קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, למרות שאנחנו עסוקים, בצדק גדול, בצורכי המלחמה ובצורכי אחינו ואחיותינו החטופים, אני מוצא ברגע הזה חובה לעלות לכאן לאחר שבדקתי – ובדקנו צוות שלם – מה קרה עם דוח ועדת ביטון. כל כך צהלנו כאן והייתה הסכמה, והציגו את הדוח הזה ואמרו שסוף-סוף מתקנים את העוול.
ביום 7 ביולי 2016 הוועדה להעצמת מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך, בראשות המשורר הטוב, אחד הטובים שיש לנו, ארז ביטון, הציגה את המלצותיה לציבור. בוועדת ביטון ישבו 80 אקדמאים ומומחים מתחומי החינוך, התרבות והרוח, וכולם התבקשו לבחון כיצד מתמודדת מערכת החינוך הישראלית עם סוגיות הנוגעות למורשת יהדות ספרד והמזרח – כן, מישרקי, חברי הטוב, בוודאי ובוודאי גם יהדות תימן. בתום חודשיים של דיונים, אדוני היושב-ראש, ועבודת מחקר מעמיקה, מצאה ועדת ביטון שמערכת החינוך לאורכה ולרוחבה, משלב בית הספר היסודי ועד לאקדמיה, דוחקת לשוליים את המורשת המפוארת של יהדות המזרח. נכון שחשבנו שזה מאחורינו ושטיפלו בזה – נאדה, לא טיפלו, כלום. ועדת ביטון הגיעה למסקנה שבכל תחומי הידע הנלמדים במערכת החינוך – היסטוריה, ספרות, אומנות ועוד – יש צורך ביצירת אסטרטגיה רב-שנתית שתבטיח שמורשת המזרח – יהדות ספרד, יהדות תימן ועיראק, כל המורשת המפוארת הזאת – תהיה במקום ראוי לצד המורשות או המורשת האחרת של יהדות התפוצות.
אלה שסעים שככל שאנחנו לא מטפלים בהם הם לאט-לאט מכרסמים. ואם תוסיפו לזה את השסע הפוליטי, ואם תוסיפו לזה את כל השיסוי שעובר עלינו, אנחנו יוצרים לנו במו ידינו – –
– – איזו חבית תבערה שבסוף תפרק אותנו.
בהקשר זה, המסקנות של ועדת ביטון, ינון ידידי, מהוות קריאת השכמה למנהיגים שלנו, לנו, לכולנו. לא באמצעות הסתה, חס ושלום, אנחנו מנסים לעשות בדיוק את ההפך; לא הסתה, לא ביטול הדדי, לא להעצים רגשות נקם, להגיד: דפקו אותנו, עכשיו אנחנו רוצים תיקון – לא; אלא באמצעות חינוך מעשיר, מתקדם והכי חשוב – פלורליסטי, שמזהה ומכבד את העושר והייחודיות של אחת מהקבוצות שמרכיבות את החברה הישראלית.
מה שאנחנו מבקשים זה להקים – היות שלא עשו את זה אז טוב לבוא בחקיקה ראשית – מערך מקצועי להטמעת המורשת וההיסטוריה בתוך משרד החינוך ובאקדמיה. הדבר הוא חשוב. מה שאנחנו למדים הוא שללא חקיקה ראשית, מסקנות הוועדה הזאת ילכו ויתפוגגו וחבל. תקצבנו, עבדנו כל כך קשה, ואני תמיד אגיד תודה רבה לארז ביטון, שלקח על עצמו את המשימה הזאת.
מוצע להקים במשרד החינוך מינהלת ייעודית בעלת כלים וסמכויות, שתפקידה להטמיע במערכת החינוך תכנים רלוונטיים למורשת. צריך לתקצב את המינהלת הזאת, לדווח כל שנה על ההתקדמות, ולהבטיח שגם באוניברסיטאות זה יקרה. אני אומר לראשי האוניברסיטאות, ידידיי הטובים: אני יודע שאתם מסוגרים ושאתם הם אלה שמחליטים. אבל תקשיבו, אתם תצטרכו להקשיב למחוקק, ובחקיקה ראשית אתם תהיו מחויבים. ללמוד שירת מזרח זה לא רק בלמידה כללית, וללמוד על כתבי פילוסופיה של יהדות המזרח זה לא רק בלמידה כללית או באיזה שיעור של מחשבת ישראל. תטמיעו את זה, תכניסו את זה. זה חשוב.
כמו כן, אנחנו דורשים משר החינוך למנות יושב-ראש למינהלת הזאת, שילווה את חברי המועצה; שכל הזמן תבוא המועצה הזאת לוועדת החינוך של הכנסת, והלוואי שזה יקרה מהר, כי אני מעריך את מה שקורה בוועדת החינוך של הכנסת, היא עובדת יפה מאוד, ויש לי מילים טובות להגיד על יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת יוסי טייב.
הצעת החוק הזאת מגיעה בעקבות דיון בוועדת החינוך לפני כמה חודשים. ביקשנו מיושב-ראש הוועדה, והוא קיים דיון כזה. כל חברי ועדת החינוך וגם אנשי משרדי החינוך שהיו שם, או קואליציה ואופוזיציה, החלטנו שאנחנו מקדמים בחקיקה ראשית את המלצות ועדת ביטון. לכן אני מבקש מכם – אגב, חתומים על ההצעה חברי כנסת מכל הבית.
גם אתה, כבודו. זו הצעה מצוינת, זו הצעה טובה. לא דורשת תקציבים, לא דורשת שום דבר. ברגעים האלה, כשיש שיסוי ופילוג, דווקא ברגעים האלה, אני מאוד מבקש מכם להצביע, ימין ושמאל, קואליציה ואופוזיציה. אולי דווקא ברגעים הקשים האלה, שהבית הזה יאותת לציבור: אנחנו מתווכחים על פוליטיקה, אנחנו לא מתווכחים על תרבותו אחד של השני. על זה אנחנו נצביע ועל זה אנחנו נסכים. והאמינו לי, כמו שאני למדתי את שלונסקי ואת ביאליק ואת מנדלי מוכר ספרים, מה לא, אני גם רוצה ללמוד על האנשים שכתבו – אני איש מחשבת ישראל. מה שנכתב, הפילוסופיה שנכתבה במרוקו ובתימן מדהימה. פסקי ההלכה שיצאו משם מדהימים.
הספרות, השירה. מי שקצת מבין בשירת הבקשות – אולי פעם צריך לעשות בכנסת איזה כינוס, שכולנו נבוא ונשמע על שירת הבקשות. ונראה איך אנשים פשוטים – הזכרת את רבי דוד בוזגלו, גדול הכותבים והפייטנים; הרב שלוש; רבנים שפסקו, שכתבו פילוסופיה. מי יודע על הוויכוח על השבתאות בצפון אפריקה, מי יודע על הוויכוח? לא לומדים את זה. אנחנו יודעים מה היה עם השבתאות. אף אחד לא מספר כיצד הקהילות היהודיות בארצות המזרח התייחסו לשבתאות, איזה דברים נכתבו, איזו עמידה איתנה כנגד השבתאות. לא לומדים את זה. למה אני אומר שלא לומדים את זה? כי אני הייתי חלק מהמערכת הזאת. אני לימדתי מחשבת ולימדתי היסטוריה ולימדתי אזרחות. ואם בשנות השמונים לא היה לי שותף, בחור בשם דוד אוחיון, ייבדל לחיים ארוכים, ששנינו היינו מנהלי בתי הספר, ואם אנחנו לא היינו לוקחים יוזמה ומתחילים לכתוב תוכניות לימודים בשירה האנדלוסית ושירת הבקשות, זה היה נשאר בקמטרים, בכל מיני מחסנים.
אז אני מבקש מכם, עזבו רגע, תנשמו עמוק. בואו נגיד לכולם: חבריא, דווקא בשעה הקשה הזאת, דווקא בשעה של הפילוג, כן, הכנסת חושבת על דבר קטן ומסכימה עליו. אז אני מקווה שכולכם, בבקשה מכם, ואנשי ש"ס, חבריי, שחתומים – תעשו למען נשמתכם, תעשו את מה שחשוב לעשות. תודה.
853 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.