קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה לומר לך, חברת הכנסת יסמין, שאנחנו, כשלפעמים שומעים הצעת חוק שיש בה היגיון, ודאי – הרב מישרקי, אתה מפריע לי – ודאי הצעת חוק טובה, הגיונית, אלא מה? יש סדר איך מגישים הצעת חוק פרטית, איך זה – יש סדר בעולם.
כשהייתי גם בקואליציה כחבר כנסת, וגם ודאי באופוזיציה, הסדר הזה – לא אהבתי אותו. למה? אני נציג ציבור – רון, אתה מפריע לי, ולא בפעם הראשונה. אני נציג ציבור, אני באתי, פגשו אותי אנשים, הביאו בעיה – אני כמחוקק רוצה לקדם את זה. אני לא ממשלה.
אבל מה נעשה שיש סדר איך מתנהלים הדברים. יש כלי. רגע, שנייה, קארין, אני מדבר. יש איזשהו נוהל כזה, שאם הממשלה רואה בהצעת החוק הצעה טובה, הגיונית, גם לא עולה כסף, בסך הכול הצעה טובה, מבקשים מהמציע למשוך את זה, כי לא רוצים להפיל את זה. ואז הנוהל הוא שהמציע אומר: רגע, כמה זמן? ועוד מעט יש פגרה. זה הנוהל. מה שתעני לי – את שומרת על הנוהל. אני לא יודע בשבועיים הקרובים להביא שולחן עגול בעניין הזה.
עכשיו, יש הרבה מאוד שרים בממשלה שמגישים הצעת חוק כלפיהם, ויש להם עניין להפיל את זה. אבל מה? פה יש שר חברתי מאוד, שמבין את המשמעויות של זה, הרב בן צור, שהוא מסכים שאם את תמשכי את זה לתקופה – נכון, אני לא יודע להביא את זה עוד לפני סוף המושב. לא יודע. עכשיו, זכותך להגיד: לא, אני רוצה עכשיו. לא יהיה. למה? כי עבודת הממשלה עובדת. עכשיו, זכותך לומר: אני רוצה להציע. אני מציע לך, כמו שקיבלתי בעבר הצעות – חלק מסמסו אותי, חלק העברתי בקריאה שלישית.
עכשיו בידיים שלך להחליט מה את רוצה: האם עד תחילת המושב הבא יתכנסו – כי לצערי אנחנו גומרים את הפגרה, ואז יש נוהל כזה שחבר האופוזיציה אומר: עד אז נופלת הממשלה.
– – – אבל ההצעה היא של חברת הכנסת, היא מחליטה.
יפה. אז אנחנו לא מצביעים על החוק הזה.
תראה איזה יופי, תראה איזו אחווה, איזה יופי.
הלוואי? אז אנחנו מורידים את זה בהסכמת חברת הכנסת פרידמן.
377 מילים של מיכאל מלכיאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.