אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, כנסת נכבדה, חוק בתי הקבורה הצבאיים, שנחקק בשנת 1950, ביסס, עד כמה שזה נשמע מוזר, את יוקרתו ומעמדו של בית הקברות הצבאי. לבית קברות צבאי יש מעמד מיוחד בחברה הישראלית, ולקבורה הצבאית יש ללא ספק קונסנזוס בסולם הערכים של אזרחי ישראל. כבר בכניסה לבית הקברות מרגישים את חרדת הקודש שאופפת את הבאים, בעיקר בשערי החלקה הצבאית, אלה המבקשים להביע את הערכתם ממעמקי ליבם לשוכניו ואת הצורך להתייחד עם זכר בניה של האומה.
במציאות שנכפתה עלינו בחודשים האחרונים, אנחנו רואים, לצערנו, בעוצמה רבה, איך רבבות מאזרחי ישראל באים לכל לוויה של חיילי צה"ל כדי לחלוק להם כבוד גם אם הם אינם מכירים אותם. אזרחי ישראל מתגלים בעת הזאת במלוא אנושיותם וחוסנם, ומגיעים לכל חלקה צבאית ברחבי הארץ מתוך הערכה עמוקה למי שלחמו ומסרו את נפשם למען מדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, זה לא סוד כי כאשר חוקק חוק בתי הקברות הצבאיים, המטרה הייתה לייחד בית קברות לחיילים, אלא שלאורך השנים המציאות השתנתה. בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, העורף הפך לחזית, וכוחות הביטחון האחרים במדינת ישראל שותפים גם הם למאמץ המלחמתי – הם נלחמים, הם מצילים חיים, הם מסכנים את חייהם בכל מקום שאליו הם נדרשים, וכיום בבית הקברות הצבאי זוכים להיקבר גם שוטרים, סוהרים, אנשי שב"כ ומוסד.
אבל אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אם בהתחלה הזכות הורחבה רק לאנשי כוחות הביטחון שנפלו בעת מילוי תפקידם, הרי שכיום אנשי כוחות הביטחון, להוציא את לוחמי האש, זוכים למעמד שווה לחיילי צה"ל. לוחמי האש, אדוני היושב-ראש, נשארו מאחור. לוחם אש שנפל, גם אם זה בעת מילוי תפקידו, לא זוכה להיקבר בבית קברות צבאי. אני מניח שתסכים איתי, אדוני היושב-ראש, מהיכרותנו הקצרה – ואני חושב שיסכימו איתי גם כל חברי הבית הזה – שלוחמי האש המצוינים הללו, שמסכנים את חייהם בהצלת חיי אדם, ראויים לכך שמדינת ישראל תכיר בזכותם להיקבר בטקס ממלכתי בבית קברות צבאי.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, בית הקברות הצבאי מהווה אתר מורשת, מקום ממלכתי המקרין הדר, ערכים ורוח הזדהות בעלת ערך חינוכי עליון, ומקום שבו מתקבצים רבים לפחות פעם בשנה. הוא מסמל לפרט את השתייכותו של הנופל לאומה כולה – לאומה שגאה באנשי הביטחון שלה; לאומה שגאה בחיילים שלה, בשוטרים שלה, בסוהרים שלה, באנשי השב"כ והמוסד שלה. הגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמדינת ישראל תכיר גם בלוחמי האש שלה, תכיר בזכותם להיקבר בבית קברות צבאי.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, הצעת החוק בתי קבורה צבאיים (תיקון – קבורה ללוחמי האש), התשפ"ד–2024, באה לתקן עיוות של שנים ולהוסיף את לוחמי האש, שמוסרים נפשם לטובת הצלת חיים של אחרים מול התופת ועומדים בחזית לצד שוטרי ישראל וחיילי צה"ל. הם זכאים לקבל את אותו כבוד. אלה לוחמי האש הגיבורים שנספו באסון הכרמל, אורי סמנדייב, דני חייט והנער המתנדב אלעד ריבן, זיכרונם לברכה; אלה שני לוחמי האש עדנאן אסעד ודקל מרציאנו, זיכרונם לברכה, שמצאו את מותם בחילוץ צעיר שנפל לבור בדיר אל-אסד; אלה, מכובדיי, גם חמשת לוחמי האש שלום צבאן, גיל תעסה, אריק יהודה מרציאנו, יבגני גלסקי ורועי משה, זיכרונם לברכה, שנפלו במתקפת 7 באוקטובר. כולם מסרו את נפשם להציל נפשות, ולא נקברו בחלקה הצבאית. לכן, מוצע להשוות את זכותם של לוחמי האש שנהרגו בעת מילוי לזו של שאר כוחות הביטחון להיקבר מעתה והלאה בבית קברות צבאי.
אני מבקש לנצל את ההזדמנות להודות לחברי השר לביטחון לאומי, חבר הכנסת איתמר בן גביר, ולשר המשפטים יריב לוין, שדחפו לכך שהצעת החוק החשובה הזאת תקבל את תמיכת הממשלה. אני קורא מכאן לכל חברי הכנסת להצביע בעד החוק. תודה.
554 מילים של צביקה פוגל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.