קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כינסנו אתמול בשדולת החקלאות – חבריי רם בן ברק, מטי צרפתי הרכבי וחברים אחרים, קרויזר – את החקלאים מהצפון ומהדרום. אני מבקש, חברי הכנסת, אני מבקש את תשומת ליבכם.
כמובן שתקצר היריעה מלתאר את המפגש המרגש, אבל דברים אחדים אני מוכרח לציין בפניכם. אבידע בכר, מנהל החקלאות – זה נשמע, איך נגיד, מושג גבוה – הוא חקלאי מקיבוץ בארי, מגדיר את עצמו כחקלאי, שותה קפה שחור בלי סוכר. הבחור נלחם בממ"ד על ידית הממ"ד. אשתו והבן נרצחו ועוד קרובי משפחה נוספים. הוא קרוב משפחה של האלוף בכר מבארי. הוא נפצע קשה, רגל אחת ממתכת ומפלסטיק. הוא מגיע לשדה קצת כאקט שיקומי ובעיקר לא לשיקום עצמי אלא לשיקום שהוא מגדיר אותו כניצחון האמיתי. היעד הוא שהנגב, שאדמות ארצנו תהיינה ירוקות.
עכשיו, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, זאת עליכם לדעת, כאשר – אני רואה את חברי גפני שנמצא כאן – – –
הרב גפני הוביל, גם הוא יציג את דבריו, את החוק הדומה. כאשר אנחנו רוצים לייצר מציאות של ביטחון מזון, מה אנחנו צריכים? אנחנו צריכים אמצעי ייצור מתאימים. אנחנו צריכים קרקע, אנחנו צריכים הון, אנחנו צריכים עובדים. בכל הנושאים הללו הבית הזה מטפל, יחד עם משרדי הממשלה. יש מרכיב אחד שהוא חיוני תמיד, באירופה הוא כמעט חינם או חינם לחלוטין, ופה הוא יקר מציאות, וזה המים. המים הם דרישה הכרחית אבל מגבלה שאין כמותה, אדוני היושב-ראש.
חבריי גואטה וביטן – דוד ביטן מסייע רבות לחקלאות אז הינה, הוא גם יקשיב.
אני רוצה לספר לכם שהבשורה הטובה בכך שיש יותר ויותר בני אדם שחיים כאן, בארץ ישראל – בין שאר הבשורות הטובות זה שיש גם יותר קולחין, מי קולחין או מי שפכים, שמטוהרים בדי עמל ובעלות לא קטנה למים מטוהרים יותר, שמגיעים לרמה שאפשר להשתמש בהם, והם מוזרמים אחר כבוד לנגב.
אדוני היושב-ראש, עלול להיות מצב, ובזה החוק מטפל, כמובן בתצורה הטרומית שלו, שצריכה עוד לעבור בחינה והסכמות, כפי שהסכמנו, של משרדי הממשלה – בלי שהמחיר של המים בקצה יהיה כדאי לאותם חקלאים, לאבידע ולחבריו בדרום ובצפון, בקווי העימות, בקו התפר וברחבי מדינת ישראל, בלי שהמחיר יהיה מחיר כלכלי, לא ישתמשו. מה יקרה כשלא ישתמשו במים, שיהיו לנו יותר ויותר? נצטרך לנכות אותם לרמה רבעונית וחמשונית מופרכת כדי שנוכל להשליך אותם, אלליי, לים התיכון או לנחלים. הדבר הזה הוא בלתי נסבל. אנחנו מוכרחים לייצר מציאות שבה המים אינם מגבלה, והחוק הזה מטפל בשאלת עלות המים בקצה לחקלאי.
אני רוצה לקבוע שיש בהחלט מקום לדון גם ברכיבים אחרים, וכשאנחנו בדיונים עם האוצר, עם רשות המים – ואיתם בוודאי יבואו בדברים גם החקלאים, גם התאחדות חקלאי ישראל וגם מים לישראל והגורמים האחרים שעוסקים בחקלאות במדינת ישראל – אנחנו נשאל את עצמנו מהו האיזון הנכון בין השקעה במחיר, בין הגעה למחיר נסבל, כלכלי, לבין ההשקעה בתשתיות המים. שני הרכיבים האלה הם חשובים ביותר. ללא השקעה ארוכת שנים בצנרת, במשאבות, במאגרים, אנחנו לא נוכל לייצר יציבות ואופטימיות לאורך זמן; אבל אם המחיר לא יהיה מתאים, אז לא יהיה מי שיקבל את המים, שיהיו בשפע ויגיעו אולי עד קצה השדה.
אני רוצה לומר שבדיון הזה אנחנו לא רק נצטרך להגיע להסכמות לגבי האיזון בין ההשקעות ארוכות הטווח ובין הסיוע השוטף כדי להגיע למחיר ראוי כלכלית, אלא גם נעלה במלוא החומרה את השאלה אם משק המים הוא אכן משק סגור. יש איזה היגיון שמוביל בשנים האחרונות, שאומר שמשק המים לא יכול להיות נתון להקצבות חיצוניות. אז ראשית, הראשונים שלא מקבלים את העניין כפי שהוא זה דווקא אנשי האוצר; הם מבינים שחייבת להיות הזרמה חיצונית, למשל מכספים שמשקיעים בהשקעות ארוכות טווח. יש את העיקרון הברור לגמרי של המזהם משלם, יש גורמים חיצוניים שמוסיפים כסף כדי שאפשר יהיה להשתמש. אבל אני לא הצלחתי להבין, אדוני היושב-ראש, ואני מסיים, מה ההבדל בין תשתיות תחבורה, בין רכבת, ששם יש השתתפות חיצונית והאזרח הנוסע לא משלם את כל העלויות השוטפות, לבין המים.
אני מודה לכל מי שידו הייתה בהצעת החוק הזה ומבקש לקדם את החוק להמשך טיפול.
620 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.