קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
שלום וברכה. תודה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כנסת נכבדה, קודם כול, אני חייב להודות לחבר הכנסת אזולאי, שיזם, וכרגיל הוא דואג – חברתי ברמ"ח איבריו ובשס"ה גידיו. שירבו כמותך בישראל. תודה.
חברי הכנסת, מדברים הרבה על הנושא של הבנקים, על המצב של הבנקים, וקורה דבר מאוד מעניין: אין תחרות בבנקים. אם כבודו רוצה לפתוח בנק, לא פשוט לפתוח בנק בישראל. אין תחרות, ולמה? כי רוצים לחזק את הבנקים. מרוב שרוצים לחזק את הבנקים, שכחו בכלל את האזרחים. המספרים הרי מדהימים. אנחנו מדברים על רווחים של 18 מיליארד שקל רווח, מדברים על ההכנסות של 44 מיליארד שקל מריבית. ואתם יודעים משהו מעניין? תשמעו את המספר הזה: אם יש למישהו כסף בבנק בעובר ושב, הוא לא מקבל ריבית על זה, הריבית היא אפס. אתם יודעים כמה כסף כזה יש בבנקים במצב כזה, שאנשים צריכים נזיל? 342 מיליארד שקל שהבנקים לא נותנים עליהם – אפס, כלום, כלום לא נותנים, שום ריבית. לוקחים על זה עמלות. על הכסף הזה ועל הפעילות בבנק הזה לוקחים עמלות. עמלות – כן.
זאת אומרת, מצד אחד הם לא משלמים ריבית על הכסף, אבל על המינוס הם לוקחים ריבית, וריבית רצחנית. אנחנו נותנים לזה הכשר, נותנים אישור לבנקים לעשות כזה דבר, ועוד כדי לחזק את הבנקים. מה הכוונה לחזק? אנשים מעטים, לתת להם כאלה רווחים של מיליארדי שקלים שבאים מכסף של אנשים שמתקשים לגמור את החודש? לא ייתכן כזה דבר. אנחנו חייבים להפסיק את זה.
אני רוצה להצטרף למה שאתה אמרת, חבר הכנסת אזולאי – להביא את זה לוועדת כספים, ואחת מהשתיים: או לפתוח תחרות אמיתית לבנקים או להגביל אותם ביכולת הזאת לקחת סכומים מעל ומעבר למה שהם צריכים לקבל וממה שהם אמורים לקבל, גם בעמלות וגם בריביות. תודה רבה.
271 מילים של משה רוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.