובנה, גם לא בזמן חירום, יש לי את החשבונות. אם אני עכשיו אומר לנסוע למקום אחר – בגלל הפגנה או בגלל הסדר כזה או סגירה – אני משלם לה יותר, לחברת האוטובוסים. יש לי איתם הסדר, זה נמצא כבר כחלק מההתחשבנות.

נהגי מוניות – את מעלה נושא. אני מאוד מציע, ויכולים להיות עוד נושאים, אך עם נהגי המוניות היום אין תמיד הבנות. אין תמיד הבנות. אני יודע שיש להם גם ארגון, במיוחד בצפון, לגבי המונה, לגבי התשלום שלהם ולגבי שינוי בצורת התשלום. לפעמים זה לטובת הנוסע ולפעמים זה לרעת הנוסע. זמן או קילומטר? מה אנחנו נותנים? מה מאפיין נסיעה כזאת? מחירים קבועים לנסיעות? הדברים האלה מאוד מאוד מורכבים. אני לא יודע אם יש דרך אחת, אבל יכול להיות שצריך לעשות רוויזיה ולעשות דיון ציבורי. אני תמיד אשמח בזה.

נמצא כאן – לא נמצא כאן היושב-ראש ביטן, נמצא היושב-ראש לשעבר של ועדת הכלכלה. יכול להיות שזה המקום לנסות, מכיוון שיש היום מצד אחד כאלה שמושכים ואומרים: נהגי מוניות, כבודם במקומם מונח, אנחנו רוצים לעשות היום; היום יש חברות, סוג של Gett או נניח תחבורה ציבורית חברתית-שיתופית שיכולה לעזור ויכולה לשנות את זה. לכן, את צודקת כשאת אומרת: מה אתה זורק אותי לאוצר?

אני רק אשלים.

אני רק רוצה להגיד לך, זה לא שרק אומרים לך: לכי לאוצר. כשאין דרך ואין לי נתיב, גם אם ארצה, אני לא יכול. כדי שהיום אצטרך לשלם לנהג מונית, גם אם נרצה עכשיו וגם אם יש כסף, זה תהליך ארוך של איך פועלים, איך עושים, לפי מה אתה נותן, צפון, דרום, איפה הוא גר. זה לא דבר של מה בכך, ליצור מסלול כזה, ליצור נתיב כזה. זה באמת דבר שהוא לא פשוט.

תודה רבה לך, חברת הכנסת שטרית. אני רוצה להגיד לך שאת מעלה נושא כאוב מאוד, נושא שאני מכיר משני הצדדים; מכיר אותו מהצד שבו הייתי חבר כנסת, הייתי מטריד את שרי הבריאות ואת שרי התחבורה – אין שר בריאות שכיהן בתקופה שאני פה – אני כבר בשנה ה-17 פה – שלא הטרדתי אותו בנושא המרב"ד, מחבר הכנסת ליצמן, שר הבריאות, וניצן הורוביץ, ועובר את חבר הכנסת יולי אדלשטיין. את כל אלה, כל מי שהיה שר הבריאות, אני באמת הטרדתי בנושא המרב"ד.

זאת לא תופעה מעכשיו, והיא לא נהיית יותר טובה. הסיפורים שאת מביאה, שמונה חודשים, מה שנקרא, התפוח נפל רחוק מהעץ, כבר היה אפשר לשתול עץ. אבל אנחנו מדברים היום על קטועי רגליים – הם צריכים לעבור מסכת ייסורים של התאמות ושל החלטות.

אז אני רק אגיב על זה בקצרה: הנושא הזה הוא נושא רחב מאוד. קודם כול, רק לידיעה, המרב"ד נמצא במשרד הבריאות, הוא לא נמצא במשרד התחבורה. משרד התחבורה קונה שירותים ממשרד הבריאות, מכיוון שזה משהו רפואי. לשרה הייתה מחשבה ורצון – ויותר מרצון – להקים מרב"ד של משרד התחבורה. היו ישיבות שהשתתפתי בהן בין שר הבריאות לבין שרת התחבורה, בין ועדה ממשיכה של מנכ"לים של משרד התחבורה ומשרד הבריאות – נמצא בתהליך לא לשנות אותם אלא להתחיל במסלול אחר. התייאשנו מלשנות. תודה.