קריטריונים, סמכות וכמות הנשקים שחולקו לאחרונה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מבין משיחות לפני שאין תשובה על השאילתה, זאת אומרת, גם השר המיועד לא הגיע. השר החליפי לא קיבל אפילו תשובה להקריא מהכתב.

לא, בסדר. לפני 34 שניות לא היה, אבל אם עכשיו יהיה, וגם אני חייב – – –

גם אם אנחנו בלחימה, אני לא – – –

לכנסת יש תפקיד במדינת ישראל.

אדוני היושב-ראש, גם אתמול השר – זו כבר שאילתה שנייה שאני מקבל ומאשרים בנשיאות הכנסת לשר; לא, עוד לפני תקופת הלחימה.

לא, לא, לשר לביטחון לאומי, אני לא מדבר על השאילתה הזו. אמרתי, עוד לפני תקופת המלחמה, אני מזכיר שעלה ונשלח שר אחר. גם אם יש תשובה מקצועית, בסוף בנושאים מקצועיים יש לנו בעיה לקבל תשובה אמיתית, כי השר, גם עכשיו כשהוא מחפש את המענה בווטסאפ, זה ייראה מגוחך. וזה ממשיך – גם אתמול – משפט אחרון – בגלל שהוציאו את היועץ הפוליטי שלו, השר משך אתמול את כל גורמי המקצוע מהוועדה לביקורת המדינה. זה ממשיך את הזלזול בכנסת ישראל, אז – – –

לא להפריע.

אותי הוציאו מוועדה על הרבה פחות.

רק משפט אחרון: אפילו השר שעונה הוא שר שב-5 בנובמבר הושעה, אז אני מקבל מענה משר שהושעה.

לא הושעית? אוקיי, בסדר. אני אשאל את השאלה, ואני מקווה לתשובות מקצועיות.

לאחרונה חולקו עשרות אלפי נשקים לאזרחי ישראל במסגרות השונות.

רצוני לשאול:

1. כמה נשקים חולקו?

2. מי זה שמחליט על חלוקת הנשקים ?

3. מה הקריטריונים לחלוקתם?

אני מודה ליושב-ראש גם על התמיכה. אני רוצה רק להבהיר כי אני לא שאלתי את השאלה הזו בשאילתה דחופה. אני מודע לצרכים של הממשלה בניהול הלחימה הזו.

אנחנו שאלנו – ולא רק אני; שאלו גם חברי כנסת נוספים בוועדות השונות. בוועדה לביטחון לאומי למשל בדיון שהיה ב-13 בנובמבר שאלתי את המשטרה את השאלות האלה, ונושא השמור והמידע שציינת הוא פשוט לא נכון, זה לא מדויק, כי שאלתי. אמרתי: אם בנושאים שאני שואל עליהם, אם בשאלות שאני שואל עכשיו, שהן שאלות לגיטימיות, יש איזו בעיה, צריך לסווג אותם – אני מוכן לצאת החוצה, ואני מוכן שגם יתייחסו לזה בוועדה החסויה, שאני לא חלק ממנה, רק שיהיה מענה.

אז התשובה לך, מעבר לזה שלא ענית על שום דבר ששאלתי – באמת, כלום, ואני רשמתי את התשובה שלך, פשוט שום דבר ממה ששאלתי, ואני לא מאשים אותך, כי לא קיבלת תשובה.

יש גם ועדה חסויה בוועדה לביטחון לאומי.

אני רק רוצה לתאר, כי אני לא מצפה לתשובה – קודם כול נראה לי שהבנו את זה. נושא הסמכות של כיתת כוננות הוא הדבר הכי חשוב שיש. אנחנו מחלקים נשקים ארוכים, רובי סער, ואקדחים, לאנשים שמתנהלים במתאר אזרחי בלי שום סמכות. אף אחד לא יודע מה הסמכויות שלהם, לא הוציאו להם פקודה.

טלי, בבקשה, די, די, אי-אפשר. את גם לא יודעת על מה את מדברת, כמו שראינו אתמול, וגם כל שנייה את קוטעת אותי. די, בחייאת.

סבבה, אז תחסכי ממני את הקול שלך ואת ההערות שלך. את גם לא יודעת על מה את מדברת. תפסיקי עם החיילים – לא רק את עם החיילים – ותפסיקי להעיר לי. די.

נושא הסמכויות וגורמי המקצוע שיושבים פה – עזוב, לא נקבל את התשובה, נכון? הסמכויות של כיתת כוננות ולהבהיר לאנשים שהם לא יכולים כהוא זה לעצור אנשים; להעביר להם דף ופקודה מסודרת לגבי הסמכות של חייל שמגויס או מתנדב במשטרה, שאין להם סמכות. הם לא יודעים מה הסמכות שלהם, והם פועלים בחוסר סמכות בהמון המון מקרים. ושיהיה גם גוף שאפשר יהיה להתלונן דרכו, שאם מישהו עוצר עכשיו בן אדם ואומר לו: תביא לי תעודת זהות, אתה מעוכב – צריך להגיד לו: למה יש לך יכולת בכלל לעצור אותו, ומה הסמכות האזרחית שלך לעצור אותו. זה אלף-בית כשאתה מפעיל כוח, בטח ובטח כשאתה נותן לו רובה סער ואקדח. זה אלף-בית, ואנחנו לא מקבלים על זה מענה, לא מהיום. אף אחד לא אומר לא לחלק נשקים, אף אחד לא אומר שלא צריך להגביר את הביטחון האישי. כל הביטחון האישי לא שמור לצד אחד במערכת הפוליטית, אבל יש צורך לסדר את זה.

אני חבר בוועדה. אני אומר לכם, גם יו"ר הוועדה, יו"ר הוועדה לביטחון לאומי, לא מקבל על זה תשובות, לכן שאלתי את השאילתה. אני אומר לכם, הוא לא מקבל. הוא פה? הוא לא פה. תשאלו אותו. אני לא רוצה סתם להביא לפה את השרים, אנחנו רק רוצים לקבל תשובות, זה אלף-בית.