תודה רבה. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק שלכאורה במצב הנורמלי לא היה בה צורך. הצעת החוק הזאת עוסקת בתיקון בחוק סל הקליטה, התשנ"ה–1994, ומכניסה לתוך החוק הזה את החובה המינימלית של המדינה, מדינת ישראל, לספק לעולה חדש זכאות ללימוד של לפחות 500 שעות עברית, בתנאים ובמבחנים שיקבע שר הקליטה.
לכאורה מדובר בדבר הפשוט והברור מאליו, שחלק מתהליך הקליטה זה לימודים באולפן. אבל לצערי, מדי פעם אנחנו הגענו לעיתות משבר שבהן הדבר הברור מאליו הזה פתאום הפך ללא ברור מאליו, ואנשים נמצאים פה חצי שנה ולפעמים אפילו עד שנה בלי לקבל את הזכות הבסיסית הזאת, כי היא למעשה לא מוסדרת בשום חקיקה ראשית.
הצעת החוק הזאת בזמנו, מבחינתי, נולדה עוד בכנסת השבע-עשרה, הכנסת הראשונה שבה כיהנתי, על רקע משבר שבו משרד החינוך, שבאותו שלב הוא האחראי להפעלת האולפנים, התכוון לקצץ – בגלל קיצוצי תקציב שהיו בו ושינוי סדרי עדיפויות – כ-40% מכלל האולפנים במדינת ישראל, ולמעשה היא נועדה להגן על הזכויות של העולים בתקופה הזאת. הגשתי אותה אז יחד עם חבר הכנסת דאז מיכאל מלכיאור והגישו את הצעת החוק הזאת חברי כנסת נוספים בכנסת השבע-עשרה, לאור המשבר שנוצר אז. הגשת הצעת החוק הובילה להידברות עם משרד החינוך וגרמה לו לעצור. מאז אני עוד כמה פעמים הנחתי אותה על שולחן הכנסת, אבל לא חשבתי שיש דחיפות או חשיבות של קידום הצעת החוק, כי האולפנים – טוב, רע – עבדו.
לצערי, אנחנו נמצאים כבר תקופה די ארוכה, יותר מחצי שנה, במצב שאנשים נמצאים בארץ חצי שנה, שמונה חודשים, ועדיין לא זכו לקבל ממדינת ישראל אולפן. יש משבר קשה ביותר. מצד אחד, גדלה העלייה; מצד שני, לא רק שלא נוספו תקנים חדשים למורים באולפנים, אלא בגלל עיכוב בלתי מוסבר ומזעזע בחתימה על הסכם קיבוצי בין מורי האולפנים לבין משרד האוצר ומשרד החינוך, הגענו למצב שהיום מורים עוזבים בהמוניהם את ההוראה באולפנים, כי למעשה עדיף הרבה יותר כלכלית היום להיות מורה בבית ספר מאשר מורה באולפן. כולם מסכימים שיש צורך, כולם אומרים שזה או-טו-טו ייחתם, והאו-טו-טו ייחתם הזה נמשך כבר יותר מחצי שנה.
לכן אני לא ראיתי מנוס אלא להביא לכאן, לכנסת, את הצעת החוק הזאת, להגיש אותה מחדש ולהביא אותה לדיון במליאה, כי מתברר שמה שברור מאליו כנראה צריך להיות מעוגן בחקיקה ראשית. זה לא הגיוני שמדינת ישראל מתגאה בחוק כמו חוק השבות, מעודדת עלייה, ומצד שני, לא נותנת הגנה הכי בסיסית והדבר הכי בסיסי לעולה – זכות ללמוד עברית. אנחנו היום נמצאים במצב אבסורדי שאנשים מקבלים סל קליטה חצי שנה מלא, בכסף, במטרה אחת – שהם לא יצטרכו לעבוד אלא ללמוד עברית. באים לאולפן – אומרים להם: סליחה, אין לנו מקום, תעמדו בתור. ועוד שבעה, שמונה, תשעה חודשים אומרים להם: הינה, הגיע התור, אבל אז אין להם כלל דמי קיום ולמעשה הם לא יכולים ליהנות מהאולפן הזה כי הם צריכים כבר לצאת לעבוד. המערכת עובדת בצורה מגוחכת בהקשר הזה.
לכן אני חושב שאין מנוס אלא לפעול לעגן בחקיקה בצורה מסודרת את הזכות הבסיסית הזאת ללימודי עברית של עולה חדש שמגיע לארץ. אחר כך אנחנו מתפלאים למה יש קשיים בקליטה ואפילו למה חלק מהאנשים חוזרים ולמה אנשים לא מוצאים את עצמם פה תעסוקתית, כאשר המדינה עושה פה חלם – מממנת למעשה לאנשים מלגת קיום לחצי שנה כדי שילמדו באולפן, ואומרת להם: אין לנו מקום בשבילך באולפן, לך תחכה לתקופה שכבר לא יהיה לך מימון.
אני מצטער מאוד שוועדת השרים לחקיקה החליטה, נכון לעכשיו, לדחות את הצעת החוק. שוחחתי עם שר העלייה והקליטה והוא אמר לי שהוא מוכן לשקול את זה מחדש ומוכן לשקול את החקיקה. הוא כרגע שוקל את כל הנושא של ארגון האולפנים וארגון הוראת עברית לעולים והוא לא פסל את האופציה לעגן את זה בחקיקה ראשית. לכן, לאור ההידברות הזאת עם שר העלייה והקליטה, בחרתי להיענות להצעה שלו ולא להביא את החוק להצבעה היום אלא רק להציג אותו בפני מליאת הכנסת, ואני מאוד מאוד מקווה שעד חזרתנו מפגרת החגים יקרו שני דברים: האחד סוף-סוף ייחתם – מקווה שבתקופה ממש קרובה – ההסכם עם מורי האולפנים, ולפחות נפסיק לאבד את כוח העבודה שיש שם, ומה שהיה השנה לפחות ימשיך לתפקד בשנה הבאה, אחרת פשוט כל האולפנים ייסגרו; הדבר השני – אני מקווה שגם שר הקליטה יבין שזה נכון שבסופו של דבר הזכות הבסיסית הזאת ללימוד עברית תהיה חלק מחובת המדינה שתעוגן בחוק ולא תישאר ככה באופן שרירותי. תודה רבה.
682 מילים של זאב אלקין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.