הסדרת כפל הנחות בארנונה לאנשי מילואים

תודה רבה, אדוני חבר הכנסת משה טור פז. לפני שאשיב – אני כמובן אומר את זה בהלצה, אבל אני מקווה שבדקת עם הלשכה המשפטית שאין לך ניגוד עניינים בשאילתה כמשרת מילואים פעיל. אבל ברכותיי, באמת, יחד עם כל עיסוקיך הרבים לשרת את המדינה במילואים כקצין – ירבו כמותך בישראל.

ברשותכם, אני ארצה לנצל את הבמה הזו להעלות את זכרו של יעקב גנות, שנפטר היום. הוא היה המנכ"ל הראשון של רשות האוכלוסין וההגירה ואיש משטרה. יעקב עלה לישראל בשנת 1963, התגייס למשמר הגבול ב-1964, והתקדם במעלה שרשרת הפיקוד עד שהיה לסגן מפקד מג"ב ירושלים. ב-1980 עבר לשרת במשטרה, ומילא שם שורה של תפקידי פיקוד במחוז הצפוני: סגן מפקד מרחב העמקים, מפקד מרחב הגליל ומרחב המחוז. באוקטובר 1997 מונה למפקד הראשון של אגף התנועה במשטרה ועמד בראשו עד ינואר 2001. בין 2001 ל-2002 כיהן כמפקד משמר הגבול. לאחר מכן היה ראש מינהלת ההגירה הראשון, ושירת כנציב שירות בתי הסוהר ב-2003–2007. בשנת 1972 איבד את אחת מעיניו בגבול לבנון כאשר ניסה לחלץ מפקד פלוגה מיחידת אגוז ואת הנהג שלו; על פעולה זו הוא קיבל צל"ש. על פעולת חילוץ נוספת, שבה נכנס גנות לשדה מוקשים כדי לחלץ אזרח דרוזי שרגליו נקטעו בשדה, קיבל עת עיטור המופת. יהי זכרו ברוך.

במענה על שאלתך, חבר הכנסת טור פז, אני רוצה באמת להודות לך על פעולותיך הרבות למען אנשי המילואים ועל היות הנושא קרוב לליבך. ישנה חשיבות עצומה במשטר דמוקרטי פרלמנטרי ברשות מחוקקת חזקה, מבקרת, מפקחת, וכל חבר כנסת שפועל, אני מברך אותו. אני תמיד אני שמח להיות כאן ולהשיב על שאילתות. אני מגיע גם לא מעט לדיוני ועדות בכנסת. לא מזמן הייתי בוועדת הפנים, גם בוועדת הכספים, והקשר הזה בין הכנסת לממשלה, יחסי מבקר–מבוקר, הוא קשר חשוב, מהותי ומשמעותי.

אשר לשאילתה, היא מעלה נושא בעל חשיבות שהוא רחב יותר מנושא ההנחה על שירות המילואים. ראשית, כדי לעשות סדר, אציין שקיימים שני סוגי הנחות בארנונה על שירות מילואים: הנחה אחת היא לבעלי תעודת משרת מילואים פעיל, והיא על סך 5% מתשלום הארנונה שהם משלמים על דירתם; הנחה מסוג שני היא הנחה למפקדים במילואים, שמגיעה ל-25% מסכום הארנונה עד 100 מטרים משטח הנכס. שתי ההנחות הן הנחות שברשות, כלומר, רשויות מקומיות רשאיות להחליט שהן נותנות את ההנחה ורשאיות להחליט שלא לתת.

התבטאתי כבר בעבר, גם בוועדת הכנסת, שהפער הזה בין מפקדים במילואים למשרתי מילואים שנקראים חפ"שים, חיילים פשוטים, הוא פער קשה להסבר. ייתכן שהרציונל במקור היה לעודד יציאה לפיקוד בקרב משרתי המילואים על כל הכרוך בכך, ושירות מילואים ארוך ומשמעותי. ניתן להגן על פער מסוים, אבל כאן מדובר בפער גדול מדי, שלי אישית קשה להגן עליו. לצד זאת, מובן שהרצון הוא לא לפגוע בזכויות המפקדים במילואים, אלא לשפר את מצבם של כלל משרתי המילואים, כלומר להגדיל את גובה ההנחה המגיעה להם.

כאן אבקש לתת הסבר בקצרה על האופן שבו פועלות ההנחות בארנונה. כמעט מדי שבוע עולות הצעות חוק פרטיות בוועדת השרים לחקיקה שמשמעותן הגדלת ההנחות בארנונה, הרחבת ציבור הזכאים, ולכן חשוב שהדבר יישמע: כל הנחה בארנונה משמעותה פגיעה כלכלית ברשויות המקומיות על כל הכרוך בכך. הקטנת ההכנסה מחייבת הצטמצמות ופגיעה בשירות הניתן לאזרח, הקטנת מצבת העובדים, ובמקרים חמורים יותר פגיעה ביציבות הכלכלית של הרשויות המקומיות וגם פגיעה בעצמאותן, כי בסופו של דבר הכנסות עצמיות משמעותן פחות תלות בשלטון המרכזי. אלו תוצאות בלתי נסבלות.

לכן, עמדת המדינה ועמדת משרד הפנים הייתה ועדיין שלא ניתן לקבוע הנחה בארנונה לאף מטרה, חשובה ככל שתהיה, ללא קביעת שיפוי בצידה לרשויות המקומיות. אם המדינה, השלטון המרכזי, אומרת לרשויות שעליהן לתת הנחה, על המדינה גם לשפות את הרשויות על הפגיעה בהכנסות כתוצאה מאותה ההנחה. לכן, כל החלטה להגדיל את שיעור ההנחה בארנונה או להגדיל את ציבור הזכאים להנחה היא החלטה שמחייבת שיתוף פעולה של משרד האוצר, שיפוי מצידו או מצד גורם ממשלתי אחר, אם ישנו, למשל משרד הביטחון בכל הנוגע לאנשי מילואים, נכי צה"ל, משפחות שכולות וכדומה.

אציין עוד שמשרד האוצר ומשרד הביטחון העדיפו הגדלת מענקי המילואים באופן ישיר בזמן המלחמה הזו, וזו עמדה לגיטימית. בסוף, ההטבה בארנונה יוצרת גם אנומליה נוספת, שכן היא מיטיבה עם בעלי נכסים גדולים יותר מאשר עם המחזיק בנכס קטן, לעומת מענק ישיר, שניתן באופן שווה לכלל החיילים.

ההטבה של 25% היא שהוגבלה עד 100 מטרים ראשונים, לעומת ההטבה של 5%, שהיא ללא שום שייכות לגודל הנכס, וכמובן שהיא מיטיבה יותר עם בעל נכס גדול.

עד כאן בכל הנוגע להגדלת הנחות בארנונה. בנוסף, אני מפנה את חבר הכנסת טור פז לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג–1993, אשר קובעות בתקנה 17(א): "קיימת זכאות להנחות שונות על פי תקנות אלה; תינתן לזכאי הנחה, הנחה אחת בלבד, הגבוהה מביניהן, ולא תינתן כל הנחה למחזיק נוסף בנכס שלגביו ניתנה ההנחה". כלומר, לגבי כל כפל הנחות בארנונה – והדבר נכון גם למי שאינם משרתי מילואים אבל זכאים להנחות מטעמים שונים, משני טעמים שונים, למשל, גמלאי ונכה – ההנחה שתינתן היא הגבוהה מבין השתיים, ואלו לא יצטברו. לא יהיה כפל מבצעים.

אני בהחלט חושב שנכון לבחון כיצד ניתן לתקן סעיף זה ולהחריג ממנו את משרתי המילואים. יש בזה היגיון, אני מסכים איתך. הדרך לעשות את זה היא לפנות לאגף התקציבים במשרד האוצר ולמשרד הביטחון, שגם הוא יכול להמציא את השיפוי לרשויות, ולשאול מדוע שלא יימצא שיפוי מתאים כדי לאפשר זאת. זה למעשה עיקר התשובה.

בכל זאת אני רוצה לומר משהו נוסף, לכאורה גם בהגנת משרד הביטחון ומשרד האוצר – מה שלא בתחום אחריותי כשר הפנים, אבל זה חשוב להבנת התמונה. הממשלה קיבלה כמה החלטות שנוגעות לסיוע ותגמולים לחיילי מילואים בתקופת המלחמה: ההחלטה 1226 מ-7 בינואר, החלטה 1023 מ-3 בנובמבר והחלטות נוספות בפורומים שונים. לפני ההחלטות הללו פנינו למשרד הביטחון, שהוביל את ההחלטות, וביקשנו במקביל להגדיל את ההנחות בארנונה לחיילי המילואים. המענה שקיבלנו הוא שבמסגרת סדרי העדיפויות לתגמול למילואימניקים נושא הנחות בארנונה לא עומד בראש סדר העדיפויות. הוחלט לתת מענקים ישירים לחיילי המילואים, פיצוי בגין נזקים כלכליים שנגרמו להם, העלאת התגמול המינימלי המשולם בעבור יום מילואים, עידוד עסקים קטנים של חיילי מילואים ועוד. המשרדים המובילים, בעיקר משרד הביטחון, החליטו שנושא ארנונה אינו בראש סדר העדיפויות.

עמדתי שונה ובוטאה גם אז וגם כאן, כאמור, וגם בשעתו, בזמן אמת. אני כן יכול להבין את אלה שחולקים עליי וסבורים שנדרשים להתכנס לסדרי עדיפויות, וייתכן שסדרי העדיפויות הללו לא יהיו מקובלים על כולם. אבל משרד הביטחון, שהוביל את ההחלטות, צריך לקבל החלטה אם לשים את הכסף לטובת שיפוי במקום פלוני או אלמוני. הנושא של הארנונה לא זכה לעדיפות מכיוון שהעדיפו באמת הטבה ישירה לכיסם של חיילי המילואים.

לסיכום, אני בהחלט חשבתי ועדיין חושב שנכון גם להגדיל את ההנחות בארנונה לחיילי המילואים וגם לפעול ולחתור לשוויון בינם לבין מפקדי המילואים, על דרך של העלאת שיעור ההנחה לחיילים, ולא על דרך של פגיעה בשיעור ההנחה למפקדים, וגם לאפשר כפל הנחות במקרה של חיילי מילואים. אבל כל אחד מהפתרונות הללו הוא פתרון שמחייב שיפוי מצד האוצר או הביטחון, שאמונים על הנושא. אני מקווה שהעלאת הנושא למודעות – ואני מודה לך על כך – תאפשר ותזמין את מקבלי ההחלטות במשרד האוצר והביטחון לשקול מחדש את עמדתם בנושא למען חיילינו, שנותנים את הכול – את מרצם, את זמנם, לעתים את גופם ואת חייהם – למען אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה.

ובכן אני מבקש לענות ראשון ראשון. במענה על שאלתו של חבר כנסת טור פז בסוגיית החקיקה, כפי שאמרתי, אעמוד על זה ואתעקש בנושא הזה. גם בפגישה שהייתה לי השבוע עם מבקר המדינה, ששאל אותי על סוגיית ההנחות בארנונה לבעלי עסקים בצפון – לכאורה, לא קשור לחיילי המילואים – שהפיצוי שלהם בושש לבוא, עמדתי כחומה בצורה ואמרתי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: מבחינתי אסור לי, ואני אחטא ואמעל בתפקידי, אם אאפשר – –

– – פגיעה ביציבותן של רשויות מקומיות.

אני מבין בהחלט את הצורך לדחוף לכיוון אחר, וזה חשוב, כמו שאמרתי, שהקול הזה יישמע, אבל הוא חייב להיעשות באמצעות שיפוי אוצרי, או לחלופין משרד הביטחון, כדי שנוכל לקדם את זה. היה ויהיה, כמובן שאנחנו נברך על זה, נעודד את זה ונקדם את זה. אני, בתפקידי כראש המטה של שר הפנים דאז אריה דרעי, הייתי שותף לאותה החלטת ממשלה למתן 5% הנחה לחיילי המילואים. הבטחנו את יציבותן הכלכלית של הרשויות מצד אחד, ואת ההטבה הזו לחיילי המילואים, וזה מבורך וראוי וטוב.

בנוגע לשאלתו של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה לגבי חורה, פרסמתי תזכיר חוק – כרגע הוא מונח להערות הציבור – שמבקש באופן גורף לבטל את כל פקודת המועצות המקומיות. אני סבור שהרובד הזה של מועצה מקומית ועירייה מקשה מאוד, ביורוקרטיה מיותרת. הוא מייצר צורך בהתמחות ספציפית של עורכי דין במועצות המקומיות, מייצר עודף רגולציה, לא מייצר אחידות. ובאמת, כדי לייצר שפה אחת ברורה ופשוטה ולרדד את הרובד הזה של הביורוקרטיה, הצעת החוק מבקשת לבטל לגמרי את המועצות המקומיות. יהיו מועצות אזוריות, ולחלופין – עיריות. זה להפוך בעצם את כל המועצות המקומיות לעיריות.

אני חושב שזה מהלך נכון, זה מהלך מתבקש. אני יודע שיש עליו ביקורת. אנחנו כמובן נשמע גם את המתנגדים, נלבן את זה, אבל אני חושב שזה המסלול הנכון שצריכים להוביל אליו גם בתפיסה שמבקשת לראות את השלטון המקומי באופן כזה שאין לו יותר מדי סרבולים. יש לך ועדת שירות למועצות מקומיות וועדת שירות לעיריות – כל כך הרבה רגולציה עודפת וכפולה, שמחייבת בסוף תלות של השלטון המקומי, דווקא של רשויות חלשות וקטנות, להיתלות דווקא ביועצים משפטיים חיצוניים שיש להם מומחיות דווקא במועצות מקומיות.

כאשר אנחנו נייצר אחידות ונהפוך את כולן לעיריות, ולא משנה מה גודל הרשות, התהליך הזה יוכל להקל על הרשויות הקטנות הללו, לאפשר להן לקבל כלים לתפעול נכון. אני מודע לכך שזה עלול לגרור הוצאות נוספות, גם על זה אנחנו ניתן את הדעת, אבל המטרה בסופו של דבר היא להוביל לכיוון התכלית הזו. אני חושב שכדאי להתמקד בתהליך הזה מאשר עכשיו – אם רוצים לטפל בתופעה מורכבת, עדיף לקחת אנטיביוטיקה ולהירפא מאשר לקחת אקמול ורק לשכך כאבים. מכיוון שאין שאלה נוספת על שאלה נוספת, אשמח לשבת איתכם בפרסה לכוס קפה. תודה רבה.