דילוג לתוכן
כנסת לכולם
שאילתות ותשובותהכנסת ה־25 · ישיבה 95 · 18 ביולי 2023

התנהלות תגובת פקח לאזרחים אשר לא תיקפו את נסיעתם בשוגג

מיכאל מרדכי ביטון · המחנה הממלכתי

סגן השר מקלב, מה שלומך?

גם אני מתגעגע אליך בוועדת כלכלה, אבל יש לכם חוב מוסרי בסוגיה של הרפורמה בתחבורה הציבורית, להוריד את המחירים בחזרה בקריית שמונה ובירוחם, עם כל הקשיים.

השאילתה – אתה מכיר את זה, אבל אנחנו חייבים לטפל בזה. צרכני תחבורה ציבורית נדרשים לתקף את כרטיס הרב-קו בזמן שעולים על אמצעי התחבורה השונים. אם האזרח לא מתקף את כרטיסו ונבדק בביקורת על ידי פקח, הוא נקנס.

מדוע נוהל זה חל על צרכנים אשר מחזיקים במינוי חופשי-חודשי, שהרי בלאו הכי שילמו מראש, או על קשישים מעל גיל 75? התשובה היא שרק ככה משלמים לחברות, אבל אם אדם שילם חופשי-חודשי, הוא צריך להיקנס? שהמדינה תמצא דרך להתחשבן ולשלם לחברות, ולא לתת קנס לאדם קשיש שכבר קנה חופשי-חודשי ובתום לב לא תיקף את הכרטיס. לפחות כלפי קשישים, כלפי חיילים, שיש להם נסיעה חינם – לא להעניש אותם פעמיים.

אני רוצה לשאול שאלת המשך. דבר אחד – עד שתהיה חקיקה, אולי תהיה הוראת שעה או משהו שהשרה ואתה, כסגן השרה, עושים, ותיתנו הוראה לחברות ולפקחים לא לקנוס קשישים שהיה להם חופשי-חודשי; לא לקנוס חיילים שהיה להם חופשי-חודשי. מי שלא שילם, שישלם קנס, אבל לתת קנס לחייל עם רב-קו שבא עייף מהצבא ושכח לתקף? בתקופת הביניים, עד שהחוק שלך יעבור, אל תיתנו קנסות לחיילים ולקשישים ששילמו מראש את כל הכסף חודש קדימה.

גם תדרוש, בתוך שנים ספורות, שכשאדם נכנס בשערי האוטובוס, כבר המגנומטר הזה קורא את הכרטיס שלו. הוא לא אשם בזה שלא בנו טכנולוגיה שיודעת לדווח כראוי על זה שהוא שילם מראש על הנסיעה שלו באוטובוס. הרי למה הוא צריך את התיקוף? כדי שההתחשבנות בין חברת האוטובוסים למשרד תהיה כראוי. אבל הוא לא אשם בזה שלא עשו טכנולוגיה. הוא לא צריך לשלם על זה קנס. הוא בתום לב לא תיקף, לא בגלל שהוא מרוויח כסף. הוא שילם את החודשי מראש, אין לו מה להרוויח, אין לו מה להפסיד. זו טעות שנעשית בתום לב, כל שכן קשישים, כל שכן חיילים עייפים, כל שכן אוטובוס צפוף. אני נסעתי פעם באוטובוס מהכותל, לפני חודשיים, והיו שם 120 איש ברכבת כזאת. לא הגיעו למכשיר תיקוף בכלל, לא היה אפשר לזוז באוטובוס. זה דבר אחד.

דבר שני – לגבי הרפורמה. במקור, השרה רצתה איזה 700 ומשהו מיליון שקל לממן את הרפורמה שהיא קראה לה "צדק תחבורתי", שעוד לא מיושמת.

היו"ר יפעת שאשא ביטון: חבר הכנסת ביטון, סליחה שאני עוצרת אותך. תקשיב, חבר הכנסת רוטמן, אנחנו עדיין לא נמצאים במשטר שאתם מכוונים אליו. אתה עומד פה מול סגן השרה, מסמן לו עם העיניים, בלחץ, שהוא יסיים.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית): אני עומד ומקשיב.
היו"ר יפעת שאשא ביטון: יש לנו ממילא עד 17:00. לאן אתה ממהר? מה כל כך בוער לך? תניח להם.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית): אני מתעניין בתחבורה ציבורית.

לא הבנתי מה קרה פה עכשיו. לא הבנתי.

מותר לשאול גם שאלה נוספת, מקלב. ממתי אנחנו לא נותנים לאנשים לתת תשובות כמו שצריך?

זה אפילו דיון ענייני. לא הבנתי.

באמת מיותר.

היו"ר יפעת שאשא ביטון: הכול סתם. בבקשה, חבר הכנסת ביטון.

זה אירוע מיותר לחלוטין.

היו"ר יפעת שאשא ביטון: יש עוד שתי הודעות, אז תרשום.

ברפורמה של התחבורה הציבורית השרה ביקשה מעל 700 מיליון. משרד האוצר הקצה לה 300 מיליון, ועכשיו ההתייקרות שהיא צריכה לספוג היא כ-300 מיליון. האוצר אומר לה: ניקח את מה שיש לך לצדק תחבורתי כדי למנוע את ההתייקרות של ה-12%. האם נכון הדבר? האם בסוף תהיה רפורמה אמיתית של צדק תחבורתי? האם תקיימו את מה שהבטחתם לי, שאתם תתקנו עיוותים ותחזירו כסף לפריפריה ולכל העניים שנפגעו משינוי המחירים?

465 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.