קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, טוב מאוד שפתאום אני שומעת פה שחברי הקואליציה נזכרו שאנחנו במלחמה. לפני עשר דקות, כשהם הצביעו על התקציב, על הביזה הזאת, איכשהו זה נעלם מתשומת ליבם. בסדר גמור, הבנתי, מה שרואים מפה, לא רואים משם. שלשום שרת הסטרוק נשאלה למה לא קיצצה 100 מיליון שקל מתקציב משרדה, וענתה בסיפור על ספינה מלאה בסחורות, ופתאום מתחילה סערה והאנשים בספינה מחפשים מה לזרוק למים, לים, ורואים יהודים ואומרים שמה שמכביד על הספינה זה התפילין. זה הסיפור שסיפרה לנו שרת הסטרוק כשנשאלה על ה-100 מיליון שקל, על זהות יהודית, אגב, בתקציב משרדה.
אז אני רוצה לענות לה גם בסיפור תנ"כי, ומי שיבין יבין. הסיפור הוא על יונה הנביא, שקיבל שליחות מאלוהים להחזיר בתשובה את הרשעים מהעיר נינווה. הוא ברח מהשליחות וגם מהספינה שנקלעה לסערה, וכשהנוסעים התחילו להתפלל, כל אחד לאל שלו, הם שאלו את יונה למה הוא לא מתפלל לאלוהים שלו. ואז הוא סיפר להם את הסיפור על זה שהוא ברח מהאלוהים שלו, ואז הם זרקו אותו לים. גם את המשרד שלך, אורית, צריך לזרוק לים, ואת כל התקציבים שבזזת – הם צריכים לעבור לצורכי המלחמה ולמפונים.
וכל הממשלה הזאת צריכה לעשות חשבון נפש עמוק ולחזור בתשובה, כמו אנשי נינווה. אדוני השר הנכבד ישראל כץ, תחזרו בתשובה, תחזרו לאזרחי ישראל. מנושאים אלקטורליים קטנים ומגעילים, תיזכרו בזה שאתם נבחרי ציבור של כולם, ושחיילינו במלחמה, וקרובי משפחה של כולנו מפונים, ועוד מעט – אנחנו כולנו יודעים מה קורה עם הכלכלה. תחזרו בתשובה, אחרת נזרוק אתכם מהספינה. עם ישראל יזרוק אתכם מהספינה. תודה.
241 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.