קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, בטרם שאני מעלה את הצעת החוק, אדוני שר האוצר, אני רוצה לשבח אותך. בבלגן הגדול שאנחנו מצויים בו בכל הנושאים, גם הדברים שנאמרו פה קודם בשאילתה וגם בדיונים שמתקיימים בנושא הכלכלי ונושאים רבים שאני לא הורגלתי אליהם בעבר, יש מציאות שאי-אפשר לחיות איתה. אני באתי לפה לכנסת – כבר מזמן, אבל באתי מהכולל – – –
כשבאתי מהכולל הסבירו לי מה זה דמוקרטיה. הסבירו לי שדמוקרטיה, המשמעות של העניין היא שיש נבחרי ציבור שנבחרים על ידי הציבור, יש אחרי זה יועצים משפטיים ופקידים ואוצר וכל הדברים האלה.
פתאום השתבש לי הכול. פתאום ראיתי עולם הפוך, ואני לא יודע אם זה עדיין בהגדרה של דמוקרטיה. מה מעמדם של נבחרי הציבור, מה מעמדם של הפקידים? למשל, במשרד האוצר, מה התפקיד שלהם? הם קובעים מדיניות, הם שולחים מכתבים. אני, מה שמדברים איתי בלילה, בבוקר העוזרים שלי אומרים לי שזה בכלכליסט, בדה-מרקר, בכל מיני שמות כאלה, שאני לא קורא, אבל העוזרים שלי מביאים לי. ואני רואה בך עוגן הצלה. אני אומר את זה גם כיושב-ראש ועדת הכספים, ואני אומר את זה גם כאדם חרדי. המצב לא טוב מבחינה כלכלית. אנחנו מדינה שנמצאת במצב שבו היא נמצאת, ובאמת אתה מנסה, ובמקרים מסוימים אפילו מצליח, לעשות סדר. זה בלתי אפשרי.
אתה יודע, מה שהעלה פה חבר הכנסת שירי – ארבעה דיונים קיימנו על אחד הנושאים האלה, שמבקשים – פתאום קיבלתי מכתב שמבקשים שאני אאשר את זה. אני רוצה לדבר איתך על זה. ארבעה דיונים קיימנו.
מי אמר למה? למה דיברת נגד בדיון?
אתה לא היית בעד. אתה היית בעד אחרי שעבר התהליך. אבל מה זה משנה? זה התפקיד שלך להיות בעד או להיות נגד. זה בסדר. אבל אחרים, זה לא התפקיד שלהם.
בהתחלה. נהיית בעד כשרביבו היה נגד.
לא חשוב, אנחנו עוד נדבר על העניין הזה. נאור, אנחנו עוד נדבר על זה.
אני רק רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שזאת מציאות בלתי מתקבלת על הדעת. זה לא היה בעבר. אני מכיר את הכנסת, הרבה כנסות אני מכיר; לא היה דבר כזה. פקיד יכול להוציא מכתב ולשלוח, ופתאום אתה רואה את טביעות האצבעות בכל העיתונות הכלכלית. זה לא מתנהל ככה, מדינה דמוקרטית לא מתנהלת בצורה כזאת. אבל נניח לעניין הזה.
אני מבקש להגיש את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב עליית מחירי הארנונה). אני מבקש לומר שהחוק הזה, הורתו ולידתו בדיון בוועדת הכספים שקיימנו על העלאת מחירי הארנונה. המדינה נמצאת במלחמה, אנשים במצב כלכלי קשה. איש רגיל – המציאות היא שיוקר המחיה עולה, המחירים עולים וכל מה שנלווה לעניין הזה. ולפתע ב-1 בינואר 2025, יעלו תעריפי הארנונה ב-5.29% – כשלא הייתה עלייה מהסוג הזה, בסדר גודל כזה, 17 שנה. זאת מציאות שאי-אפשר להשלים איתה, אי-אפשר להסכים איתה, והיא נובעת מדברים שלא לקחו בחשבון שיקרו. לפני כמה שנים, בחוק ההסדרים בשנת 2009, קבעו שהמדד יהיה המדד של השכר הציבורי והמדד הרגיל, חצי נקבע על פי זה וחצי נקבע על פי זה. מדד השכר הציבורי עלה השנה באופן דרמטי, בלמעלה מ-7%.
נכון. למה הוא צריך להיות קשור? אתה צודק במאה אחוז, אין קשר. ואנחנו דיברנו על זה בדיון בוועדה. הדיון היה בהשתתפות שר הפנים, ואמרנו לשר הפנים: אתה לא יכול להעלות את מחירי הארנונה בצורה כזאת, אנשים לא יוכלו לעמוד בזה. הוא טען טענה נכונה, שאי-אפשר להתעלם ממנה; הוא אמר שגם הרשויות המקומיות משלמות את השכר הציבורי הגבוה, ואם אנחנו לא נעלה את מחירי הארנונה ולא נעלה את תעריף הארנונה, הרשויות המקומיות ייכנסו לגירעון.
בסדר. אבל העיקרון הוא שתפקידו של שר הפנים – וזה מה שהוא אמר בוועדה ולזה הוא התכוון: התפקיד שלי זה לא רק לדאוג לציבור אלא גם לדאוג לרשויות המקומיות. אנחנו אמרנו שאפשר לקחת את זה מקרן הניקיון, טענו שאפשר לשפות את הרשויות המקומיות.
בדקנו את זה. אתה יודע מה? בסדר. מה זה משנה?
אתה צודק, דיברנו על העניין הזה. אבל למה אני צריך להציע? צריך למצוא לעניין פתרון. יש פה מצוקה. כשהמצוקה הזאת, מבחינה ציבורית, צריך לפתור אותה.
אי-אפשר להשאיר את זה ככה, כשב-1 בינואר הארנונה תעלה ב-5.29% והרשויות המקומיות יהיו בבעיה והן לא יוכלו להתמודד עם התקציב שלהן. אז אומר עודד פורר: בסדר, שיפטרו כוח אדם. אבל אנחנו לא יכולים לעמוד מהצד.
אמרתי לשר הפנים, ואמרתי את זה בוועדת השרים לחקיקה, לחברים שם. אמרתי להם: אני מוכן שנעביר את החוק בקריאה הטרומית ונקיים דיון בהמשך, איך אנחנו מוצאים את השיפוי הזה, את המציאות שבה הרשויות לא ייפגעו באופן כזה שהן לא יוכלו לעמוד בזה, והציבור לא יצטרך לשלם ארנונה מהסוג הזה.
לכן בהצעת החוק אני מבקש שמדד השכר הציבורי, שיעור העדכון ושיעור עדכון מדד השכר הציבורי – יימחק. ההחלטה הזאת, שאת תעריפי הארנונה אנחנו מצמידים לשכר הציבורי, זה דבר שהוא עיוות. אנחנו רואים את זה השנה. השנה זה גורם לכך שהתעריף של הארנונה יעלה באופן דרמטי.
אני פתוח לקיים את הדיון הזה, להחליט. אבל לא להשאיר את זה בצורה כזאת, לתת לטייס האוטומטי להגיע ל-1 בינואר, והמחיר יעלה. אנחנו נקבל את הצעקות הגדולות מכל המקומות, בעיקר ממעמד הביניים, שמשלם את הארנונה, אבל גם מהשכבות החלשות מבחינה כלכלית. אנחנו נקבל את זה כטייס אוטומטי. אנחנו ערוכים לעניין הזה. לכן אני מבקש, אדוני היושב-ראש, לאשר את זה בקריאה הטרומית. אני אומר את התנאי שאמרו לי, ואני מקבל אותו מלכתחילה ולא בדיעבד, שנקיים את הדיון לקראת הקריאה הראשונה, אם אכן זה יאושר בקריאה הטרומית, ונחפש את הפתרון המוסכם כך שהרשויות לא ייפגעו באופן דרמטי והציבור לא יצטרך לשלם תעריפים כאלה גבוהים על הארנונה.
לכן אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, ואני מבקש את תמיכת מליאת הכנסת בהצעת החוק הזאת. אני רק מבקש להוסיף שביקשו ממני – נאור, אתם ביקשתם, האופוזיציה, גם אתם רוצים להגיש חוק כזה בשבוע הבא, ושאני אסכים להצמיד אותו. אני מסכים להצמיד אותו, אם אתם מגישים אותו באותו עיקרון. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. תודה רבה.
932 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.