לגבי הצעת החוק הזאת, חקיקות זה חשוב, רק לא נעים לי לומר שלא משנה איזה חקיקה תהיה. כשיש שר כושל שלא יודע לנהל שום דבר, שלא היה יום אחד בחיים שלו בצבא, שום חקיקה לא תעזור. שר שנכשל בכל פרמטר – באלימות במגזר הערבי, באלימות נגד נשים, בגנבת רכבים – שום חקיקה לא תעזור.
עכשיו, לגבי חוק הנגב – לימור, זה בכלל לא משנה איפה קריית ארבע. נניח, נניח שקריית ארבע היא בנגב. לא סתם הוציאו אותה מהנגב. הוציאו אותה מהנגב כי התושבים אזרחי יהודה ושומרון מקבלים שפע של תקציבים ממקורות אחרים, והשנה באופן מיוחד הם קיבלו מהגברת שיושבת פה, השרה, מיליארדים, מיליונים על גבי מיליונים.
עם כל הכבוד, אנחנו תושבי הנגב נאבקים בשיניים על כל שקל, בזמן שבשנת 2019 דרום הר חברון קיבלו תקציב של 250 מיליון שקלים. את יודעת כמה תושבי אופקים יכולים לחלום על תקציב כזה? רק לחלום. ולכן בואי תסבירי לי: אם גם ככה השר טוען שאתם יכולים לגשת לכל הקולות הקוראים, אז מדוע את צריכה את החקיקה הזאת? זה מצד אחד. ואם אתם לא יכולים, אז הסיבה היחידה שיש לחקיקה הזאת היא כדי שתוכלו לשים את ידיכם על עוד תקציבים על חשבון תושבי הנגב.
אנחנו מתים מוקדם יותר, אנחנו מופלים בתרבות, אנחנו מופלים בחינוך. ואני לא יותר טובה מתושבי יהודה ושומרון, אבל גם תושבי יהודה ושומרון לא יותר טובים מתושבי הנגב. תודה.
217 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.