הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הצהרה בדבר זהותה של מדינת ישראל)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אם אפשר שקט, בכל זאת.

מי שלא רוצה, שלא יהיה באולם.

אני הולך לדבר על הציונות, זה חשוב לכם. למי שזה לא חשוב, שלא יהיה באולם.

אני אדבר על הציונות.

חבר הכנסת קריב, תשמע. תישאר באולם ותשמע.

טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שרי הממשלה, אני אתחיל – לא, אי-אפשר ככה, בוא, אני שומע את כל הדיבורים.

קצת שקט.

לא, דווקא לא. כל אגף השמאל, מבחינתנו. תודה.

תודה רבה. הינה, עכשיו הוא הפעיל את השעון, אז עכשיו אני לא מבזבז את הזמן.

אוקיי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, אני אתחיל בהגדרה, כמו שנהוג בבית הזה, להסכים על ההגדרות כשמחוקקים חוק. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, דמוקרטית וציונית. בהקשר למה שקורה בצפון ובדרום, לראשונה מזה 76 שנה, היהודים – התושבים היהודים – נאלצו לברוח ועזבו את ביתם – –

– – לא בגלל – – –

אדוני היושב-ראש, אני אתחיל מההתחלה.

חס וחלילה, אני לא מאיים, אבל אם תיתן לי עוד חצי דקה, תאפס. התחלתי לקרוא את הספר שלך, אז אתה מחייך.

טוב, אדוני היושב-ראש, אני אחזור על הדברים שלי. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, דמוקרטית וציונית – כך נתחיל בהגדרה, כמו שנהוג, להסכים על הגדרה כשמחוקקים חוקים בבית הזה. בהקשר למה שקורה בצפון ובדרום, לראשונה מזה 76 שנה יהודים נאלצו לברוח ועזבו את ביתם לא בגלל החלטת ממשלת ישראל, אלא בגלל האויבים שלנו. האויבים שלנו גרמו לטרנספר של יהודים כתוצאה מהכישלון והרפיסות של הממשלה, הרפיסות והכישלון שלכם. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, כידוע; כך לפחות אנחנו למדנו, וכך אנחנו שומרים. לפני אסון 7 באוקטובר הקואליציה עיוותה את המושג דמוקרטיה. כאן באולם הזה אתם אמרתם: יש לנו רוב של 64, מותר לנו הכול, ונעשה כפי שהעם אמר את דברו.

הדמוקרטיה לא רשומה על שמכם, רבותיי מהקואליציה, חבריי מהקואליציה. לצערי, לא שמעתם להזהרות, לא הקשבתם לשום הזהרות מהחצי השני של העם. וכפי שקרה האסון הנורא הזה, חשבתי באופן אישי שהוא יגרום לכם להתעשת ולהבין שדברים גדולים צריך לעשות בהסכמה. כן, דמוקרטיה זה כאשר יש הסכמה בעם, למשל חוק גיוס לכולם, למשל כינון החוקה, דברים אוניברסליים כמו שוויון בנטל למשל, וגם בנושאים הכלכליים, לא רק בנושאים של גיוס לצה"ל. לצערי – אני אומר את זה בצער – ישנם שרים בממשלה שנכשלו בתפקידם עד כדי כך שבכל מקום שהם מגיעים אליו ופוגשים את הציבור, הם מסולקים בבושת פנים, ולצערי ראינו גם את התמונות האלה.

אז מה שאני מציע לפני שאני אגע בחוק: יש רק דרך אחת לתקן את העוולה הזאת ולהחזיר את האמון של הציבור כלפי המדינה, כלפי הממשלה, כלפי הבית הזה: א. להכריז מייד על הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את התנהלותן של כל הממשלות – אני מדגיש, כל הממשלות – שהביאו לתוצאה הנוראית הזאת, שהאויב כבר לא מפחד מאיתנו, שהאויב לא מורתע מהכוח שלנו. הוועדה צריכה לחקור את התנהלותן של כל הממשלות 20 שנה אחורה; הדבר השני – הממשלה חייבת לשים את המפתחות.

בדיוק לפני 50 שנה, ב-1974, ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר לא חיכתה לתוצאות סופיות של ועדת החקירה, ועדת חקירה בראשותו של השופט אגרנט – התפטרה מתפקיד ראש הממשלה, וכעבור חודשיים וחצי, בחודש יוני 1974, גם התפטרה מהכנסת, ופלא – שום דבר לא קרה. הכנסת לא הלכה לבחירות, קמה ממשלה, וכך המשיכו לתקן את הדברים שנעשו במחדל של יום הכיפורים. אני אומר לכם שאם אתם, רבותיי, חבריי מהקואליציה, ציונים אמיתיים, אתם תציבו את האינטרס הלאומי לפני האינטרס האישי ובטח האינטרס של ההישרדות הפוליטית של הקואליציה הצרה שלכם.

ועכשיו – אדוני שר המשפטים, אתה משיב לי, נכון? עכשיו אני אגיע למהות החוק שאני גם מצאתי לנכון להעלות. קודם כול, בהתאם למה שאמרתי, מדינת ישראל היא מדינה ציונית, מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית. כשאני מדבר על הצעת החוק, אני מדבר על כך שכל בן אדם שרוצה להשפיע במדינה – לא ביקשתי שיצהיר נאמנות, למרות שאני גם בעד זה; אני ביקשתי שיכיר בזכותה של מדינת ישראל להיות יהודית, דמוקרטית וציונית. איך אפשר לשתף פעולה עם אנשים שלא מכירים בהמנון הלאומי, למשל? איך אפשר לשתף פעולה עם אנשים שלמשל לא רואים בישראל הבית הלאומי שלהם ואומרים: אני לא ישראלי, אבל זכותי לבחור ולהיבחר לכנסת, לבחור את הנציגים של הכנסת – ויחד עם זאת אני לא ישראלי? איך אפשר, למשל, לשתף פעולה עם אנשים שהמילה ציונות זרה להם?

אני אומר לכם בצער, אולי אתם בקואליציה לא רואים בזה סכנה – אני כן רואה בזה סכנה. וכשאנחנו מדברים – – –

אני מתכוון בדיוק למי שאני מתכוון. בתוך הממשלה יש גם גורמים אנטי-ציוניים.

וכאשר אני אומר שהשתתפות בבחירות לכנסת היא לא רק זכות אלא גם אחריות – האחריות היא גם לגורלנו וגם לעתיד ילדינו. מי שלא מכיר בזכותה של מדינת ישראל להיות יהודית, דמוקרטית וציונית, בעיניי לא ראוי שתינתן לו זכות הצבעה וזכות לבחור בבחירות, חד וחלק. אתם בשלטון, אתם הקואליציה, זו ההזדמנות שלכם לקחת ולהרים את הכפפה, ואתם דוחים את זה בוועדת שרים לשלושה חודשים, כי אתם פחדנים.

עכשיו אני אסביר לכם. שאלו אותי איך אפשר לעשות את זה טכנית – פשוט מאוד, כשאני מגיע לקלפי ואני אמור להצביע, אני מציג את תעודת הזהות. בודקים את הכתובת שלי, בודקים אם אני רשום, אם אני אזרח, נכון? אני ניגש לקלפי, ולפני שמנהל הקלפי או נציג מוועדת הבחירות, שנציגים שלה יושבים בקלפי, לפני שהבן אדם מעניק לי את המעטפה – יש לי את הזכות לשים בתוך המעטפה את פתק ההצבעה – הוא נותן לי עוד פתק, ובו אני מצהיר על זכותה של מדינת ישראל להיות דמוקרטית, יהודית וציונית. תחליפו את הסדר איך שנוח לכם – למי שהסדר יותר חשוב לו, יהודית, אחר כך דמוקרטית, יש כאלה שיותר חשוב להם ציונית. אבל לפני שבן אדם משפיע על הגורל של כולנו וגורל ילדינו, הוא צריך להכיר בזכותה של מדינת ישראל להיות יהודית, דמוקרטית וציונית.

שאלו אותי: מה זה נותן? אפשר לשקר, נכון? אז אני אגיד לכם מה זה נותן. אם אני אראה שיש מקומות שבהם יש מחסור וחור בהשכלה, שאנשים לא ירצו להכיר בזכות הזאת, לי כמדינה יש כלים להתמודד עם זה. אני יכול לחזק את הערכים הציוניים במקום הזה שבו אני רואה שאחוז קטן מאוד מוכן להצהיר על זכותה של מדינת ישראל להיות יהודית, דמוקרטית וציונית. זו בעצם מהות החוק, פשוט מאוד.

אני גם אגלה לכם עוד משהו: רובכם לא יודעים, כי רובכם נולדתם בישראל וקיבלתם את הזכות מתוקף הלידה, כי ההורים שלכם היו אזרחים, אבל אם היום למשל יש אזרח ישראלי שמתחתן עם לא ישראלית – לא אזרחית ישראלית – ועובר תהליך של איחוד משפחה, בסופו של דבר כעבור כמה שנים, כאשר בן או בת הזוג של האזרח הישראלי מקבל או מקבלת את תעודת הזהות, היא מצהירה או הוא מצהיר אמונים למדינת ישראל, מה שכל אזרח ישראלי לא עושה מתוקף הלידה שלו, כי הוא מקבל תעודת זהות עם הלידה. אז אם דורשים מאנשים שמתחברים לעם ישראל, לחברה הישראלית, למדינת ישראל – למה שאני לא אדרוש את זה מאלה שרוצים לקבוע את גורלנו ולהשפיע באמצעות הצבעה בבחירות?

אני חושב שהגיע הזמן שתפסיקו לפטפט ולדבר, אלא תתחילו לעשות. זאת הזדמנות לעשות את זה ולהוכיח שאכן אתם, הקואליציה ימין מלא מלא, מכירים בזכותה של מדינת ישראל להיות יהודית, דמוקרטית וציונית. תודה רבה לכם. בוודאי שאני קורא לתמוך בהצעת החוק הזאת.

אדוני שר המשפטים, אני קודם כול מודה לך על זה שעשית עבודה מעמיקה בנושא החוק, ובהחלט התייחסת בצורה מקצועית. כמובן שאני מתלוצץ. הטיעונים שלך, שאני שמעתי, הם טיעונים של לפני 7 באוקטובר, זה דבר אחד. דבר נוסף – קודם כול, אני חייב לך בשיא הכנות שאני אקח את ההצעה שלך ברצינות, ואני בהחלט אשקול להכין הצעת חוק ברוח שלך, כפי שאתה הגדרת, שאכן תקבע שניתן להקים ממשלה במדינת ישראל שתהיה ממשלה שתסתמך רק על הגורמים הציוניים, וכל דבר שמשתמע מכך.

אבל אתה יודע מה אני אכניס לחוק הזה? אני אכניס לחוק הזה גם סעיף שיאסור על ראש הממשלה לקיים שיחות במעון ראש הממשלה עם גורמים אנטי-ציוניים. זה מה שאני מבטיח לך שבחקיקה הזאת יהיה. כי אם אתה או יושב-ראש המפלגה שלך, בעודו ראש הממשלה, מקיים שיחות במעון ראש הממשלה ארבע פעמים עם גורמים שמוגדרים על ידך כאנטי-ציוניים, בוודאי שגם ממשלה לא תוכל להקים איתם. אני חושב שפה אנחנו מסכימים.

זאת תהיה רוח החוק החדש. אני אכין את ההצעה, אני לא יודע באיזו כנסת, אני אגיש את ההצעה, ואם אדוני יואיל לתמוך בהצעה הזאת, כפי שאמרת על הדוכן, בוא נקדם יחד. אני מציע לך גם להכין הצעה ממשלתית. אתה שר המשפטים, אתה מוביל את משרד המשפטים. בוא, תעשו. אתם ימין ימין מלא מלא, אני מבטיח לך שאני אתמוך בהצעה שלך, אם אתה תעשה את ההצעה הזאת, גם מספסלי האופוזיציה.

אני בכל זאת אומר דבר אחד בדקה שנשארה לי: מי שהיום מתנגד להצעה הזאת, מתנגד לציונות ולדמוקרטיה ומתנגד למדינה יהודית. וכל שיתוף הפעולה של הקואליציה עם הגורמים האנטי-ציוניים יהיה רשום על שמכם. זה מה שאתם עושים, וזה הפרצוף האמיתי שלכם. תודה רבה.