תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהכינה את ההצעה, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 3), התשפ"ד–2024.
זוהי הצעת חוק מטעם הממשלה שמטרתה להאריך את החוק שתיקן והאריך את תקנות שעת החירום. התקנות הותקנו בנובמבר האחרון, עוד בתחילת המלחמה, ועניינן הארכת מעצרם של עצורים הקשורים לאירועי 7 באוקטובר או ללחימה בעזה. בין היתר נקבע בתקש"ח – – אדוני, הרעש פה ממש מפריע לי.
– – כי תקופת המעצר של חשוד כאמור תעמוד על 45 ימים, יחד עם אפשרות להאריך את המעצר שוב ל-45 ימים בכל פעם, וזאת בשונה מהתקופות המרביות הרגילות למעצר עד הגשת כתב אישום, שעומדות על 15 או 20 ימים בכל פעם בהתאם לעבירות הנדונות. בחקיקת החוק להארכת התקש"ח החליטה הוועדה לקבוע כי גם במקרה זה נכון שהמחוקק יותיר לשופטים שיקול דעת במקרים חריגים לצוות על תקופה קצרה יותר.
עוד נקבע כי נדרש אישור מאת היועצת המשפטית לממשלה למעצר של העצורים מעבר ל-90 ימים, וזאת במקום 30 ימים במעצרים רגילים. בנוסף נקבע כי על אף ההסדר הקבוע בחוק המעצרים, עצור בשל אירועי 7 באוקטובר לא ישתחרר כאשר פעולות החקירה הספציפיות לגביו יסתיימו; רק כשיסתיימו כל הליכי חקירה של אירועי הטבח ישוחרר העצור, אלא אם כן הגיש התובע הצהרה שבכוונתו להגיש כתב אישום, ואז יוארך המעצר עד לסוף תקופת תוקפן של התקנות.
בשל הצורך הביטחוני והחקירתי הידוע לכולנו, ולנוכח העובדה כי הליכי החקירה של אותם אירועים הם מורכבים באופן יוצא דופן, הממשלה ביקשה להאריך שוב את התקש"ח כאמור עד לאמצע דצמבר, אולם הוועדה החליטה להאריך את התקש"ח עד ל-15 בנובמבר. הוועדה ביטאה את תקוותה שעד אז תהיה החלטה של הדרג המדיני לעניין המשך הליכים בתיקים הקשורים לאירוע 7 באוקטובר.
להצעה הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את ההצעה בקריאה השנייה והשלישית בנוסח הוועדה. אני רוצה לומר, מעבר לטקסט הפשוט – כמובן להודות לייעוץ המשפטי לוועדה, להנהלת הוועדה ולחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה בוועדה שתמכו בהצעת החוק.
אני רוצה לומר שהצעת החוק הזו שאנחנו מאשרים כאן היא הצעת חוק שהיא תולדה של שערורייה. היא תולדה של שערורייה שאנחנו ככנסת, מתוך אחריות לאומית, מאשרים אותה כדי שלא ישוחררו מחבלי הנוח'בה לרחוב, אבל היא תולדה של שערורייה, שכן עד עכשיו, למרות שחלפו יותר מתשעה חודשים מאז אירועי 7 באוקטובר, הממשלה – כן, הממשלה שלנו – מתעכבת בלקבוע מסלול ברור וחד כיצד להעמיד אותם לדין וכיצד לעצור אותם באופן קבוע. התוצאה של ההתמהמהות הזאת היא באמת תאונת שרשרת.
יש לנו גם את האירוע של שחרור מחבלים כתוצאה מחוסר מקום. נכון, ל"הצלחה" הזאת, אבות רבים. בית המשפט, ברגעים אלו ממש, תוך כדי שאנחנו מדברים, נתן צו על תנאי שרוצים לסגור את שדה תימן. בזמן מלחמה אומר לנו בית המשפט העליון: חבר'ה, אולי יהיה צפוף מדי לטרוריסטים שאתם עוצרים, אולי התנאים שלהם לא יהיו משהו. הזיה שאין כדוגמתה. אני לא מצליח להבין בכלל. וגם צריך לענות תוך עשרה ימים, זה דחוף. זה דחוף לבית המשפט לדעת שלמחבלים יש מקום. הזיה. אני לא מכיר אח ורע לזה מהעולם שתוך כדי לחימה, בזמן שחיילינו צריכים לעצור מחבלים לחקירות, לבירורים, לדברים, אומרים להם: חבר'ה, צפוף להם. חבר'ה, זה לא עומד בתקנות הלב"חים, תנאי כליאה. מי מתנהג ככה? איזו מדינה חפצת חיים מתנהגת כך? זאת תקלה אחת. גם מחפשים להם מקומות כליאה, גם בית המשפט והיועצת המשפטית דואגים להם לפירות, לנקניקיות, ללוח מזון א', ללוח מזון ב'. נפלנו על השכל לגמרי.
מעבר לאותה תקלה של תנאי הכליאה, הצפיפות והכול, אנחנו רואים את הסיטואציה שאנחנו דנו בה הבוקר ונדון בה מחר, נושא הייצוג על ידי עורכי דין. במדינת ישראל הנרצחים צריכים לשלם על עורכי הדין של הרוצחים. לא ברור בכלל האירוע הזה. בנוסף לכל זה, אנחנו רואים שכאשר מסבירים לנו שהאירועים האלה מורכבים, וצריך לחשוב, השלכות מדיניות, איך חוקרים – תוך כדי זה אין שום מורכבות שפרקליט המדינה איסמן יחליט שהוא כן חוקר את אירועי 7 באוקטובר, הוא כן עוצר אנשים לחקירה של אירועי 7 באוקטובר, אבל זה כשמדובר ביהודים. כשמדובר ביהודים, את זה אפשר.
אני אומר, האירועים האלה – אני מדבר ואני לא מאמין למה שאני אומר. זה נשמע לי הזיה. נשמע לי שאני באיזשהו חלום, חלום שהוא סיוט. מדינת ישראל מכניסה לחקירה ולמעצר אדם – ציטוט – ש"רצח מחבל נוח'בה ב-7 באוקטובר". קוראים לזה "גיבור". מי שירד לשטח ב-7 באוקטובר, ולא משנה אם הוא הרג מחבל נוח'בה, תפס מחבל נוח'בה, לא משנה מה הוא עשה, הוא גיבור קודם כול, וכך צריך להתייחס אליו, כי בזמן שפרקליט המדינה כנראה לא ירד לשטח, הוא ירד להגן על האחים שלו. איזו מדינה חפצת חיים עושה דבר כזה?
לכן אני מבקש. אנחנו נאריך את זה ל-15 בנובמבר. אני מאוד מאוד מקווה שזאת הארכה אחרונה, ועד 15 בנובמבר ממשלת ישראל תתעשת ותמצא איך היא מטפלת, איך היא מעמידה לדין את מי שצריך להעמיד לדין, ובעיקר – איך היא לא מעמידה לדין את מי שלא צריך להעמיד לדין. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
789 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.