קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, החוק הזה לצמצום – – –
תודה, היושב-ראש. הצעת החוק הזאת נולדה בחטא, כי היא הייתה צריכה להיות ברורה מאליה. האסון הכי גדול שקרה כאן לאומה הזאת, הטבח הנורא הזה, המלחמה הקשה הזאת, עשרות אלפי העקורים מבתיהם – האם זה לא יחייב אותנו בשינוי סדרי עדיפויות? בחשיבה מחדש? להפך. מהרגע הראשון דוקטרינת ההלם של המשבר הכתה והכתה, והביזה הועמקה. הועמקה. אנחנו מכירים את הנתונים – מהרזרבות לקחו יותר ממה שתכננו מלכתחילה. החוק הזה הוגש יחד עם אורית פרקש הכהן ושרן מרים השכל לעצירת הכספים הקואליציוניים במצב חירום, כי אין ממשלה בישראל. אין ממשלה אחראית בישראל. אני אציין את התנועה לאיכות השלטון, שסייעה בכתיבת החוק.
כבוד היושב-ראש, אני חושבת שהסמל של ביזת הממשלה הזאת הוא בכספים הקואליציוניים במובן הכי פשוט שיש. הרי רגע אחרי האסון העמקתם את הביזה במקום לחשב מסלול מחדש. עכשיו, תשמע, אני יזמתי דיון 40 חתימות על מצב הכספים הקואליציוניים. חתמו עליו חברי ועדת הכספים – יש פה גם את ולדימיר, חברי – והתעלמו מזה. לאחר מכן פניתי למזכירות הכנסת ואמרתי לה: יש נוהג, החתמתי דיון 40 חתימות. אמרו לי: יש פה איזושהי רגישות. אז פניתי ליו"ר הכנסת, אך הוא התעלם. אני מבינה שלא נוח, אבל לא נוח לא אומר לרמוס את כל הכללים ולא אומר לרמוס את הכלים הפרלמנטריים ברגל גסה, רק כי לא נעים דיון ציבורי שקוף על מה שברור שהוא חרפה בעת מלחמה.
החוק הזה הוא אילוץ, אילוץ שמעיד יותר מכול על מצב הכנסת ובטח שעל הממשלה הרעה הזאת. אז תגידו, למה מפירים פה חוק-יסוד כבר שבוע וחצי? אני אגיד למה: כדי להכשיר להטמיע בתקציב כמעט 6 מיליארד שקלים קואליציוניים מיותרים בעת מלחמה. ומה יקרה? מה יקרה? עד כמה הנבזיות, עד כמה – – –
חוק יסודות התקציב מחייב הגשה בלוחות זמנים, שלמה קרעי, אבל אם תרצה – תגיב, ונתווכח. אני אשמח.
אני מבינה שאתה לא נמצא בדיוני ועדת הכספים, אבל תדבר עם היועצת המשפטית לכנסת, היא תגיד לך בדיוק מה קורה, כי גם היא הוציאה מכתב חריף על זה.
אז אתה אומר שגם היועצת המשפטית משקרת לציבור?
העיכוב המכוון של מי שמנסים לצמצם זעם ציבורי, עיכוב מכוון כדי לצמצם את לוחות הזמנים, יעלה לנו בקיצוץ פלאט, רוחבי, של 67 מיליארד שקלים – איזה טירוף דעת – קיצוץ טיפש, מה שנקרא, שאינו מבחין בין משרד למשרד. כי מה אכפת לכם שהציבור כולו ייפגע, נכון, שלמה קרעי? העיקר שהמקורבים שלכם יקבלו את ליטרת הבשר שלכם. מה אכפת לכם? הממשלה, שהחליטה שתקציב המדינה הוא הכספומט הפרטי שלה – על זה יש לך מה להעיר, שלמה? והמלחמה, העקורים – –
– – המפונים, המילואימניקים, העסקים הקטנים, העצמאים – כלום. המקורבים שלכם עומדים לפני הכול. דף המסרים לא יספוג את האמת הזאת, אין מה לעשות.
עד כמה מעוות זה שתקצבו 27 מיליון שקלים בסוף שנת 2023 בתקציב המעודכן ועוד 27 מיליון שקלים בתקציב הנוכחי, תקציב 2024 – אתה יודע למה? אני אגיד לך – לארגונים שימנעו נשירה מישיבות. במילים אחרות, ישראל במלחמה, כל יום נהרגים טובי בנינו, חיילינו, והם מתקצבים מהמדינה עידוד השתמטות ובלימת יציאה לגיוס ואל שוק העבודה. עד לאן הממשלה הזאת תגיע?
איך יכול להיות שפעם אחר פעם מסרבים להראות לנו את ספרי התקציב? גם פה אין שום בעיה, שלמה קרעי? איך יכול להיות שבגלל שהם רוצים להעביר כסף למקורבים, יקצצו לנוער בסיכון, לאנשים עם מוגבלות, לכפרי הנוער, לכפרי הסטודנטים, לחקלאות, לשירות התעסוקה, להסעות לחינוך המיוחד, לשירותי הבריאות, להשכלה הגבוהה, לחינוך הממלכתי ומה לא? כל אלה, אגב, ממש פנו אליי על הקיצוצים. אבל אין ספרי תקציב, שחלילה לא נראה את הסעיפים הספציפיים של איפה הקיצוץ פוגע, וזה בלי קיצוץ פלאט, כן?
איך יכול להיות ששר האוצר עושה מעשה – שלמה קרעי, חבל שאתה הולך – ששר האוצר עושה מעשה שיש לבחון אם הוא פלילי? והוא מפר חוק-יסוד פעם אחר פעם.
פלילי. צריך לבחון את זה, הפרת חוק-יסוד בוטה כזאת כדי לצ'פר ולקמבן מקורבים. איך הם מעיזים לדבר על אחדות כאשר מנגד הם חומסים בציניות ומתעלמים מהשבר הלאומי ומהמצוקה הכלכלית? זה לא התקציב שהיה ראוי לעם הזה בעת הזאת; זאת בטח לא הממשלה שראויה לעם הזה. ממשלת המחדל. ממשלה שלא לוקחת אחריות, ממשלה שלא מביעה אמפתיה, ממשלה שלא מכירה באשמה, ממשלה שכל מטרתה היא חיזוק השררה, גם על ידי ביזה.
אבל הבטחתי לך שיר, כבוד יו"ר הכנסת. "פרצופה של המדינה" – להקת תיסלם. מילים: יאיר ניצני. נראה לי מתאים. "הוא יצא בבוקרו של יום קיץ מתיש / נשק לאישה, חצה את הכביש / מכונית מטופחת, נהג מיומן / שועטים לבירה – יום חדש לעסקן הקטן. // מחייג בנסיעה – ענייני מפלגה / ודואג לחלקו בפרוסת העוגה. / השיחה קולחת, הובטחו לו דברים / כבר שנים שהוא לא מייצג בוחרים. // מסמכים לעיון, תקציבים לפיתוח / ועשן הסיגר לחלון הפתוח / הוא אומר לחבר מפלגה: 'רגע, גדליה, / אולי תהיה השגריר באוסטרליה'. // הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב / אז מה אם בדרך שיקר וגנב, / פניו משתקפים בחלון בפינה / הפרצוף שלו הוא / פרצופה של המדינה. // מסדרונות השררה וקומות ביורוקרטיה. / תקציבים לישיבות על חשבון האינפלציה / הוא קיצץ בדקה שלושה מפעלים / ו-400 איש הפכו מובטלים. // מדרימים במכונית – וילונות כחלחלים / הוא קופץ לביקור, הורים שכולים / הוא שכח שהטיף בעד מלחמה / הפרצוף שלו הוא / פרצופה של המדינה. // הוא חשוב, מקורב, הוא יהיה ויהי מה / הוא זה שיחליט אם תהיה מלחמה. / הוא זה שיקבע את חינוך ילדיך / הוא יקבע נהלים, אתה תצא מכליך. // בלהט נואם לקהל מתרגש / אדמה גואלים במגל וחרמש / הצביעו נכון, ואני מבקש // תנו לי כוח / תנו לצרוח / מה שבא לי / כי הייתה לי / ארץ זבת חלב / נגנו עכשיו. / ואני לא מבין, מה השתנה? / אם אני האידיוט היחיד במדינה, / שחרד למחר וחולם עלי זית / ורוצה להרגיש שכאן זה הבית? // מלטף את פנייך, משקיף לחלון / ואת מחייכת מתוך החלום / אוהב שאת ככה ולא משתנה / החיוך שלך הוא / פרצופה של המדינה."
אתם ממשלה לא ראויה, שלא ידעה להסתכל נכון בעת הכי קשה. תקציבים וג'ובים למקורבים ושררה. ממשלה ששכחה את הציבור ואת המדינה. תודה רבה.
לפני רגע עלה לפה שר האוצר, בלי בושה, ברהב, והתחיל לספר לנו על אחדות. אבל הוא לא מסוגל, לא מסוגל לבוא ולהשיב כאן ולהסביר את הקיצוצים האגרסיביים שהוא משית עלינו כי הוא כרגע מטמיע את הכספים הקואליציוניים. פשוט בושה. מונעים דיון תקציבי על כספים קואליציוניים, כשאני הגשתי דיון שליש. גם למזכירות פניתי שלא מקיימים אותו, גם ליו"ר הכנסת. כאילו כלום. אין מעמד לכנסת. מגיעה לכאן, מסבירה: אין דיון, אין ספרי תקציב, אין לוחות זמנים. הולך להיות קיצוץ רוחבי של 76 מיליארד שקלים בגלל שאתם לא עומדים בלוחות הזמנים, אבל הוא – הוא לא מגיע להשיב. זה לא שלו. הוא יגיד לי שאנחנו פוגעים באחדות כי אנחנו דואגים מהקיצוצים לשכבות המוחלשות. בלי בושה, בלי בושה. ואתה יודע את זה, שלמה קרעי.
המחדל שלכם. האסון הזה קרה בזמן שלכם.
אם שר האוצר לא מסוגל לבוא ולדבר ולהשיב – הוא הרגע היה פה. פחדן, פחדן, זה מה שהוא. לא מסוגל לשמוע ביקורת, אז הוא מגלגל אלינו את עצם שאילת השאלות. אבל איפה אתם, השרים? איפה אתם? שר הכלכלה – אתה הרגע יוצא – גם לך קיצצו, את משרד החקלאות ריסקו, את המשרד להגנת הסביבה פירקו, משרד החינוך – קיצצו לו, משרד הרווחה – קיצצו לו. איפה אתם? לא אכפת לכם ממה שיקרה בעקבות הקיצוצים האלה? העיקר כספים קואליציוניים? העיקר חברים שלכם? תקציבים מיותרים, שלכולנו ברור שהם מיותרים, ובגלל זה אין עדיין תקציב עכשיו. אין ספרי תקציב, אין דיון על הכספים האלה, ויש קיצוצים קשים מאוד, אבל לא אכפת לכם. אין פה אחד, אחד שיעמוד ויגיד די? אין פה אחד שיגיד: רבאק, תירגעו?
מלחמה, אנשים עקורים מבתיהם. בואו נקים מינהלת תקומה לצפון, בואו נעשה משהו עבור הציבור. איפה אתם? באמת, אני לא מבינה לפעמים מה בסופו של יום – איך אתם הולכים לישון, מה אתם אומרים לעצמכם. העיקר שאני שם? הכי חשוב שיש לי כיסא? שום דבר אחר לא משנה?
אני מזכירה שכשהייתי בקואליציה, שלמה, ידעתי גם להתנגד. אתה יודע את זה. אבל אתם, אתם לא מסוגלים. אין לכם בכלל עמוד שדרה מינימלי, מינימלי, להישיר מבט אל הציבור. תתביישו לכם.
1,321 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.