קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, מתקפת הטרור שפקדה את מדינת ישראל ב-7 באוקטובר הביאה למצבים קשים, מצבים מורכבים, שלא התמודדנו איתם כמדינה בעבר. אחד מהם הוא העובדה שיש לנו חטופים בידי ארגוני טרור. בין החטופים יש לנו גברים, נשים, ילדים, תינוק, חיילים וגם בחורים צעירים, שלולא היו חטופים היו מגויסים למילואים. הצעת החוק הזו באה על מנת לראות בחטוף שהוצא לו צו 8 אך מטבע הדברים לא יכול היה להתייצב לשירות מילואים, ונפגע או נפל בזמן שהוגדר כחטוף, כנכה או כחלל צה"ל לפי העניין. זאת, על מנת לתת לאותו חטוף את ההכרה המגיעה לו על תרומתו למדינה בשירות הסדיר ובמילואים, ובמקרה של החלל – לנחם ולו במעט את משפחתו.
אני רוצה לציין כי ההצעה הזו אינה נושאת בחובה עלות תקציבית של ממש, שכן כל מקרה של נכות או מוות עקב חטיפה ובזמן החטיפה היה מוגדר כנפגע פעולות איבה או כחלל פעולות איבה, שזכויותיו וזכויות משפחתו מקבילות לאלו של נכה צה"ל או חלל צה"ל. אני אבקש גם להוסיף בוועדה שתדון בחוק הזה, אם הוא יעבור בקריאה טרומית, את ההכרה במי שבחר לשים קץ לחייו בעקבות אירועים שחווה במלחמה.
חברים, זה נושא – אני מבקש להוסיף ולקבוע בוועדה אשר תדון בחוק הזה, אם החוק הזה יעבור בקריאה טרומית, ואני מקווה שהחוק הזה יעבור בקריאה טרומית – את ההכרה במי שבחרו לשים קץ לחייהם בעקבות חוויות במלחמת חרבות ברזל בעוטף וברצועה וקיים צו 8 נוסף הדורש בהתייצבות שלהם.
רק השבוע נחשפנו למקרה המצער, שריסק לי את הלב באופן אישי, באמת – המקרה של אלירן מזרחי, זיכרונו לברכה, לוחם צמ"ה, ששם קץ לחייו בעקבות שירותו הצבאי והמראות שאליהם נחשף במהלך מלחמת חרבות ברזל. משפחתו נאבקה מיום היוודע הטרגדיה על קבורה ועל הכרה של אלירן מזרחי, זיכרונו לברכה, על ידי צה"ל ומשרד הביטחון. לאחר מאבק עיקש, שחצה פה מפלגות ועירב אנשי תקשורת והרבה מאוד אנשים שאכפת להם, המשפחה קיבלה את נחמתה ולו במעט על ההכרה באלירן מזרחי, זיכרונו לברכה, כחלל צה"ל, בהתערבות של שר הביטחון.
בחרתי להציג את המקרה המצער של אלירן, זיכרונו לברכה, כי יומיים לאחר מותו הוא היה צריך להתייצב לצו 8 ושוב להיכנס לרפיח; הצו עוד לא היה בתוקף, אך הנכונות ככל הנראה הייתה קיימת. אלירן קיפח את חייו בעקבות שירותו הצבאי, נפשו לא צלחה את ההתמודדות, והמדינה חייבת לעמוד לצד אלו שלא יחזרו בנפשם או בגופם.
אני לא מקל ראש בתקציב משרד הביטחון, אך עצם אי-התייצבות לצו 8 במקרים כמו אלה אינה אומרת שהאחריות היא לא על משרד הביטחון. החטופים, שחלקם, כפי שציינתי, לוחמים ביחידות מובחרות, ככל הנראה היו מתייצבים לדגל אם לא היה נבצר מהם להגיע. אני לא מבקש להכיר בכל מי שיש לו צו 8 עתידי; אני מבקש את הרגישות, את המקרים המיוחדים, את לפנים משורת הדין כלפי הלוחמים והלוחמות ששבו מהקרב; אני מבקש לשמוע אותם, מבקש להכיר בהם. לעיתים הצו הנוסף מהווה טריגר למה שהם נחשפו אליו בעבר בעקבות שירותם, ועלינו כולנו לקחת אחריות על כך. החטופים, שמי ייתן וישובו במהרה לחיינו – –
– – אמן, קיבלו צו 8 שלא ידעו עליו בכלל. המינימום, המינימום של המדינה הוא להכיר בהם ולעשות כל מה שהיא יכולה על מנת לעזור להם להשתקם.
החטופים שנרצחו בשבי או טרם החטיפה אינם יודעים על הצו, ובשביל המשפחה שלהם גם זו נחמה כלשהי, גם אם הקטנה ביותר, ואנחנו חייבים להם לפחות את זה.
זה לא החוק הכי פשוט שהבאתי לכאן, אך אני חושב שזה אחד החוקים החשובים ביותר שהנחתי על שולחן הכנסת, זה המעט שאנחנו יכולים לעשות. בזמן שהגשנו את הצעת החוק הזו – והצעת החוק הזו הוגשה יחד עם ראש הקואליציה אופיר כץ – קמה ועדה במשרד הביטחון. הוועדה הזאת ביקשה שניתן לה חודש על מנת להחזיר את התשובה שלה במקרים מסוג זה.
בגלל שזה באמת לא חוק שאני מתכוון לעשות עליו איזשהו ניסיון אפילו הכי קטן שהוא לא יצליח, אנחנו לא נצביע על החוק הזה עכשיו, אבל כן אומר מכאן: אם החודש הזה הוא זמן למסמס את הדברים, ואנחנו נגיע לפה בעוד חודש, שזה אמור להיות ממש לפני שהכנסת הזאת עוד פעם יוצאת לפגרה הזויה של חופש בזמן מלחמה – אנחנו ניאלץ להצביע עליו, ולכן היה לי חשוב לעלות לפה ולהציג לכם את החוק מהיום. תדעו שהחוק הזה בקנה, ובעוד ארבעה שבועות, טיפה פחות, כדי שנספיק במושב הזה, החוק הזה אמור לקבל תשובה של משרד הביטחון. ואני לא יודע מה תהיה התשובה, אבל אם חלילה התשובה תהיה שלילית ולא יכירו במי שנחטף ונרצח כאשר היה לו צו 8 כחלל צה"ל – או כמי שלקח את חייו כאשר היה לו צו 8 – והבית הזה יצביע נגד אותם אנשים, זה באמת כבר יהיה רגע ציני נוסף בחיי המקום הזה. אני מבקש מכם: תתעמקו, אם תרצו לשאול שאלות על החוק, אני נמצא פה, אופיר נמצא פה. אם תרצו לקבל מידע, תוכלו לקבל את כל המידע שאפשר; תרצו לדבר עם משרד הביטחון, תדברו עם משרד הביטחון. המעט שאנחנו יכולים לעשות עבור אותם אנשים הוא לאשר את ההכרה ואת התנאים בחוק, שהוא באמת הצהרתי, כי מבחינה תקציבית כמעט ואין לו שום תקציב. אני גם לא יודע למה משרד הביטחון צריך חודש, אבל אני זורם איתו, כי באמת שר הביטחון גם התערב באופן אישי במקרה הקודם, וכן קיבלו מענה ראוי והוגן.
אני רוצה לנצל את שתיים וחצי הדקות שהיו לנו פה כדי לדבר רגע על הקרנת הסרט שהוצג היום בוועדה למעמד האישה. ישבתי ובאמת ראיתי את אחד הסרטים הקשים ביותר, אחת העדויות – זה סרט שהוא עדות שלמה – הקשות ביותר. אחת הסצנות שבאמת תפסו אותי בסוף הסרט היא שהמראיינת קמה ועוברת לשבת בכיסא של המרואיינת, וזה מה שכולנו צריכים לחשוב רגע: במקום הזה, במדינה הזאת, בכל מקום שאנחנו נמצאים, כולנו צריכים רגע לחשוב שכל אחד מאיתנו או מהמכרים שלנו או מהמעגלים שלנו – יכול לקום ולהתחלף עם אותם החטופים.
וממש עכשיו, בזמן שאנחנו נמצאים פה, הם נאנקים במנהרות החמאס, מתעללים בהם. ואנחנו לא מספיק שמים אותם בתודעה שלנו, ואנחנו לא מספיק נלחמים בשביל שהם יחזרו כמה שיותר מהר. יש עסקה על השולחן, והדבר שמתעסקים בו ב-48 שעות האחרונות הוא לא העסקה להשבת החטופים, הוא לא המלחמה בדרום, הוא לא הצפון הבוער – הוא חוק הג'ובים, שטרלל פה את כל הבית הזה.
אני רוצה להזכיר לכם, חבריי חברי הכנסת, לא בשביל זה שלחו אותנו לפה. אנחנו נמצאים בזמן קריטי היסטורי בחיי האומה שלנו. זה לא הזמן להתעסק בג'ובים, זה לא הזמן להתעסק בפוליטיקה, זה לא הזמן להתעסק בעצמנו, בסובבים אותנו או בכל דבר אחר; זה הזמן להתעסק בדבר אחד: לשמור על ביטחונה של מדינת ישראל ולהחזיר את אחינו לגבולות מדינת ישראל – בלי זה אנחנו לא שווים כלום. אין סיבה שהמדינה הזאת תמשיך הלאה, אנחנו לא נהיה מסוגלים לשלוח חיילים לקרב, אם הם לא ידעו שאנחנו עושים הכול כולל הכול כדי להחזיר אותם אל גבולות מדינת ישראל. אני קורא לכם מפה: תפסיקו להתעסק בשטויות, תפסיקו להתעסק בכל מה שאתם מתעסקים בו, ותתעסקו רק בדבר אחד – ביטחון מדינת ישראל והחזרת אחינו החטופים. תודה רבה.
1,089 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.