קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ובאופן מפתיע, אני רוצה להודות גם לשר קרעי. אני במשך כל היום הזה, נוכח כל האיוולת שמתרחשת כאן בכנסת, חיפשתי הזדמנות לעלות, ורציתי להתנגד לאחד החוקים שהם בתמיכת ממשלה. והינה, רצה הגורל – אולי אלוהים – ואתה מצאת לך את הזדמנות לשקר בפעם המי יודע כמה ולהזכיר את שמי, אז תודה רבה לך על ההזדמנות שאתה נותן לי לעלות לכאן ולדבר.
אפתח לגופו של עניין. עמדת כאן בלי למצמץ, כרגיל, כי זה כבר חלק מההרגל ואורח חייכם, ושיקרת לגבי היחס של משרד החינוך בתקופתי לילדים החרדים. אז יש לי חדשות בשבילך, אדוני, קרעי. התקופה שבה אני הייתי שרת חינוך הייתה התקופה שבה הילדים החרדים בכל התוכניות המיוחדות קיבלו את אותו תגמול ואת אותו יחס על פי חוק וכדין כמו כל ילד בישראל. ראה ערך התוכנית למניעת אלימות; ראה ערך התוכנית הרגשית-חברתית.
ביקרנו בכל מוסדות החינוך, כולל בפתיחת השנה בהם, וגיבשנו תוכנית שלפיה כל מוסד חינוכי שיבחר ללמוד ליבה יוכל לקבל את מלוא התקציב. וראה זה – – –
כי יש עניינים שהם על פי חוק, ובסופו של דבר הגפ"ן והגמישות ניתנים בהתאם לתקציב שניתן לבית הספר – – –
רגע, רגע. אני אומר לך יותר מזה – במוכשר ובפטור כבר יש גמישות ניהולית פדגוגית. אתה יודע למה? כי הם מלכתחילה לא כפופים לכל הפיקוח של משרד החינוך ולא מחויבים לכל לימודי הליבה.
עכשיו, אחרי שהסברתי לך בקצרה, בוא נחזור לגופו של עניין. הייתה תוכנית שלפיה הם היו אמורים לקבל את התקציב. וראה זה פלא, הגעתם, אתם, בממשלה, שיש לכם אינטרס לשמר אותם ללא הלימודים האלה, ואמרתם: לא צריך, שלא ילמדו. אנחנו ניתן להם את הכסף. קודם כול, נראה לי שהם ייראו את העיניים של הנמלה לפני שהם ייראו את הכסף מכם – כמו כל ההבטחות שלכם. כי בינתיים אני רואה שאין שום דרך שבה אתם מסוגלים להעביר להם את הכספים.
אגיד לך יותר מזה, אתם גם לא תצליחו להעביר את הכספים, ולכן לא תהיה לכם ברירה אלא לראות איך אתם נותנים לכל אותם אנשים שרוצים, רוצים ללמוד ליבה, רוצים בעבור הילדים שלהם את ההזדמנות השווה, רוצים בעבור הילדים שלהם כלים, מיומנויות, שיוכלו להשתלב בחברה, את האפשרות לעשות את זה, ובמקביל גם לקבל את התקציב המתאים.
אני אומר לך עכשיו יותר מזה – אני אשמח שתקשיב, אדון קרעי, השר קרעי, שתוכל להעביר לשר התרבות. נכון, השר מיקי זוהר? שבמאבק שלכם – – –
תקשיב, אני לא רוצה להעליב אותך. אבל אם אחרי כל מה שאמרתי עד עכשיו לא הבנת איפה טעית, אז תבדוק. בסדר?
אבל אני רוצה לומר לך, השר מיקי זוהר דיבר על שלושת הכ"פים, ואני מבינה שיש לכם איזשהו רצון בממשלה הזו לרדוף ליישם אותם – את הכבוד, את הכוח ואת הכסף.
אז את הכוח אתם מנסים עכשיו דרך ההפיכה המשטרית, בהשתלטות על מערכת המשפט, כדי שהכוח הבלתי-מוגבל יהיה רק בידיים שלכם – שומו שמיים, שאלוהים יעזור למדינת ישראל.
לגבי הכסף – אתם הרי רוצים את החופש של לחלק את כל הג'ובים למקורבים שלכם, כי אחרת איך תוכלי לשמר את השלטון? אבל אני מוכרחה להגיד לך שלגבי הכבוד יש לכם בעיה. אתם, הקואליציה, הורדתם את הכנסת כל כך נמוך בשיח שלכם, בהתייחסות שלכם. אני ראיתי היום את ההצגה שהייתה כאן בצד הזה, ואני אומרת לך התביישתי שאני חלק מהבית הזה. בושה היום להיות חבר כנסת במדינת ישראל.
בושה היום להיות חבר כנסת במדינת ישראל, אחרי השיח הכל-כך נמוך שאתם מביאים למליאה, השיח הנמוך כל כך שאתם מכניסים לחברה הישראלית, ההסתה, הרעל, ההתנהגות שלכם. אפס דוגמה אישית לכל ילד וילדה שמסתכלים עלינו. ואני אגיד לך, יש רק סיבה אחת שאני נשארת במקום הזה – כי מישהו צריך להילחם בשביל החברה בישראל. ואם זה מה שאנחנו צריכים לעשות, אז אשאר ואעשה זאת, למרות תחושת הבחילה שאפשר לקבל ממה שקורה כאן. תודה רבה.
595 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.