הצעת חוק הקמת חדרי מיון קדמיים, התשפ"ג–2023

כבוד היו"ר, כנסת נכבדה, אם אפשר רק שיהיה פה אפשרי.

מישהו פה פתח חזית בתוך הקואליציה. אני לא אפריע לזה.

תודה, כבוד היו"ר. הצעת החוק לעיגון סוגיית חדרי המיון הקדמיים בבסיס תקציב בחקיקה – פשוט קשה לדבר בצורה הזו.

תודה, היו"ר. תודה רבה. אגב, על ההצעה הזו חתומים גם חברי קואליציה וגם חברי אופוזיציה, חתומים עליה כ-20 חברי כנסת. היא הצעה הגיונית, שבאה להסדיר מצב אבסורדי שבו אין נגישות למרכזי רפואה במרחבים שלמים, וצריך לעמוד. אקרא את דברי ההסבר של החוק לפני דבריי: חדרי מיון קדמיים, או מחלקה לרפואה דחופה, הם מהמחלקות החשובות ביותר בבתי החולים, שכן הן מספקות טיפול ראשוני מציל חיים. חדרי המיון הקדמיים חייבים לפעול 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ולהיות מופעלים על ידי כוח אדם מיומן ומקצועי, כל זאת כדי לספק את השירות הקריטי. אולם זמינות השירות ואיכותו אינן יעילות אם חדרי המיון נמצאים במרחק רב מהמטופל ברגע הפציעה. כיום המרחק הגדול ביותר בין חדרי מיון בישראל הוא כ-250 קילומטרים – בין חדר המיון בבית החולים סורוקה לבין חדר המיון בבית החולים יוספטל. אדם הנדרש לטיפול דחוף ביניהם, ייאלץ לנסוע יותר מ-100 קילומטרים עד לקבלת טיפול מציל חיים, שבו כידוע, כל שנייה יכולה להכריע בין חיים ומוות. הזכות לשלמות הגוף והזכות לחיים הן הזכויות הליבתיות מבין זכויות האדם, והן הזכויות הראשונות המנויות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. מקום המגורים של מטופל אינו צריך להשפיע כהוא זה על זמינות טיפולים רפואיים דחופים ומצילי חיים. על המדינה לספק זאת לכלל אזרחיה גם אם הם גרים במקומות דלילי אוכלוסייה – –

– – כמו הנגב או אצבע הגליל. על כן, מוצע בהצעת החוק הזו לקבוע הקמה של חדרי מיון נוספים בתוך שנה מיום תחילת החוק. בחדרי המיון יהיו ציוד רפואי מתאים וכן צוות רפואי מומחה מתאים. מוצע לקבוע מרחק מינימלי – זו ליבת ההצעה – מרחק מינימלי של 100 קילומטרים בין חדרי מיון, שיהיו פתוחים 24 שעות ביממה ובעלי מכשור רפואי המאפשר טיפול במקרה חירום, כך שיהיה אפשר להעביר מטופל לבית חולים באופן שאינו מסכן חיים.

רגע, זה ממש – פשוט לא. תעצרו, אי-אפשר.

אגב, חלקכם חתומים על החוק. חלק ממי שפה חתומים על החוק.

אתה מבין אותי לא מעט.

בעצם, הסוגיה של נגישות למרכזי הרפואה – בין אם זה בין בית חולים לחדר מיון, בין חדרי מיון או בין בתי חולים – היא סוגיה שקובעת חיים ומוות. מדינה כל כך קטנה עדיין לא הסדירה את הסוגיה הזו. הדבר האולטימטיבי שיהיה זה שיהיו עוד בתי חולים, אבל בהינתן שזהו דבר ארוך טווח, גם חדר מיון קדמי מספק את היכולת להציל חיים בזמן.

אנחנו מדברים על המחסור בחדרי מיון קדמיים תקופה ארוכה מאוד. אנחנו מדברים על עד כמה זה הזוי שבעצם מתקצבים אותם על ידי כספים קואליציוניים, ולא – –

– – ולא בבסיס התקציב, וגם לא הופכים את זה למשהו שהוא כבר מוסדר ואנחנו אחריו.

אגב, זה באמת מביש, בגלל שתקציבי בתי החולים – ואני בעד לבנות עוד בתי חולים – הם משהו שבאמת לוקח זמן. עד שמאשרים, אנחנו יודעים איזו סאגה זו. אבל באמת, המלחמה הזו עוד יותר ממחישה לנו את הסוגיה הזו, עד כמה, בין אם זה מפגיעה, חלילה, של מתקפת טילים או כל דבר אחר, אנחנו צריכים להיות ערוכים לטיפול מיידי, חירומי, מציל חיים. אלו דיני נפשות של ממש.

לכן, בניית חדרי מיון באזורים חדשים תאפשר הצלת חיים וטיפול בצורה טובה יותר, ואותה הצבת מרחק מינימלי תאפשר זמינות ויעילות מרביות ותייצר סטנדרט, שאומר שאם אתה גר בפריפריה – דינך לא למות מוקדם יותר; אם אתה גר באזור קו עימות או אם אתה גר בדרום – החיים שלך לא שווים פחות, אשכרה, חיים של ממש.

משרד הנגב והגליל הודיע בנובמבר כי יתקצב חדרי המיון בכ-5 מיליון שקלים. על המהלך הזה אמר יו"ר הקואליציה אופיר כץ: ישנה חשיבות מכרעת בעת הזו לתקצוב חדרי מיון קדמיים בדרום, זו הצלת חיים של ממש. אני מברך על הזכות שהייתה לי לקחת חלק במהלך החשוב הזה. אתה באמת עומד בזה, גם בכספים הקואליציוניים, ואני יודעת כמה הנושא הזה חשוב לך. אבל צריך להסדיר את זה בחוק. בקיץ האחרון הוכרז כי יוקם חדר מיון קדמי בעיר שדרות בעלות של כ-20 מיליון שקלים – זאת אומרת, זה משהו שכבר שהוכרז.

קריית שמונה זה מה שתקצבת, אם אני לא טועה. נכון, אופיר?

לדאוג לטיפול מציל חיים גם בערבה וגם ברמת הגולן, לנער בערבה, לקשישה ברמת הגולן. עלינו לעשות זאת.

אני אקנח בשירו של אדם שהוא גם יקר לליבי, עמיר לב, לעמוד בתור: "לעמוד בתור זו מתנה / עורך דין אחרי מנקה, / ראשון שהיה שני. / מי שאני לא מה שאני / עדיין מחפש / את אלה שגדלו איתי. // בתור לראות סרט / בתור למקפצה – – –"

אני חוזרת: "בתור לראות סרט / בתור למקפצה / בתור להוציא כסף לנעל חדשה // במספר 320 / החיים מתגלגלים / פתאום אני יודע / למה אני מתגעגע / לבוא ולהפתיע / פעם היו באים בלי להודיע. // בתור לראות סרט / בתור למקפצה / בתור להוציא כסף לנעל חדשה. // בלהה אליוף עמדה בתור / שלמה מאיר עמד בתור / חנה פינקר עמדה בתור / יורם חנן עמד בתור / איריס מג'אר עמדה בתור / יעקב ששון עמד בתור / פוליטיקאים לא עומדים בתור."

חברים, החוקים שאנחנו מגישים בעת הזו הם חוקים שקשורים למלחמה. הם לא חוקים שאנחנו מטרילים איתם, והם לא חוקים שאנחנו יודעים שלא יעברו והם לא חוקים שקשורים לנושאים ברומו של עולם, אלא חוקים שיש בהם יכולת לשמור על הבסיס. זו הזכות לחיים בכבוד, הזכות לחיים ושמירה על דיני נפשות.

אני רוצה להגיד משהו לשר הבריאות אוריאל בוסו: אני מעריכה אותך מאוד. זו גם הזדמנות שלי להגיד לך פה במליאה שאתה תמיד זמין, והצוות שלך ואתה מטפלים בפניות לא פשוטות. גם אני זכיתי – הייתה לי הזכות לעזור לציבור ולהעביר דרכך. אני אפילו אספר פה, אם יורשה לי, גם איזו דוגמה. פנה אליי לפני כמה שבועות אדם שאשתו בצו 8. היא ילדה כמה שבועות לפני כן ובחרה להתגייס למילואים כי התפקיד שלה חשוב ומשמעותי. בנק חלב שסיפק לה חלב – הכמות נגמרה, והיא הייתה צריכה עוד חלב עבור בתה. פניתי לאוריאל בוסו – וזה דחוף, כי זה חלב אם וזה צורך מיידי – ותוך כמה שעות הם פשוט פעלו באופן רוחבי והכפילו את חלב האם לנשים במילואים כדי שהבנק יספק להם.

קודם כול, אני מאמינה שאנחנו על כל הרצף: פיקוח פרלמנטרי, פניות ציבור – אני עונה להרבה פניות ציבור – טיפול, עבודה הדדית וגם הצעות חוק, כדי לעגן סוגיות תקציביות. בסוף זה עובד על כל הרצף. אני רוצה להגיד לך שאני מציינת את זה פה, כי זה בדיוק המקום הנכון, שבו אנחנו פועלים למען הציבור, פועלים מהר ופועלים נכון. אני גם חושבת שאפשר להגיע לפשרה גם בחוק הזה, אני אומרת: אם לא בתוך שנה מרגע החוק, נסדיר את זה בתוך שלוש שנים מרגע החוק לייצר מנגנון שיבטיח – –

– – את הזמינות של מרכזי רפואה ואת הבטחת החיים בין הפריפריה למרכז.

אני מבקשת שתצביעו בעד זה ותהיו בעד זה. תודה רבה חברים.