דילוג לתוכן
כנסת לכולם
הכנסת ה־25 · ישיבה 154 · 28 בפברואר 2024

הצעת חוק הפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין עבירה על רקע מחאות יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–2024

פנינה תמנו · המחנה הממלכתי

תודה, אדוני היושב בראש, אני אשתדל לעשות את זה אפילו יותר קצר. שר המשפטים, השרים הנכבדים, כנסת נכבדה, חברי וחברות הכנסת, תחילה, לפני שאני נוגעת בעניין החוק, אני רוצה קודם כול להתפלל לשלומה של הילדה בת התשע היימנוט קסאו.

היו"ר ארז מלול: חברי הכנסת, בבקשה.

היימנוט קסאו, ילדה, עולה חדשה, בת תשע, נעלמה מביתה בליל יום ראשון, ועד עתה לא מוצאים אותה, למרות מאמצי המשטרה, יחידת הכלבנים, מתנדבים, הסוכנות היהודית, המפכ"ל, שהגיע לשם אתמול, שלשום הגיע לשם שר הקליטה. פשוט אירוע הזוי, פרשה הזויה, שילדה בת תשע – נעלמים עקבותיה כאילו בלעה אותו האדמה. אני מאוד מוטרדת, היה לי קשה לישון בלילה. רק לחשוב שהילדה הקטנטונת הזו כבר – מירב, אני מדברת על היימנוט בת התשע שנעלמה ביום ראשון בלילה, חשוב לי שתשמעו – –

היו"ר ארז מלול: מקרה מזעזע ביותר.

– – ושאנחנו נעשה את כל המאמצים, גם לדרבן את המשטרה, גם לעשות הכול כדי שימצאו אותה. גם פרסמו את תמונתה כדי שבאמת גם הציבור יוכל להתגייס למאמצים, וכל מי שיודע ולו בדל מידע קטן על היימנוט, נא להעביר את המידע למשטרה. כולנו מתפללים שימצאו אותה בשלום.

אדוני היושב-ראש, החוק הזה – הצעת החוק להפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין עבירה על רקע מחאות יוצאי אתיופיה – הוא חוק צודק מאין כמותו. ב-2015 הייתי בין מובילי המחאה, ולאורך שנים אני מובילה מחאה. הילדים – גם ילדים בני 13, 14, 15 וגם בני נוער וצעירים, יצאו לרחובות כדי לזעוק את זעקתם אחרי שכבר כל מה שהם עשו לא עזר. אחרי שגם אנחנו, נבחרי הציבור שהעלינו כאן בבית הזה – אני נכנסתי לפה ב-2013, היו דיונים לפני המחאות; כל מה שנאמר מול המשטרה ומול המשרדים הרלוונטיים והשרים לא עזר. ורק לאחר מכן, אחרי אירועים מאוד קשים, פוגעניים, הפגיעות הכי חמורות בזכויות האזרח והאדם וזכויות קהילה שלמה שנרמסו – רק לאחר מכן הצעירים של בני הקהילה, אוהבי ישראל, אוהבי ציון ואוהבי עם ישראל, יצאו לרחובות כדי שהזעקה הזאת תטלטל, תזעזע את המדינה, כדי לומר: לא נהיה יותר דור נרמס, לא נהיה יותר דור שמשלם מחיר רק בגלל צבע עורו.

אותם צעירים אמיצים ואמיצות שיצאו לרחובות – ואני הייתי איתם, צעדתי איתם וזעקתי את זעקתם יחד איתם – אני ראיתי כמה הם היו מוכנים לשלם כל מחיר כדי שהילדים הקטנים יותר לא ישלמו מחיר רק בשל צבע עורם, שלא היו מודרים, מופלים וסובלים מגזענות. והם סבלו וסובלים. לצערי את העבר אי-אפשר למחוק. יש אנשים ששילמו מחיר מאוד כבד, והם לא יוכלו לתקן את מה שקרה. אדוני היושב-ראש, לרבים נפתחו תיקים לא הצליחו להתגייס לצבא ולא קיבלו אותם לעבודה. יותר מכול רמסו להם את הביטחון העצמי ותחושת הפרודוקטיביות האזרחית. אמרתי את זה בפעם הקודמת כשהיה פה דיון על החוק, אותו חוק של חברת הכנסת צגה מלקו. היו מי שטענו שמפלים את יהודי אתיופיה לטובה. אני אומרת שאותם אנשים כנראה לא מבינים על מה מדובר כשהם מדברים על גזענות. כנראה אותם אנשים צריכים להיות אתיופים ליום אחד בשביל להבין מה זה להיות שחור במרחב לבן. 23,000 תיקים מתוך אוכלוסייה כל כך קטנה, שמונה קרוב ל-160,000, ומתוכם אם תורידו את הקשישים, את הנשים וכמובן את הדור היותר מבוגר, תבינו שמדובר על תיק לכל צעיר שני או שלישי.

מה לעשות? הגברים יוצאי אתיופיה מופלים יותר. סוציולוגית הגברים יוצאי אתיופיה מופלים יותר. אני יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. אנחנו יודעים שלוקחים את הנתונים מכלל האוכלוסייה, ומי שמופלה יותר זה נשים, אבל כשמדובר ביוצאי אתיופיה צריך לומר ביושר שלא רק כלל האוכלוסייה מופלית – אם זה בשכר, הכנסה חודשית, תעסוקה, בוודאי הסללה בחינוך ועוד; אנחנו רואים שהגברים יוצאי אתיופיה הם החשודים המיידיים.

אנחנו לא נעמוד מנגד – לא האימהות, לא הבנות, לא הנשים יוצאות אתיופיה. אנחנו לא נעמוד מנגד עד שנראה שהילדים והילדות שלנו מוגנים. כאשר אני מדברת על 23,000 תיקים, זה לא מסתיים שם. זה ממשיך בזה שאנחנו רואים שיש ייצוג יתר של בני הקהילה במוסדות הסגורים של הרווחה ובחסות הנוער; אנחנו מדברים על זה שיש יותר הוצאת ילדים יוצאי אתיופיה מהבית; אנחנו מדברים על זה שיותר ילדים יוצאי אתיופיה נענשים על ידי כך שמשעים אותם, על ידי כך שמסלילים אותם לבתי ספר פחות טובים, על ידי כך שגם כילדים קטנים בגנים הם החשודים המיידיים והנענשים המיידיים; אנחנו מדברים על כך שגם בצבא, לצערנו, יש תופעות חמורות של כליאת יתר, ולצערי גם התאבדויות בשיעור יותר גבוה. אנחנו רואים במובהק שכל הנתונים האובייקטיביים עדיין, עדיין לא טובים.

על כן, מדינת ישראל וממשלת ישראל חייבות לעשות הכול הכול לתקן את המצב, כי מדובר בנתונים אובייקטיביים. אל תגידו לנו שמדובר בקיפוח ובתחושות קיפוח, ושעוד דור זה יעבור. אין לנו זמן, תמיד אמרתי את זה. אפילו בנאום הבכורה שלי אמרתי. אנשים שאומרים שעוד דור זה יעבור הם אנשים חסרי יכולת לראות חזון, אנשים שגוזלים תקווה ואת החלומות של כל הילדים. אנחנו לא מדברים על ילדים שעלו אתמול לארץ, אנחנו מדברים על ישראלים שנולדו פה, כמו הילדים שלי, הבן והבת שלי, ולהם יש זכות מיידית לשוויון זכויות.

אבל בתוך זה, בצער אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש: ממשלת ישראל ושר האוצר כמי שמוביל את זה, החליטו דווקא עכשיו בצל המלחמה – כאילו כשיש מלחמה, מותר לרסק את החברה הישראלית ולהתעמר בחלשים – לקצץ 15% מהתוכנית לשילוב יהודי אתיופיה בחברה הישראלית. במקום לקחת ממקורות תקציביים אחרים, שהוא יודע שהם קיבלו יותר, במקום ללכת לחפש רזרבות במקומות שאפשר לתת, הוא בוחר להכניס את ידו לתוך כבשת הרש של הקהילה; לבוא ולומר ולמסור לקהילה, לאותם לוחמים שנמצאים בעזה בחירוף נפש, בחירוף נפש – אני לא אוהבת לדבר על הקורבנות בתוך הקהילה, כי אנחנו חלק בלתי נפרד מעם ישראל, אבל כולנו יודעים איזה לוחמים ולוחמות אמיצים יש לנו, וכמה חיילים אנחנו איבדנו. אמרתי את זה: כולם בנינו ובנותינו, אבל לא יהיה מצב שאנחנו נהיה שווי חובות ולא שווי זכויות. זכויות זה אומר שאסור לנו למסור מסר כזה לילדים שבחוגים, לילדים שזקוקים לעזרה. תוכניות התעסוקה, התוכניות למאבק בגזענות וכל התוכניות האלה – מה הוא רוצה בעצם, לקצץ בהן? זה לא יקרה. ממשלת ישראל, זה לא יקרה.

אנחנו מדברים על 18 מיליון שקלים, אתם יכולים למצוא את המקור ממקור אחר, מאזורים אחרים. אנחנו לא רוצים את זה על חשבון אוכלוסיות מוחלשות, זה בוודאי לא. אני מדברת על משרדים מיותרים, על תפקידים מיותרים, על תחומים מיותרים – אפשר לקחת משם ולומר: אנחנו נמשיך לטפל באוכלוסיות הכי מוחלשות, כי גם כשיש מלחמה החברה הישראלית צריכה להישאר מאוחדת. "מאוחדת" זה גם לעשות תיקון, כי הלקח מהמלחמה הזאת הוא לדעת שחשוב שתהיה אחדות, חשוב שיהיה שוויון, חשוב שאנחנו נהיה עם חזק ומאוחד – אבל עם חזק ומאוחד זה כאשר לא דורסים ודורכים על הזכויות של אחרים.

לכן החוק הזה הוא חוק מאוד משמעותי וחשוב. אני יכולה לומר שבתחילת הקדנציה הזאת גם פניתי לשר המשפטים, שנמצא איתנו כאן, שבאמת עשה מאמץ. הוא אמר לי שהוא רואה את החשיבות של החוק הזה והחשיבות של המהלך הזה. בעזרת השם, אני מקווה שבמהרה אנחנו נעביר את זה בקריאה שנייה שלישית, גם את החוק שלי, גם את החוק של צגה וגם את החוק של חבר הכנסת משה סלומון. תודה.

1,087 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.