קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תחילה אני חייבת לומר משפט. משפט. באמת, אני חייבת לומר שזה ביזיון שכל פעם צריך לדחות את החוק הזה. מה אנחנו מבקשים? מבקשים שתגנו על המילואימניקים, שמחרפים נפשם, נמצאים כבר שמונה חודשים בעזה וביתר הגזרות, פשוט לומר להם שכשהם יחזרו הביתה הם לא יפוטרו. תמצאו את הפתרונות. תתחילו למשול, הרי אתם רוצים למשול.
תתחילו למשול. באמת, מה המסר שהממשלה הזאת מעבירה למילואימניקים ולמילואימניקיות?
אני רוצה לגשת להצעת החוק הזאת. תחילה, הצעת חוק הסיוע המשפטי, בכל מה שקשור בחוק איסור הפליה במוצרים ושירותים ציבוריים, נועדה בעיקר להחזיר את הכבוד למדינה, נועדה בעיקר להפוך אותנו לחברה הרבה יותר מתוקנת. ותשאלו אותי מדוע – אני אומר לכם שבכל מה שקשור לתיקים של אפליה וגזענות, לצערי הפיצויים עדיין פיצויים נמוכים. אנחנו מדברים על 50,000 שקל ללא הוכחת נזק.
עכשיו, קחו מי שנפגע מגזענות, שהיא לצערי תופעה בזויה וקשה, שהיא לא נעלמה מהעולם, והיא פוגשת לא מעט אנשים, כולל סקר שנעשה במגזר הציבורי, ש-40% מקבוצות המיעוט חוו ביום-יום אפליה וגזענות. אני באה ואומרת, גזענות היא לא עסק של אדם פרטי. אנשים לא יכולים להתמודד עם גזענות לבד, אם המדינה רואה שהתופעה הזאת, יש לה ממדים מאוד מאוד גדולים. הקמנו את החטיבה למאבק באפליה וגזענות במשרד המשפטים, היה דוח פלמור, והרבה מאוד צעדים נעשו, ועדיין התופעה הזאת קיימת, בועטת, ובצער, גם פוגעת ופוצעת את נפשם של אזרחים ואזרחיות רבים.
אז המדינה צריכה לבוא ולומר מפורשות: אנחנו ניכנס לנעלי אדם, אזרח שנפגע מגזענות גם במגזר הציבורי או בכל שירות אחר שמגיע לכל אדם או אישה. ולכן החוק הזה – שאגב, הוא בא לחדש את הוראת השעה שכבר הייתה קיימת, הוראת שעה שאני אספר לכם איך היא נולדה. בשנת 2016, כמדומני, ילדה יוצאת אתיופיה עלתה לאוטובוס של ההסעה של בית הספר, והנהג קרא לה קופה ועוד מיני דברים, ליד החברות שלה, ילדה קטנה בכיתה ג'. המשפחה פנתה אליי. אותה משפחה לא דוברת עברית, משפחה של עולים שידה אינה משגת, והם לא יכלו להרשות לעצמם לקחת עורך דין ב-50,000, 60,000 שקל, ללכת לבית משפט, שזה גם ככה, עם כל תעצומות הנפש שצריך לדבר הזה, גם ילדה בכיתה ג', כשבסוף, בתי המשפט בממוצע נותנים 20,000 שקלים. אז מה עשו? מה תיקנו חכמים, אם בסופו של דבר הממוצע הוא 20,000 שקלים ושילמת לעורך דין 50,000 שקל? שלא לדבר על זה שרוב האוכלוסיות שנפגעות, ידן אינה משגת.
לכן ניגשתי לסיוע המשפטי בזמנו והם הרימו את הכפפה. והם אמרו: תיקים כאלה הם תיקים עקרוניים. מדינת ישראל צריכה באופן עקרוני להיכנס לנעלי – לא להיכנס לנעליים, אבל לעמוד לצד אותם נפגעים ולנהל את התיקים האלה בבתי המשפט כמסר מאוד ברור, גם לשופטים ולכולם ולחברה, שאנחנו לא נאפשר פגיעה באנשים רק בשל צבע עורם או בשל כל דבר אחר שמתייג אותם, כי לכל אדם יש את הזכות ולכל אישה יש את הזכות לשוויון.
ההוראה הזאת פקעה לפני שנה בערך, ואני רוצה לדון לכף זכות ולא לכף חובה. כנראה שעם המלחמה ועוד עיסוקים כאלה ואחרים ההוראה הזאת נפלה בין הכיסאות. אבל מה קרה? הרבה מאוד אנשים מוותרים על הזכות שלהם להרגיש שווים במדינת ישראל או לבקש סעד ממי שפגע. ועל כן הגשתי את הצעת החוק הזאת, שקיבלה את התמיכה בממשלה, וכמובן בהתניה שמחכים באמת להצעת החוק הממשלתית.
אני מבקשת מחברי הבית הזה וחברות הבית הזה להצביע בעד החוק הזה, ובהמשך אנחנו נביא גם חוק להכפלת הפיצויים בגין אפליה מ-50,000 ללא הוכחת נזק ל-100,000 ללא הוכחת נזק. כי מי שלא חווה גזענות מימיו לא מבין בכלל באיזו התמודדות מדובר, אינו מבין באיזו התמודדות מדובר. אז לכל הפחות, אני אומרת, לדעת לעמוד לצד אנשים שלא מעט פעמים נותנים להם להרגיש לא שווים, למרות שהם שווים לכל דבר ועניין. תודה רבה.
576 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.