קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים, בטרם אתייחס להצעת החוק שמונחת על השולחן, אבקש להתייחס לפרסום מסקנות ועדת החקירה בעניין אסון מירון, ואבקש בעניין הזה לומר שלושה דברים קצרים מאוד. ראשית, אני מבקש להשתתף בכאבן של המשפחות השכולות. אני בטוח שפרסום מסקנות הוועדה פותח בעבור כולן פצעים שאט-אט, אם בכלל, החלו להגליד.
הדבר השני שאומר הוא שבעקבות האסון הנורא הזה היו גורמים בכירים שאמרו: אחריות היא לא אשמה. הם התכוונו לומר: יש אחריות בלי לקחת אחריות. טוב שוועדת החקירה אמרה: במקום שיש אחריות, יש גם אשמה. יש בעיקר ציפייה מגורמי שלטון בכירים לקחת את האחריות על עצמם.
ולבסוף, אזכיר שמסקנות הוועדה מלמדות על האסון שמתרגש עלינו במקום שבו הפוליטיקה והפופוליזם מסיגים לאחור את העמידה בסטנדרטים מקצועיים ואת ההקפדה על כללי המינהל התקין. במקום שבו בזים לרגולציה, במקום שבו הופכים את בעלי המקצוע לפקידים שמעכבים את מה שצריך לקרות – במקום כזה, הכתובת לאסון הבא רשומה על הקיר. כך קרה במירון; כך קרה, לדאבון ליבנו, בעוד מקומות רבים. הלוואי ונלמד את הלקח.
ועתה להצעת החוק, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי, המטרה העיקרית בהצעת החוק היא לתת כלים להתמודדות עם אלימות כלכלית כלפי בן זוג וכלפי בן משפחה. אלימות או התעללות המתרחשת במסגרת יחסים זוגיים אינה כוללת רק אלימות פיזית או אלימות נפשית. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגויות נוספות שהן פוגעניות לא פחות. אחת מהן היא האלימות הכלכלית. אלימות כלכלית כלפי בן זוג – ובעיקר כלפי בת זוג – עשויה להיות קשה לא פחות מסוגי האלימות האחרים, והיא מתקיימת לעיתים, ופעמים רבות, לצד התנהגויות אלימות נוספות, ואף יכולה להתקיים במסגרת יחסי בני זוג באופן עצמאי לחלוטין. אם נשתמש בלשונו של הנביא עמוס, ניתן לומר: על שלושה פשעי האלימות הכלכלית ועל ארבעה לא אשיבנו.
ראשית, האלימות הכלכלית עומדת בפני עצמה, כדפוס קשה ומתמשך של אלימות הגוזל מאדם את חירותו ואת כבודו, את יכולתו לממש את רצונותיו ואת הפוטנציאל הטמון בו. אולם בכך לא מסתיימת העוולה. כל המחקרים מעידים על כך שאלימות כלכלית היא סימן מטרים; היא סימן מעיד לדפוסים נוספים של אלימות, לרבות אלימות גופנית, המגיעה עד כדי דיני נפשות של ממש. לבסוף, פעמים רבות האלימות כלכלית מהווה גם אזיק, סורג ושלשלת הכובלים את האדם אל המציאות האלימה שבה הוא נתון – מעין מעגל מסויט שבו חוסר העצמאות הכלכלית מונע מהנפגעת את יכולת השחרור מדפוסי האלימות הכלכלית, הגופנית והנפשית המופעלים עליה.
כל זאת אמת ידועה וברורה, אמת שמתוקפת באין-ספור מחקרים וסקרי עומק, כמו גם בהיכרות העמוקה שלנו, הדיסקרטית והגלויה, עם סיפורים רבים. והינה, בניגוד לדפוסי האלימות האחרים בזירה הזוגית והמשפחתית, החוק הישראלי שותק לחלוטין ביחס לאלימות הכלכלית, מתעלם ממנה, ממאן להגדיר אותה ובעיקר – מסרב להעניק מזור לנפגעות ממנה על בסיס יום-יומי ומתמשך.
הצעת החוק שלפנינו מבקשת לתקן את העיוות הזה ולקבוע כי נקיטת אלימות כלכלית תהווה עילה של בן הזוג הנפגע לקבל צו להפסקת האלימות, ולצידו צעדים של ממש. הצעת החוק מגדירה את האלימות הכלכלית וקובעת שהיא יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגות של אדם כלפי בן זוגו המונעת או מקשה מימוש התנהגות כלכלית עצמאית של בן הזוג, לרבות איסור יציאה לעבודה או פתיחת חשבון בנק. כן, כן, זו מציאות החיים של עשרות אלפי נשים בישראל, אם לא מאות אלפים. לא אחת נשללת כך מבן הזוג כל אפשרות לקבל החלטה לגבי הכספים שהוא עצמו משתכר. האלימות הכלכלית יכולה לבוא לידי ביטוי גם בהתנהגות המונעת או מקשה שימוש בנכסים של בן הזוג עצמו או בנכסים משותפים.
הצעת החוק מובאת כהוראת שעה למשך ארבע שנים, ומועד התחילה הוא שישה חודשים מיום פרסום ההצעה, כך שניתן יהיה ללמוד בתקופת תחולת החוק, על סמך נתונים שייאספו, אם המנגנון שנקבע הוא מנגנון אפקטיבי אם לאו. חשוב לציין כי הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת העשרים-ושלוש והעשרים-וארבע על ידי שורת חברי וחברות כנסת מימין, משמאל ומהמרכז, ובהם חברת הכנסת מרב מיכאלי, חברת הכנסת מירב כהן – שתציג את הצעתה המוצמדת – חבר הכנסת סגלוביץ', חברת הכנסת תומא סלימאן, חברת הכנסת לשעבר קרן ברק והשרה גילה גמליאל.
למעלה מכך, רק בכנסת העשרים-ושלוש הונחה אף הצעת חוק מטעם הממשלה ועברה בקריאה ראשונה, אך לא קודמה. ומדוע לא קודמה? מכיוון שפעם אחר פעם צצו גורמים קיצוניים, בבית הזה ומחוצה לו, שהצליחו לעכב את קידומה של הצעת החוק. בעבור אותם גורמים מיזוגיניים וקיצוניים, פיקוח נפש הוא לא ערך יהודי. כבוד, הוגנות, שוויון, חירות, העצמה אישית, אלה כנראה לא חלק מערכי המשפחה שצריך לקדם ולהגן עליהם.
שר המשפטים יריב לוין התחייב כאן, מעל הבמה הזו, בראשית השנה הקודמת, שיעשה מאמץ לקדם את הצעת החוק ואת הנושא, אך הדבר לא קרה. כל מי שיבחן את סדרי-היום של ועדת החוקה, חוק ומשפט ושל הוועדה לביטחון לאומי בכנסת הקודמת ובכנסת הזו, יוכל לראות בקלות את הנסיגה המטרידה בעדיפות שניתנה לטיפול בתופעת האלימות כלפי נשים, האלימות בין בני זוג והאלימות במשפחה. התחושה המבוססת היא שממשלת ישראל הנוכחית והקואליציה הנוכחית לא מתעניינות באמת בנושא הזה.
גם עתה אינני יודע מי השר המשיב. אך הינה כאן, בתיאום עם חברתי חברת הכנסת מירב כהן, אנחנו מציעים לממשלה לא להביא את הצעת החוק להצבעה היום. הבה ניקח את השבועות שנותרו עד סיום הכנס. בואו נשב, שר המשפטים, חברי הכנסת המציעים, יו"רי הוועדות הרלוונטיות. הבה נראה אם אפשר להביא הצעה מוסכמת – אפילו הצעה ממשלתית – בשבוע האחרון של הכנס, כדי להתניע ולו במעט את תחילת הטיפול בתופעת האלימות הכלכלית, שכולנו יודעים שהיא תופעה של ממש. הינה, אנו מציעים לכם. האם תיענו להצעה?
ובסיום הדברים, אדוני היושב-ראש, אי-אפשר, פשוט אי-אפשר לדבר ביום הזה על אלימות כלכלית בלי להתייחס למופע האימים, למופע האלים, המיזוגיני והמרושע, שכל אזרחי ישראל צפו בו אתמול, מחדר הוועדה לביטחון לאומי, בדיון שהתקיים בעניין – – –
כל אזרחי ואזרחיות ישראל ראו את ההתנהגות האלימה שלך, ראו את ההתנהגות האלימה של כנופיית בן גביר – –
– – של אותה כנופיה שהשתלטה על צמרת המשרד לביטחון לאומי. ראינו כיצד מחוקקת וחברת כנסת נוהגת באלימות באחות שכולה שאחותה נרצחה, נרצחה על ידי בן זוגה.
ראינו כולנו. עצם העובדה שאת קמה וצועקת מעידה, מעיד על החמאה שמרוחה על ראשך ועל ראשו של אותו בריון שמקבל את משכורתו מקופת המדינה כיועץ החקיקה של השר העבריין בן גביר.
כל נשות ישראל התביישו בך אתמול, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בך ובשולחייך. תתביישי לך.
983 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.