קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם על חקיקה סופר-חשובה. למעשה, זאת חקיקה ששר הבריאות ממש תמך בה, ולצערי, אנחנו לא מצליחים להעביר אותה, אבל אני בכל זאת רוצה להציג אותה ולספר.
החקיקה באה לתקן שני דברים: האחד – להכניס נציג של משרד הבריאות לוועדה לפיקוח על המחירים. הוועדה לפיקוח על המחירים מחליטה איזה מוצרים, יהיה עליהם פיקוח. היום אחד המוצרים למשל הוא שמנת מתוקה 38%; היא לא בריאה, אין צורך לפקח עליה. ברגע שאין נציג של משרד הבריאות בוועדה הזאת, אין שום סיבה שיכניסו אליה מוצרים בריאים. החלק השני של ההצעה מבקש להכניס לפיקוח גם קצת מוצרים בריאים. הרי מי משלם את המחיר? העניים. הם מתים קודם. מזון בריא הוא יותר יקר, ולכן – אנחנו רואים את זה בכל מקום, יש לנו את הדוחות, יש לנו את המידע – עניים נאלצים לקנות מזון הרבה פחות בריא.
המשמעות היא מיליארדים למערכת הבריאות, בגלל שאנחנו סובלים מסכרת ומבעיות בריאות והשמנת יתר ומחלות לב. יש לזה משמעות למערכת הבריאות. אז מצד אחד אנחנו מאבדים מיליארדים בגלל שאנחנו לא יודעים להכניס מזונות בריאים לפיקוח; מצד שני אנחנו מאבדים מיליארדים כי אנחנו לא יודעים להציל מזון, ואפשר להציל מזון בריא, אז גם את זה אנחנו לא עושים.
לצערי, האוצר לא מתעניין, זה לא מעניין אותו. האוצר מסרב לקבל את זה שצריך להכניס מזונות בריאים לסל המפוקח. מצידו, שימותו העניים, כנראה. מכיוון שלא הכריזו כמעט – למעט תה ויסוצקי, אז, בזמנו – לא הכריזו על מונופולים כל כך הרבה זמן, למעשה האוצר הוא שאפשר את המערכת הזאת שהיום גורמת לעליית המחירים; הוא אפשר שנים רכישות, מיזוגים של יבואנים ושל יצרנים מקומיים, והוא הביא אותנו למערכת שאיתה אנחנו מנסים להתמודד.
אז לכן אתם לא מוכנים ליצור פיקוח על מוצרי מזון בריאים; אתם לא מוכנים להילחם ביוקר המחיה – לא אתם, לא שר הכלכלה. מי שנותרו להתמודד עם זה הם האזרחים. לצערי הרב, אין תשובות. אני אפילו לא יודעת מי השר המשיב. מי השר המשיב שצריך להתמודד עם הסוגיה הזאת?
אתה? מלכיאלי, שיהיה לך בהצלחה, כי שר הבריאות תמך בהצעה הזאת. אין לי מושג איך אתה יכול לנמק.
אבל מכיוון שנשארו לי עוד כמה דקות, אז אני רוצה לדבר על עוד נושא – על ניסים ונפלאות. שרה בממשלה הזאת, אורית, מרגישה שאנחנו חיים בתקופה של נס. וזה הזכיר לי סרט, סרט שהוא יצירת מופת. קוראים לסרט הזה "החיים הם נס". זה סרט ישן של אמיר קוסטוריצה, אם מישהו מכיר. הוא מספר על המלחמה בבוסניה. אני לא אלאה אתכם בפרטים, אני רק אגיד לכם שכמובן הבעל גויס והבן נחטף, קורים להם שפע של אסונות, שפע של דרמות, אבל בסוף הסרט, ברגע האחרון, הוא ניצל ממעשה התאבדות, וזה היה הנס שלו.
אז לכן הבנתי שניסים הם דבר מאוד סובייקטיבי, מסתבר, וכל אחד רואה ניסים בדרך אחרת. כי בעיניי, זה שהממשלה עדיין מתפקדת אחרי אסון 7 באוקטובר, אחרי כל מה שקרה בו, זה נס. זה שיש לנו שר שאחראי למשטרה, רק שאותו שר עם 53 כתבי אישום, גם זה נס. אם הייתם אומרים לפני עשר שנים שלשר שאחראי למשטרה יהיו כתבי אישום – כנראה שזה נס.
יש עוד כמה ניסים בממשלה הזאת. מונופולים ניצלו את המלחמה ואת המצוקה של הציבור הישראלי והעלו מחירים. אף אחד לא עצר אותם. בשביל המונופולים – נס או לא נס? נס. ממשלת ארצות הברית עוד לא ניתקה איתנו את היחסים למרות ההתנהגות המחפירה של כמה מחברי הממשלה. נס או לא נס?
צה"ל עדיין מצליח להחזיק מעמד בכל החזיתות, למרות העייפות של המילואימניקים, למרות עייפות החומר. הוא מחזיק בגבורה בכל החזיתות. זה נס. אבל למי קרה הנס הכי גדול בשבוע שעבר? אני אגיד לך, מלכיאלי: למנהל בית החולים שיפא. איזה נס קרה לו – עצרו אותו, ישב בכלא, ופתאום הוא משתחרר.
נס בחסות הממשלה. אבל יש גם כמה שלא קרו להם ניסים.
ברור, בחסות הממשלה, חד-משמעית.
אבל אני אגיד לך כמה ניסים לא קרו בחסות הממשלה: מספר הנרצחים לא הייתה נס; לנרצחים לא קרה נס; גם לחטופים לא קרו ניסים; גם לנופלים לא קרו ניסים; למילואימניקים ולמשפחות שלהם, שבקושי שורדים, לא קורים ניסים; למפונים בצפון ובדרום, שלא יודעים מתי ישובו הביתה ואם יש להם בכלל בית לחזור אליו – גם להם לא קורים ניסים; לתלמידים שלא יודעים מתי ישובו הביתה; לאזרחי ישראל, שסל הקניות שלהם התייקר, אבל את מי הם מעניינים.
696 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.