תודה, אדוני היושב בראש. חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, למה סדום נחרבה, אדוני היושב-ראש? למה סדום נחרבה, השר מרגי? סדום נחרבה לא בגלל שקרו בה פשעים או שהיו בה פושעים – פושעים יש בכל חברה, שוליים יש בכל חברה, בכל מדינה. מתי חברה הופכת להיות חברה פושעת? מתי מדינה הופכת להיות מדינה מושחתת? לא כשיש בה שוליים, אלא כשהשוליים נהפכים להיות הסטנדרט, כשהם נהפכים להיות הנורמה, כשהחוקים מצדיקים עוול. זה מה שקרה בסדום. אלוהים התערב בסדום כשהעיר – כשהחוקים שלה נהיו חוקים רעים ומושחתים, לא רק האנשים. כשאסרו לעזור לעני; וכשעזרו לעני, כשעברו על החוק – שרפו את מי שעשה את זה.
ולמה נזכרתי בחוקי סדום? כי בשבוע שעבר היה פה דיון בוועדת חינוך. הפרק על שולחננו היה חוק בסיסי, פשוט, כל אדם היה צריך לתמוך בו, שלא לומר כל ישראלי, שלא לומר כל יהודי. החוק אמר: אדם שמעורב בטרור, אדם שיש לו זיקה לטרור, לא יהיה מורה בישראל, לא יכול להיות מורה בישראל. אי-אפשר לתת לו גישה למוחות וללבבות של ילדים חסרי ישע.
ישב שם חבר הכנסת איימן עודה בדיון, ואמר: אני בעד ההתנגדות לכיבוש, ההתנגדות לכיבוש היא לגיטימית. הוא אמר בקול רם. אמרת בקול רם, נכון, איימן? אני בעד ההתנגדות לכיבוש, זה לגיטימי, אני נגד פגיעה באזרחים. אני בעד ההתנגדות לכיבוש, אני נגד פגיעה באזרחים. לא צריך להיות עורך דין כדי לשמוע מהלאו את מה שהוא כן בעדו. אצל חבר הכנסת כסיף, כמו שהזכיר כאן חבר הכנסת פורר, הפגיעה בחיילים, הפגיעה במתנחלים, כמו שהזכיר כאן חבר הכנסת פורר, היא לגיטימית. היא התנגדות לכיבוש, היא לגיטימית.
ואני, לפני שמחיתי על הדבר הזה, הסתכלתי כמה דקות. אני מסתכל סביבי בוועדה, אדוני היושב בראש, ואני רואה שם את כל הבכירים – משרד המשפטים, משרד החינוך, הפקידים שלנו ממערכת אכיפת החוק, ראשי ארגונים אזרחיים – וכולם שותקים, וכולם שותקים. ואתה שואל את עצמך, איך הגענו למצב הזה שהעסק הזה מנורמל? כלומר שיכול אדם בישראל, חבר הכנסת בישראל, בעצם לומר בפועל שההתנגדות, שהפגיעה למעשה, בפועל, בחיילים, היא לגיטימית – וכולם שותקים. איך זה הפך להיות הנורמה?
איך כולם שותקים? איך הדבר הזה הפך להיות – עוברים אצלנו לסדר-יום? כי כשדבר עובר לסדר-יום, אדוני, הוא הופך להיות נורמה. ובמשפט אני אומר: אי-אפשר להתחמק מזה שהעובדה שאף אחד לא קם ואף אחד לא מתקומם על הדברים האלו נובעת מזה שבאופן עמוק יש קבוצות גדולות אצלנו שהפנימו את השקר הזה, הפנימו את הטענות האלו. הפנימו את המחשבות כאילו יש פה כיבוש. לא יודעים מי הכובש האמיתי במזרח התיכון במאות השנים האחרונות.
הפנימו את העובדה הזאת, איבדו את הצדק שלנו, ומכאן הדרך לנרמל אמירות משוגעות ורעות כאלו היא דרך קצרה, לצערנו. תודה.
415 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.