קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
איימן עודה, לא לעולם חוסן, אל תתבלבל. לא עוד הרבה זמן תוכל לעמוד פה ולנבל את פיך ולעשות וליצור תואם בין חיילי צה"ל לחמאס. לא פחות ולא יותר, בזמן לחימה עומד פה חבר כנסת – אני יודעת, איימן עודה, שאתה מעביר כספים לרשות הפלסטינית; העברת כספים ואתה משתמש בחסינות שלך, ובגלל זה לא חוקרים אותך ולא עוצרים אותך. אז רשום בפניך שלא עוד, ואתה לא תהיה פה בעל הבית, לא כמו שהתרגלת.
ועכשיו תקשיבו טוב, רבותיי. בעודנו יושבים כאן, קבלו את הדבר הבלתי-נתפס הבא. עזתים מגישים עתירה לבג"ץ, לבג"ץ שלנו, אדוני היו"ר. היום פורסם. עזתים מגישים בג"ץ, קבלו, כנגד זכות העמידה. אדוני היו"ר, אנחנו למדנו מה זו זכות עמידה בבג"ץ. העזתים מגישים עתירה לבג"ץ שלנו, היום, ובבסיס העתירה דרישה לא לפוצץ את בית החולים אל-קודס. מה הבסיס העובדתי לעתירה? בית החולים, לפי הנטען בעתירה, קיבל טלפון ממדינת ישראל לפנות את יושביו, לא פחות ולא יותר. זה הספיק לבג"ץ לפתוח את ההליך, לא לדחות את ההליך על הסף בהיעדר זכות עמידה – כי אין לנו זכות עמידה לעזתים בישראל, גם אם מי שמייצג את העזתים, לצורך העניין, זאת אגודה שרשומה בישראל. אין להם זכות עמידה. ובכל זאת – – –
אין לתאר. חכה, קבלו, אני יושבת ופשוט מתחלחלת. בג"ץ נותן להם זכות עמידה היום. זה גם הוגש בלי תצהיר, אבל לא נורא, לעזתים אולי מותר. הם אולי לא יודעים עברית או לא יודעים את הכללים. לא נורא, להם מותר.
רגע, מבקשים מהר מהר את תגובת הפרקליטות. אפילו לא חוסים את תגובת הפרקליטות. איזה יופי, בג"ץ היום בהחלטה שלו ממש מסכן את חיילי צה"ל, כי בעצם תגובת המדינה היא – תקלטו ותחזיקו חזק – תגובת הפרקליטות: כרגע אנחנו לא מתכוונים להפציץ את אל-קודס. אז אני מציעה לחמאס לרוץ חיש-חיש לבית החולים אל-קודס ולהתחבא שם, כי אין סיכוי שיפגיזו את בית החולים, למרות שידוע שבית החולים הזה משמש מגן אנושי להסלקת אמל"ח מסוגים שונים. אז כל הכבוד לבג"ץ שאמר – התגובה של המדינה – חשף בפסק הדין את העובדה שכרגע לא מפציצים את אל-קודס.
אבל בעיקר מה שבג"ץ עשה, הוא בייש אותי כאזרחית. אני צריכה בעת לחימה לתת זכות עמידה לעזתים? אבל ממה אני מתפעלת? אני אזכיר לכם שמי שנתן זכות עמידה למחבלים היה בג"ץ, לא פעם ולא פעמיים. מחבלים שעותרים נגד הרס בתים, מחבלים שעותרים כנגד חקירת שב"כ. לא ייאמן, שוב ושוב נפתחות דלתות לאויבים שלנו.
ואני אומרת לכם משהו אחד שכולנו צריכים ללמוד מהמלחמה הזאת, ואל תתבלבלו פה. אין מקום להיות יפי נפש אפילו שנייה אחת. אנחנו במלחמת קיום של להיות או לחדול. אנחנו במלחמה נגד מי שטבח בנו, רצח בנו, ערף את ראשי נשותינו, נערותינו, ילדינו. משפחה נכפתה בידיה, שני הורים לשני ילדים, ונעקרו עיניהם – את זה שידע ביידן ואת זה שידע העולם. אל מול התופת הזו רק כוח, כוח ועוד כוח. ואם אנחנו נמצמץ לשנייה, נמצמץ לשנייה, אנחנו פוגעים בחובה המוסרית שלנו לעם ישראל, לביטחון מדינת ישראל על כלל אזרחיה, בשם המורשת שלנו, בשם מי שאנחנו ובשם מי שעוד יש לנו סיכוי להיות, אם נעשה את המוטל עלינו.
480 מילים של טלי גוטליב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.