קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת, התלבטתי, כי יש כל כך הרבה על מה לדבר. חשבתי בהתחלה לדבר על נשיאת הבורסה ליהלומים החדשה, היהלומנית הראשית של מדינת ישראל. אחר כך אמרתי: אני אדבר על התמונות הקשות שראינו אתמול, של האלימות כלפי החרדים, שהייתה מזעזעת, זה בכלל לא משנה מאיזה מגזר, אבל שיניתי. אני מסתכלת עכשיו על היציע שלנו, ואני רואה שם את המשפחות של החטופים עם שלט: תסתכלו להן בעיניים, על החטופות שלנו, ואני לא יכולה להתעלם.
היום הוא היום ה-234 למלחמה, ויש לנו עדיין 125 חטופים וחטופות. והמינימום שכל אחד בבית הזה, בטח ובטח חברי הכנסת וחברי הממשלה צריכים לעשות, זה להסתכל להם בעיניים. אני לא יודעת מה קורה שם עכשיו, מה מבקשים מהם, אבל זה שהם מחזיקים שלט זה בסדר גמור; זה שכולנו נסתכל להם בעיניים ונהיה חייבים להם את מה שאנחנו חייבים להם זה בסדר גמור. כולי מלאת הערכה וכבוד לעובדי הכנסת, משמר הכנסת וכולם, אבל את זה אנחנו צריכים להכיל. זה המינימום של המינימום שאנחנו חייבים למשפחות האלה, שלא לדבר על זה שאנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה ועכשיו. תודה רבה.
174 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.