קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אם לא שוויון אזרחי למי שאינו יהודי, אז אולי תמיכה וסולידריות והיגיון פטריוטי למי שמשרתים בקודש את האומה במשך תקופה ארוכה. הצעת החוק שאנחנו מביאים, יחד עם חברי הכנסת משה סולומון ומשה טור פז, מדברת על כך שאנחנו מבקשים להרחיב את ההגנה על חיילים שמשתחררים, על מילואימניקים שמשתחררים, מהמצב החקיקתי הנוהג היום, שהוא 30 ועוד 30 ימים, ל-90 ימים, אבל יותר חשוב – מקבע את העיקרון הזה בחוק קבוע, משום שמצב החירום שמחייב את החוק הזה – קרי, לפחות 60 ימי מילואים – כנראה שיימשך בעתיד.
מלחמת חרבות ברזל הביאה לגיוס נרחב וממושך בצו 8 של משרתי מילואים – כך כתבנו בפברואר השנה – ולהיעדרותם ממקום העבודה. מעסיקים שנדרשו למצוא פתרונות חלופיים לתקופת ההיעדרות מצאו במקרים מסוימים כוח אדם זול יותר, או יצרו שינויים ארגוניים שהפכו כדאיים כלכלית יותר עבורם ללא העובדים שנקראו בצו 8 לשירות מילואים. לעניין זה מתווספת התחזית – כך זה היה בפברואר, שימו לב – שמשרתי המילואים צפויים להיקרא בעתיד הקרוב לתקופות שירות נוספות, שיקטעו שוב את הרציפות התפקודית של העסק. יוצא אפוא שבשיקולי עלות מול תועלת עבור מעסיקים מסוימים, תקופה של 30 ימים לא מהווה הרתעה דייה עבור המעסיק, והעובד המשרת במילואים מפוטר מייד עם תום תקופת ההגנה.
מדובר בתופעה מדאיגה שהולכת וגוברת ומחלישה את משרתי המילואים ופוגעת בשוויון כלפיהם בשוק התעסוקה. נוסף על כך, משרתי המילואים ששבים לעבודה, לעיתים לאחר שירות מורכב ומתיש, נדרשים להסתגל חזרה ולהשלים את הפערים – דבר שמעמיד אותם בעמדת נחיתות. הצעת החוק הזו מבקשת להרחיב את ההגנה על עובדים המשרתים במילואים ולקבוע כי תקופת ההגנה תוארך ל-90 ימים לאחר תום שירות המילואים. הארכה זו תסייע לשמור על יציבות עבורם, ותאפשר להם לצאת לשירות מילואים נוסף בידיעה שיש להם טווח ודאות שמקום העבודה לא ייפגע ואורך נשימה עבורם בשובם.
יש לציין, עם זאת, שמרבית המעסיקים נוהגים בהוגנות כלפי עובדיהם המשרתים במילואים ומוקירים את פועלם, וכן גם מעסיקים מתמודדים עם קשיים בהיעדרות עובדיהם, וביתר שאת בתקופת המלחמה. אולם בהתבוננות רחבה על האיזונים הנדרשים, יש צורך להבטיח עוגנים שישמרו על חוסנם הכלכלי של המשרתים. למדינה ולחברה יש אחריות מוסרית ולאומית למזער את הפגיעה במשרתי המילואים, שעוזבים בית, משפחה, עבודה, ומשלמים מחירים אישיים לטובת ההגנה על ביטחוננו, ולאפשר להם את התנאים לשוב למשק ולחייהם על הצד הטוב ביותר.
שבועות בודדים אחרי שאנחנו הגשנו את הצעת החוק הוציא שר העבודה צו שמאריך את ההגנה מ-30 ל-60 יום עד לסוף 2024. הצעת החוק הזו, חברות וחברי הכנסת, מקבעת את ההיגיון הזה של הצו לכל מצב חירום עתידי ומגדילה את ההגנה.
הצעת החוק שהוגשה לוועדת השרים – ואני מבקש שתשימו לב לנתון הבא: הצעת החוק הזו היא על דעת שר העבודה, שהתייעצנו איתו. משרד הביטחון לא התנגד, הוא ביקש שבועיים הארכה. שבועיים הארכה, זה אומר שהוא ביקש זמן קצר, קצוב, להתייעצות ולתיאום עם צה"ל. לעומת זאת, משרד האוצר, אדוני היושב-ראש, התנגד לחוק, ובעקבות זאת נדחה החוק בשלושה חודשים. זה מוסר מסר של התנגדות. חברי הכנסת, עליכם להחליט אם הנושא הוא חופש ההחלטה של המעסיקים או חובתנו לתת רשת ביטחון רחבה למילואימניקים.
האוצר חושב שעדיף לוותר על מרכיב חשוב בתחושת הסולידריות הלאומית – לוותר על הביטחון התעסוקתי של המשרתים בקודש. האוצר מעדיף את עיקרון האי-התערבות בשוק העבודה בשעה שקומץ המשרתים בקודש נחלצים לטובת המעסיקים, חברי הכנסת וכל עם ישראל. האוצר מציע להמשיך עם צווים מתחדשים על פי המצב. ואני שואל: באיזה עולם משרת מילואים למעלה מ-60 יום לא צריך להיות זכאי להגנה המינימלית? באיזו מדינה חפצת חיים עקרון החוסן הלאומי לא גובר בשעת חירום על עקרון ההתערבות בשוק העבודה?
ואשתו, זה נכון. הדבר הזה גם הוא נכון – בן זוג או בת זוג של משרת המילואים.
החוק אינו כרוך בתקציב אלא בהיגיון צרוף ובלב חם. אני מבקש, חברות וחברי הכנסת, לקבל את המשרתים באהבה, באחריות, לתת להם את רשת הביטחון ולקבל את הצעת החוק הזאת בקריאה הטרומית, להעביר אותה להמשך תיאום, כפי שראוי, לקראת קריאה ראשונה. תודה רבה.
616 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.