קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אריאלה חבורה, הבטחתי לך – לרגעים אלו, בשביל רגעים כאלו הגעתי לכנסת – מותו של שיראל נסים, בנך, לא היה לשווא. כדורי האקדח, כדורי האקדח הרבים שהרגו אותו, הם כתבו את החוק הזה. החוק הזה הוא שלו, של שיראל. אבל לא רק, לא רק של שיראל; הוא גם של מיכאל חסן, זיכרונו לברכה, וגם של יהודה ביאדגה, זכרו לברכה, וגם של מוסטפא יונס, זכרו לברכה, ולצערי יש עוד ועוד מתמודדי נפש שקיפחו את חייהם בשל מחלתם, אך לא היא שהרגה אותם אלא כדורי האקדח של השוטרים. וגם הם, גם הם קורבנות בסיפור הזה.
אבל החוק הזה רלוונטי גם לאלה שנותרו בחיים אך נכלאו על לא עוול בכפם, בשל מחלתם. אמרתי "נכלאו", ולזה התכוונתי. נכלאו בבתי הכלא. רועי, שם בדוי, שמע בשמחת תורה על הזוועות שהתחוללו ביישובי הדרום. הוא עלה על מדים ויצא לסייע, לעזור היכן שניתן. מה הוא לא ראה שם? גופות שעברו התעללות ונשרפו, איברים כרותים, משפחות שלמות שאבדו מן העולם. הרס וחורבן. כך הוא נלחם, מול הנוח'בה ומול הסיוטים שעוברים בראשו. אחרי שירות מילואים ממושך הוא יצא לחופשה קצרה, לכאורה בריא, אך פצוע וכאוב. התמונות, הריחות, הקולות, לא עזבו אותו. בביתו הוא נתקף בסיוטים, דמיין שמחבלים מקיפים את הבניין שבו הוא גר. הוא רץ לדירת שכנתו עם הרובה שעל כתפו, כדי להגן עליה מהמחבלים שנפשו הפצועה דמיינה. הוא עצמו התקשר למשטרה כדי להזעיק עזרה. רועי היה זקוק לסיוע, לא מול המחבלים, שדמיין את הקיום שלהם, אלא סיוע נפשי, אנשי מקצוע שייתנו מזור לנפשו הפצועה.
אולם במקום לקבל סיוע שכזה הוא נעצר. כן, הוא נעצר, מירב. נעצר. הוא שהה במעצר שבוע ימים. שבוע ימים. גם העדות של סגן מפקד הגדוד שבו הוא שירת לא עזרה. הוא היה עצור בבית הסוהר. זהו סיפורו של חייל מילואים בן 25 מדרום הארץ, המשרת במחלקת איתור חללים ונעדרים. מאז אותה שבת איתר רועי 15 גופות של כאלו שהוגדרו כנעדרים. בחירוף נפש עשה הכול כדי להביא לקבורה כל קורבן וקורבן, כל איבר, כל פריט. חירוף נפש כפשוטו.
אבל רועי יצא בזול ונעצר רק לשבוע. לצערי בשנים האחרונות, למעלה מעשרה מתמודדי נפש שחוו התקף פסיכוטי, המצב שלהם לא נגמר בבית הסוהר; הוא נגמר בבית הקברות, לאחר שנורו בידי כוחות הביטחון, שפשוט לא ידעו כיצד להתמודד עם האירועים הללו.
הקרבות עוד בעיצומם. חיילינו פועלים בעוז ובעוצמה ומכים באויב – סמטה-סמטה, רחוב-רחוב. לאחר המלחמה הם יחזרו הביתה, גיבורים עטורי תהילה. אולם בשביל חלק מהם המלחמה לא תסתיים, היא רק תתחיל. עבור חלק מהם, עבור חלק משורדי הזוועות בשמחת תורה, עבור אולי מישהו מאיתנו, המלחמה הזאת נמצאת בעיצומה. המראות לא יעזבו אותם, הקולות ימשיכו להתנגן במוחם, הריחות לא ירפו. לפניהם יעמוד תהליך ארוך מאוד עד לריפוי נפשם וחזרה לשגרה – לפעמים מלאה, לפעמים לא. כולם חוו טראומה, אבל חלק קטן מהם ייכנסו למצב של פוסט טראומה, PTSD, ויחוו משברים נפשיים אקוטיים, כמו זה שחווה חייל המילואים האמיץ מדרום הארץ – מצבי קיצון של סבל ומצוקה שבמסגרתם מופר האיזון הפסיכולוגי של האדם כך שמשאבי הנפש שלו אינם עומדים לו יותר, משברים מסוג זה עלולים להיגרם עקב גורמים חיצוניים, סביבתיים או אישיותיים, והם בעלי השפעה ממשית על תפקודו של האדם ומערך חייו של האדם הסובל ממנו.
מערך שירותי הטיפול במשברים נפשיים בקהילה לוקה היום בחסר, ואין בו כדי לספק פתרונות מתאימים לאדם המתמודד עם משבר נפשי אקוטי ולבני משפחתו. ראשית, המערך הטיפולי של בריאות הנפש אינו זמין בכל שעות היממה, הוא פשוט לא; שנית, הנתונים הקליניים מפוזרים היום בין גורמי טיפול שונים ומקשים בסיוע אפקטיבי; שלישית, להבדיל מהרפואה הכללית, שהתפתחה בשנים האחרונות ומספקת שירותים רבים בקהילה ואף בביתם של המטופלים, בתחום בריאות הנפש כמעט אין פתרונות טיפול בסביבה המוכרת והביתית של המטופל, בוודאי לא כשמדובר במשבר חירומי, והטיפול היחיד ניתן בבידוד מהקהילה – באשפוז במוסדות רפואיים למתמודדי נפש.
בשל כך, לא אחת מוזעקים לטיפול במשבר אקוטי צוותי חירום ממד"א או ממשטרת ישראל, צוותים שנעדרים את הכלים ואת ההכשרה המתאימים להעניק את הסיוע הדרוש. ואז מה שקורה, השוטרים, באמת מסכנים, פשוט שולפים את האקדח ויורים.
בעת משבר או התמודדות נפשית אין לאדם השרוי במשבר ולקרוביו גורם ייעודי לפנות אליו ולהתריע על הצורך בסיוע חירום נפשי, והיעדר הכלים המתאימים כאמור מוביל לכלים שקיימים, וזה או אשפוז כפוי או מעצר פלילי ועקב כך הגשת כתבי אישום, תהליך מיותר שנקרא קרימינליזציה של בריאות הנפש.
בעקבות כמה מקרים שהביאו למותם הטרגי של אנשים עם מוגבלות הוקמה בחודש יוני 2020 הוועדה הבין-משרדית לטיפול בהתמודדות של כוחות האכיפה והביטחון עם אנשים עם מוגבלות. אחת ההמלצות המרכזיות של הוועדה הייתה להקים צוותי התערבות במשבר – צוותים רב-מקצועיים אשר בין היתר יספקו סיוע נפשי ראשוני בעקבות קריאה או תלונה הנוגעת לאנשים עם מוגבלות. צוותים אלו יתווכו במידת הצורך בין המטופלים לגורמי האכיפה, יסייעו בהפניה לגורמים הטיפוליים שקיימים, וייעצו לגורמי האכיפה בעת תקריות עם אנשים עם מוגבלות. יש לציין כי צוותים מעין אלה פועלים במקומות אחרים בעולם, ובהם בריטניה, טנסי שבארצות הברית והולנד, ואכן מעניקים מענה איכותי לכל אלה שחווים משבר נפשי אקוטי.
לפיכך מוצע, במסגרת הצעת החוק צוותי התערבות במשבר נפשי, להקים מוקד חירום ארצי נפשי לסיוע נפשי ראשוני. במוקד יעניקו שירות מוקדנים שהוכשרו בתחום, ויזניקו בשעת הצורך צוות התערבות במשבר למקום הימצאו של אדם הזקוק לסיוע – אני מסיימת. בכל צוות יהיו חברים שלל אנשי מקצוע רלוונטיים: ייתכן שיהיה פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי, אחות. צוותי ההתערבות במשבר יפעלו במשך כל ימות השנה, ויהיו פרוסים בכל רחבי הארץ.
זאת ועוד, צוותי ההתערבות במשבר ילוו מתמודד נפש ואת המשפחה שלו עד לקבלת סיוע מתקדם מתאים או עד השתלבות מלאה בקהילה וחזרה לשגרה. כך יהוו צוותים אלו נדבך חשוב ברצף הטיפול והשיקום, ובכך יאפשרו מתן מענה מיידי ומתאים למתמודדי הנפש השרויים במשבר נפשי קשה ואקוטי, וזה יסייע במניעת החמרתו של המצב שלהם וכך יצמצם את הצורך בטיפול נרחב יותר.
בשביל שיראל חבורה, יהודה ביאדגה, מוסטפא יונס, מוניר ענבתאוי, דינה שמחון, אבתיסאם אבו עוואד, מיכאל חסן, סרגיי פופוב, אוליסיה פופוב ועוד ועוד, יהי זכרם ברוך, בשביל אלו ובשביל אחרים, שעוד אפשר להציל, בשביל כל אלה אני קוראת לכל חברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזו. מדובר בהצלת נפשות ממש.
אני רוצה להודות לשר אוריאל בוסו, שגם היה יושב-ראש ועדת הבריאות, שעזר לנו להעביר את הצעת החוק הזו בקריאה ראשונה בוועדה. באמת, השר, אלפי תודות.
בשמי ובשם כל המשפחות. באמת, דיברתי הבוקר, השר, עם אריאלה חבורה. ובאמת, יש דמעות בקולי, אבל אני מודה לך בשמה. תודה.
1,001 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.