אני רוצה להגיד, קודם כול, שיש הרבה מה ללמוד מהשר בן צור על תשובה וכבוד כשעולים דיונים ועולים קונפליקטים, ופותרים את זה כמה שיותר בהסכמה. כואב לי על ההצבעה הקודמת של חוק החשמל. כואב לי שלא הבאנו את זה בקריאה ראשונה, והיינו דואגים לעניים האלה. הייתי מוכן לתקן ולשנות את החוק הזה, ועדיין לא מאוחר. תביאו את זה כחוק ממשלתי – כי במים אנחנו מגינים על האנשים מניתוקים שרירותיים בוועדה מייעצת, ופה בחשמל אנחנו לא עושים את זה. אין סיבה שזה לא יהיה.
לגבי החוק הזה של המועדפת, השר בן צור, היא הנותנת. אם כבר יש תביעה משפטית שיצרה תקדים, וכיוון שיש תקדים שבסוף מחייב לשלם מועדפת לחייל שעסק באבטחה, בואו נעגן את המעמד של אבטחה של החקלאות, או בכלל את העיסוק באבטחה בכל התחומים, ונכניס אותו למועדפת, כי אז זה לא עולה כלום, כי זה כבר תקף. אז נכניס את זה לחוק.
כן.
אז עכשיו אני רוצה לכבד את השר דיכטר, שאמר לי: אני רוצה לקדם את החוק הזה. חבר הכנסת גואטה אמר, גואטה אמר: אני רוצה לקדם את זה, כמי שהחקלאות חשובה לו. שר העבודה אמר שהוא רוצה, וחבר הכנסת דנון אמר שהוא רוצה לקדם את זה. כיוון שיש פה כוח קואליציוני גדול, אנחנו נדחה את ההצבעה לתחילת המושב הבא, ונביא חוק בהסכמה. עוד חוק בהסכמה. תודה רבה לכולם.
211 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.