אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני אקדים ואומר – אדוני השר, אדוני השר.
השר דיכטר, הנמיכו את קולכם. אני רוצה להגיד משהו. באמת, תסתכלו טוב אחד על השני ותגידו: האם היה צריך להצביע נגד החוק של מיכל שיר?
לא. לא משנה.
אני, לצערי הגדול, הופתעתי מכך שהממשלה הצביעה נגד הצעת החוק שלי, שהיא באמת כל כך פשוטה וברורה, וכתבתי אותה מתוך הכאב ומתוך השיח עם משפחות נפגעי הטראומה שבכל שבוע מגיעות לכאן.
הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון) – שימו לב מה אני מבקש בהצעת החוק, מה חשוב לעשות. כל מה שאנחנו מבקשים הוא סיוע לבן משפחה של נכה עם הפרעה של פוסט-טראומה. פוסט-טראומה. הצעת החוק נוגעת בהרבה מאוד בתים.
בהרבה מאוד בתים.
ואחרי 7 באוקטובר – – –
פינדרוס, ראש עיר לא מפריע לראש עיר.
לשעבר, אתה צודק. הצעה זאת חשובה כפל-כפליים, כי כולנו ראינו, וכולנו עדיין – ואולי חלק מאיתנו אפילו עדיין בפוסט-טראומה, פוסט-טראומה לאומית בעקבות 7 באוקטובר. אני מציע כי בן משפחה של נכה שדרגת נכותו היא 30% לפחות בשל פוסט-טראומה, יהיה זכאי לסיוע מיוחד ולסיוע נפשי כפי שיקבע שר הביטחון. אני לא אומר כמה. אני לא אומר. רק כשנסמיך את שר הביטחון לשבת עם צוות חשיבה ולטפל במשפחות של נפגעי הפוסט-טראומה – זה כל מה שהצעת החוק מבקשת.
בין הדברים שמוצעים בסיוע ניתן למצוא החזר של טיפולים נפשיים. יש היום 384 שקלים עם מספר מוגבל של טיפולים. אנחנו מבקשים להכפיל. זה לא הרבה כסף. כל כך חשוב למשפחות האלה טיפולי רפואה משלימה למשפחה במעגל הראשון. אנחנו מבקשים להוסיף עוד כסף. אין שום דבר בהצעת החוק שהוא תגרנות. אין שום דבר בהצעת החוק שהוא לטרלל מישהו, יש בה רק להיטיב עם בני המשפחה של נפגעי הפוסט-טראומה. לצערי הגדול, אנחנו נלך ונבין מה היקף הבעיה. אנחנו עדיין לא יורדים – אין לנו מספרים סופיים, והלוואי שזה ייעצר כאן, אבל לצערי הגדול, המציאות לא מרמזת על כך שהדבר הזה – – –
בהצעת החוק – ואני חוזר על זה – לא ביקשתי לציין סכומים, לא ביקשתי לציין תקציבים, אלא ביקשתי שכנסת ישראל תבקש משר הביטחון, תורה לו בחוק. אדוני ישב עם הצוותים שלו וירחיבו את מעגל התמיכה.
המצב הנוכחי, לצערנו הגדול, מוליד עוד ועוד מקרים של פוסט-טראומה. אנחנו פוגשים אותם בוועדות. אנחנו פוגשים את זעקות השבר של המשפחות; אנחנו פוגשים את זעקות השבר של הילדים. אני בודק במשרד החינוך, וילדים של נפגעי פוסט-טראומה לא מגיעים ללימודים.
אומר לי נפגע – נפגע פוסט-טראומה, נכה צה"ל: מאיר, אני לוקח מכלכלתי כדי לתת שיעורי עזר לילדה שלי, שלא מגיעה בי"ב לבחינות הבגרות. אף אחד לא משלם לי את זה. שוב, אנחנו לא מבקשים חוסר גבולות. לא. שישב שר הביטחון עם הצוות ויגיד: רבותיי, זה מה שאנחנו נותנים. חשוב להעלות את זה, חשוב להעלות את התעריפים, חשוב לתת יותר טיפולים. אתה לא יכול להגביל לעשרה טיפולים.
לא. טלי, את יודעת שאם רק אנחנו נשב בישיבה אחת – אם מאשרים את זה – אנחנו נמצא את הפתרון. גם אני וגם את נמצא את הפתרון. נמצא את הפתרון. אבל האמינו לי, אתם יודעים ואתם מרגישים את מה שאני מרגיש, כל אחד. אני רואה את האמפתיה הגדולה של חברי הוועדה, של כל הח"כים מכל הסיעות. כשמתחיל בן משפחה עם פוסט-טראומה, הוא חייב לדבר, וכשהוא מלווה עם ההורים שלו, ואנחנו רואים את הבכי ואת השבר, מן הראוי שנתייחס לתופעה הזאת ולפחות נכפיל את מספר הטיפולים לילדים.
עכשיו, אני פונה לאופיר. אגב, הצעה זהה בן גביר הגיש, ותמכנו. לצערי הגדול, אני פונה לאופיר ולמי שיושב בוועדת השרים. כנראה שמה שצריך לעשות זה לגנוב סוסים. חבריא, כנסת ישראל צריכה ללמוד: לא גונבים סוסים; לא תן לי ואני אתן לך.
זה לא מכובד – – –
זה לא מכובד שעולים לכאן ח"כים מכל הסיעות – –
– – עולים ח"כים מכל הסיעות – ואני בדקתי את התמיכה של יש עתיד. בנושאים כאלה אין לנו לא קואליציה ולא אופוזיציה. אני עולה לכאן עם הצעות חוק שנוגעות לנפשם של החיילים, לבריאותן של המשפחות, הצעות חוק שלא עולות הרבה כסף. אנחנו גם לא מעיזים – אנחנו מבינים את גודל השעה, מבינים שיש מלחמה, ולא מעיזים לבוא עם תקציבים מטורפים, אלא אנחנו באים ואומרים: חבריא, אנחנו מחזיקים זרקור ביד, מאירים על הפינה הזאת. אנא מכם, הצביעו, ואנחנו נותנים למשרד הביטחון, לביטוח הלאומי, את כל האפשרות, ושהם יחליטו. לצערי הגדול, אני שבוע אחרי שבוע רואה איך שהמיומנות שמתפתחת כאן היא: תן לי משהו ואני אתן לך משהו. אני מאוד מקווה שהאנשים עם מצפון כאן, לא משנה מאיזה צד הם, יבינו שככה לא מנהלים מדינה. ככה אנחנו רק פוגעים בחיילים, בחיילות, בבני משפחות.
אני הייתי בטוח שעל הצעת החוק הזו לפחות יבואו ויגידו: נעביר את זה בטרומית, נלך לוועדות ונעשה את בוועדה, נשב ונדון. לצערי הגדול, הציניות הזאת שכובשת אותנו – צר לי על כך. אני פונה לשר הביטחון מכאן: אני יודע, אדוני, שאתה עסוק ומנהל מלחמה, אבל זכור, המלחמה היא לא רק על גבולות המדינה והאויבים שלנו, המלחמה היא גם על נפשם של הילדים של כולנו, של הבנים והבנות, של החיילים, של אנשים שהיו שם בנובה, של משפחות שנקרעות.
היום, תוך כדי דיון בוועדת החינוך, אוזננו הייתה כרויה למה שקרה אצל פינדרוס. הגיעו לשם משפחות של נרצחי נובה. שמענו את ההורים האלה; שמענו את האחים האלה. חבריא, חוסנה של המדינה בנוי על צה"ל ועל תחושות הציונות שלנו, אבל בראש וראשונה בנוי על "כל ישראל ערבים זה לזה". ברגע שאנחנו מצביעים נגד הדבר הזה, אנחנו פוגעים בעיקרון הזה, שעדיין מפעם בלב של כל אחד מאיתנו. צר לי על כך, אדוני. אני לא מוכן ללכת לשום עסקה. יגידו לי – לא, זה בנפשי. צר לי על כך שאתם תעמדו כאן, חברי האופוזיציה, ותצביעו. לפחות צאו החוצה. תודה לכם.
תודה רבה, אדוני השר. אני רק רוצה להגיד, חברים, זה ממש להסתתר מאחורי דברים שהם מנותקים מהמציאות. יש ל-20%, עם הגבלה מאוד ברורה של מספר הטיפולים והתעריפים. אני מעביר את המסר של המשפחות. הצעת החוק הזאת באה מהמסר של המשפחות שאנחנו פוגשים, שזועקות ואומרות: חבריא, אנחנו צריכים להרחיב את מעגלי הטיפול ולהעלות את התעריפים.
צריכים לעשות את זה עכשיו, לא לחכות לתקציב הבא. כמו שאמרתי לחברת הכנסת גוטליב, אם אנחנו יושבים בוועדה, בשעתיים אנחנו פותרים את זה. אני מכיר את הביטוח הלאומי. זה חיבור של משרד הביטחון, הביטוח הלאומי – כל מה שאנחנו מבקשים, להערכתי. זה באמת בטל בשישים.
עוד פעם, צר לי שעולים לכאן האנשים הלא-המוסמכים ומקריאים, אבל זה תפקידו של השר. אני לא כועס על אופיר, הוא עושה בדיוק את מה שאני עשיתי כשר. כשמישהו אחר, לא היה נעים לו לעמוד כאן, הוא דחף את התגובה שלו, להקריא.
אני קורא לשר הביטחון: היית צריך לשלוח אנשים מוסמכים לבדוק את זה לפני שאמרת לדחות. תסתכלו על המשפחות של האנשים הפוסט-טראומטיים. אני לא מאחל לאף אחד מיושבי הבית הזה, לא מאחל, שבמשפחתו תהיה תופעה כזאת. היא תופעה קשה. אלו אנשים שהלכו להגן על המדינה הזאת; אלה הורים ששלחו את הילדים שלהם להגן על המדינה הזאת. לא מגיע להם שכנסת ישראל תדחה את ההצעה הזאת. תודה רבה.
1,098 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.