תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מציג בפניכם היום את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תגמול מתנדבי זק"א במלחמת חרבות ברזל). בשבת השחורה, 7 באוקטובר, פרצה מלחמת חרבות ברזל, מלחמה שמדינת ישראל לא רצתה בה. המלחמה פרצה כאשר עדר של רוצחים שפלים, תאבי דם, נאצים, חדרו למדינת ישראל. הם טבחו, שחטו, אנסו וחטפו אלפי ישראלים תמימים. תוך כדי האסון הנורא הזה מתנדבי זק"א הוזעקו למערב הנגב כדי להתחיל בעשיית עבודת הקודש שלהם, חסד של אמת עם מי שלא שרד את התופת ההיא.
במדינת ישראל מעולם לא היה יום כל כך נורא עם הרוגים בו-זמנית. למעלה מ-1,200 הרוגים, מקרים מזעזעים שמתנדבי זק"א נאלצו להתמודד איתם לאורך אותם ימים ולילות כדי להביא את אותם קורבנות לקבורת ישראל, לטהר את היישובים, את המיגוניות, לאסוף את חלקי הגופות של הנרצחים ולהביאם לקבורה. הצעת החוק שהוגשה על ידי מבקשת להכיר ולהוקיר את אותם מתנדבי זק"א, שהתנדבו במשך חודשי המלחמה ללא כל תגמול. מבדיקה שערכתי מול הארגון, מ-7 באוקטובר עד 1 בינואר נכחו בשטח כ-516 מתנדבים במספר משתנה. מטרת החוק היא לתגמל את אותם מתנדבים ולהוקיר אותם על עבודתם. אין באמת סכום שיכול למלא את הצלקות שנשארו לאותם אנשים טובים, אבל ההוקרה הקטנה הזו היא אולי נחמה קטנה.
האמת היא שאני מגיש את הצעת החוק הזו אחרי שנתקלתי בפוסט של משרת מילואים בשם יואב ממן, שב-7 באוקטובר לא נקרא למילואים, אך הוא החליט לשים את הווסט של זק"א, ובמשך 31 ימים רצופים עסק בזיהוי קורבנות. חשוב לזכור שגם לאותם מתנדבים יש ילדים, משפחות, עסקים. בשמי ובשם כנסת ישראל אני אומר לאותם מתנדבים: תודה רבה לכם על העבודה החשובה שעשיתם.
הצעת החוק תוחמת את התגמול רק לתקופת המלחמה, אין בה השלכות רוחב, וחשוב מאוד שהכנסת תקדם את החקיקה הזו כמה שיותר מהר. אני כמובן מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק. אני מודה לכבוד השר יואב בן צור, שדחף את החוק, לחבר הכנסת יוני מישרקי, תודה רבה, ולחברת הכנסת אתי עטייה. תודה רבה לך, היושב-ראש. תודה רבה, כנסת נכבדה.
315 מילים של משה פסל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.