קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, במועצה אזורית מבואות חרמון יש קשיים רבים בקיום שגרה לימודית-חינוכית בצל המלחמה. קיימים פערים בהרכב הכיתות לתלמידי חטיבה ותיכון – שלומדים בכיתות המותאמות לגילי בתי ספר יסודי – בשעות הלמידה השבועיות, ויש מחסור במסגרות לגילים קריטיים אלו.
איך מתכנן המשרד להתגבר על השנה האבודה של תלמידי המועצה?
תודה על המענה המפורט. זה לא סוד, להתמודד עם מצב שבו יש לנו מפונים בתוך הארץ, זה מצב תקדימי, אבל לא נאריך בזה ולא נפרט את הסיבות לזה. אתה מכיר את המציאות של תלמיד. תלמידים מתעוררים בצוהריים; ההורים כל היום טרודים – אני יודע שאתה מכיר, אני רק מתאר את המציאות. הם צריכים להעיר את הילדים שלהם בצוהריים. אין שום חינוך בלתי פורמלי, כי הילדים שאמורים להפעיל את החינוך הבלתי-פורמלי, גם מפונים. אני מבין את המצוקה של הצוותים, כי הם חלק ממציאות שהם גם מפונים וגם צריכים לטפל וגם להעיר את הילדים שלהם, ואין לי חצי תלונה על זה. אבל השנה הזו היא שנה אבודה. 12 שעות שבועיות בלימודים – אתה לא מצליח ללמוד. גם מספר המקצועות שהם מחויבים בהם לתעודת הבגרות ירד ביותר מחצי, זאת אומרת שהם לא מספיקים ללמוד, אז השנה הזו היא למעשה אבודה. הם לא יצליחו ללמוד, הם לא ייגשו לבגרויות, הדבר הזה יידחה.
אני חושב שיש אפשרות כן לטפל בהמון דברים – למשל לתת תגבור בכל החינוך הבלתי-פורמלי, אם זה באמצעות החברה למתנ"סים, אם זה באמצעות יבוא אנשים מהמרכז, ולתת להם את היכולת לעבוד אחר הצוהריים, כי מה שקורה זה שהנערים – הם כבר לא ילדים – הנערים האלה כל הלילה ערים. זו המציאות שלהם. בזמן שאנחנו עכשיו פה מדברים ואני שואל אותך את השאילתה, הם ישנים. השאלה ששאלתי היא מה אנחנו עושים עם השנה האבודה, בהנחה שאנחנו יודעים שהשנה הזו גמורה.
282 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.